לגבי מהומות הערבים, זה מרגיז, אבל המעצמה הישראלית כבר מזמן מעבר לכל זה. הערבים מפסידים, ישראל מותחת את זרועותיה לכל עבר בארץ ובעולם, השלום עם מדינות ערביות משגשג, והאלימות שלהם היא אקט של חולשה וכישלון. דווקא התיחסות ייתר לכך מעצימה את האלימות שלהם. זה סוג של טרור בעצימות נמוכה, והפרס של הטרור הוא תשומת הלב. זיכרו תמיד: מטרת הטרור היא להפחיד רבים ככל האפשר, ולגרום לאיבוד שליטה שלנו. 

המהומות ממונפות בידי שלושה גורמים, מסיבותיהם השונות: עסקני הימין הפוליטי; עסקני השמאל הפוליטי; ו”התקשורת”, שכבר לא צורכים אותה, והיא מחפשת נואשות אחר תשומת לב. התשובה לכך היא עוד בטחון מרתיע וחכם; עוד עלייה; עוד התיישבות, והמשך האקטיביזם הציוני, ולא הפסיביות היהודית מן העבר. בנגב יש מקום לעוד עשרה ישובים חכמים, עם רמת החיים הגבוהה בארץ.

אנחנו בעלי הבית, ונעשה כל מה שנרצה. ממילא העניין שפעם עוררנו בעולם – מזמן כבר לא קיים.