מאת ד”ר גיא בכור
אופליה היא דמות בדויה, פרי עטו של וויליאם שייקספיר במחזה “המלט”.
אופליה מתאהבת בהמלט, והוא בתחילה מחזיר לה אהבה מטורפת, מתמסרת, אך בהמשך אהבתו מצטננת, עד כדי ריחוק. לאחר שהמלט רוצח בטעות את אביה, היא משתגעת, ובשעה שהיא קוטפת פרחים, היא נופלת, ומתה בטביעה בנחל. האם התאבדה? זאת לא נדע.
סם החיים וסם המוות. מאהבה יוקדת לריחוק וסלידה, עד לסוף המר.
סיפורה של אופליה הצית את הדמיון של רבים מאז, ואחד הציורים המפורסמים ביותר שלה הוא פרי יצירתו של ג’ון אוורט מיליי (1829-1896). שיקספיר הקפיד לתאר את אהבתה של אופליה לפרחים, ומיליי הוסיף את הפרחים, בעמל מדויק של חודשים, גם בציור שלו. כאן צריך להכיר את קוד המושגים הויקטורייני, כפי שהוא מופיע כאן: אמנון ותמר ייצגו שם אהבה בייסורים; סיגליות ייצגו נאמנות, סירפדים כאב, חרציות את התמימות, ורדים שמירת סוד, ופרחי זיכריני ופרגים – את המוות.
1
במאמרים קודמים ראינו כיצד מחירי הנפט צפויים היו לרדת דרמטית, ואכן ירדו, עד כדי חרדה גדולה בקרב מדינות הפטרודולרים, שאיבדו את ביטחונן.
ויהי אור: היום שאחרי הנפט הערבי – כבר כאן
היום האחרון של פומפיי: אלה האויבים שלנו, שנקברים תחת הלבה הבוערת?
“זכור את המוות”: זמנים מבהילים לסעודיה ולפטרודולרים. ואז למי פונים?
במאמר הזה נראה את התעשיה הסודית שהקימו מדינות המפרץ הפרסי בעשורים האחרונים, שעכשיו מתחילה לטבוע כמו אופליה האומללה. גם נותני השוחד טובעים, וגם המקבלים. גם אופליה וגם המלט, האומלל גם הוא. זה שנותן וזה שלוקח, אינם חסינים.
הסעודים, הקטרים, הכוויתים ודומיהם במדינות המפרץ ביססו את פיזור כספי השוחד שלהם על כמה מעגלים הולכים ומתהדקים:
התקשורת הערבית – בה הושקעו מאות מליוני דולרים – כאן קונים מדיה;
התקשורת המערבית – בה הושקעו מליארדים – כאן קונים דעת קהל;
האקדמיה במערב, בעיקר האמריקנית – בה הושקעו מליארדים – כאן קונים מחשבות;
הלוביסטים בקונגרס – בהם הושקעו עשרות מליוני דולרים – כאן קונים בני אדם;
מכוני המחקר – מאות אלפי דולרים – כאן קונים את השורה התחתונה.
תעשיית עשרות המליארדים הזאת היתה בנויה על המשך זרימת פטרודולרים עד אין סוף, על בסיס מאה דולר לחבית. אבל עכשיו, כאשר המחירים קרסו ל- 30-40 דולר, אופליה טובעת, ויחד איתה טובעים מי שהתפרנסו ממנה. חורבן לנותן וחורבן ללוקח:
2
התקשורת הערבית
המגמה, החל משנות השמונים, היתה “לקנות” כלי תקשורת ערביים מרכזיים, וכך לקנות בעצם את דעת הקהל הערבית, שתתאים את עצמה לסדר היום המיפרצי. כיצד קונים עיתונים? או משתלטים עליהם ישירות כמו היומון הלבנוני “אלחיאת”, או תחנת הטלוויזיה בלונדון אם בי סי; או יוצרים תלות כספית קיומית בכסף המיפרצי. בעצם, אם חושבים על זה כל תעשיית התקשורת הערבית ישבה בשני העשורים האחרונים על כספים מן המפרץ הפרסי, בין אם אלה כספים סעודים, קטרים, כוויתים ועוד. אסור לדבר סרה במדינות המממנות, אסור לדווח על המפרץ הפרסי אלא חדשות טובות, וכמובן האויב המוחלט זה אנחנו. כך נופח הבלון “הפלסטיני” עד שהתפוצץ. הוא עבד שעות נוספות, בשירות בעלי הבית.
בהמשך הקימו השליטים ערוצי טלוויזיה משלהם: אלג’זירה בבעלת ממשלת קטר, אלערביה בבעלות סעודיה ועוד. בין הייתר קיבל עזמי בשארה המתעשר בקטר ערוץ טלוויזיה כמגרש צעצועים, ושמו “אלערבי אלג’דיד”, “הערבי החדש”.
אבל הכסף אוזל, והמדינות בחובות. קטר, למשל, עומדת על גרעון של 12 מליארדי דולרים בשנת 2016, לראשונה מזה 15 שנים. ואז מתחילים לחתוך.
לאחר שבזבזו עליו שני מליארד דולר, ייסגר ערוץ “אלג’זירה –אמריקה” ב- 30 באפריל, וכל עובדיו פוטרו. השבוע הודיע ערוץ אלג’זירה, ערוץ התעמולה והשנאה, שהוא יפטר כ- 500 מעובדיו במטה בדוחא (מתוך 4,500), אך בהמשך יהיו פיטורים נוספים. אך לא רק בתקשורת הישירה: השבוע נסגר סופית היומון הלבנוני א-ספיר, גם בפרינט וגם ברשת, וכל עובדיו פוטרו. ברור שאין קיום לעיתון כזה ללא המימון מהמפרץ. עובדי היומון הלבנוני “א-ליווא” מקוצצים, וכך גם מערכת היומון א-נהאר, גם הוא לבנוני. יש כבר הערכה שמרבית היומונים הערביים לא יופיעו בעתיד הקרוב בדפוס, רק באינטרנט, אם בכלל. הם היו בית ייצור לכספים, עבור מי שהפעיל אותם.
למה השליטים במפרץ חותכים באופן חד את המימון? משום שהם כבר לא מאמינים ב”שלח לחמך” בעולם הערבי, או ביחסי ציבור לממלכות שלהם. אין כבר עולם ערבי. פעם היה עודף כסף, אבל עכשיו? פרחי אמון ותמר ייצגו אהבה ביסורים.
3
התקשורת המערבית
אם חשבנו שהפטרו דולרים הגיעו רק לתקשורת הערבית, אז השאפתנות שלהם היתה גדולה הרבה יותר. השליטה ביומונים הבריטיים חייבת להיות מעודנת יותר, לא מדובר בשוחד מסודר כמו מול העולם הערבי, אך בלי “המודעות” והפרסום מהמפרץ, אין עתיד לחלק גדול מן היומונים האלה, שממילא איבדו הרבה מאמון הקוראים שלהם.
ברור שגם בשל איום האינטרנט יומוני פרינט נסגרים בכל העולם, ואובדן חריף של הכנסות מפרסום (בשנת 2015 הפסיד תקציב הפרסום בבריטניה 160 מליארד דולר, ומאז 2010 צנח תקציב הפרסום בעיתונים שם בשליש). אך אי אפשר להבין את לונדון בלי הפטרודולרים של עשרים השנים האחרונות. הראשון שכבר לא קיים בדוכנים הוא יומון השמאל האנטי-ישראלי “האינדיפנדנט”, והחודש נודע שעוד יומון שמאל, “הגארדיאן” יפטר כ- 15% מן המערכת שלו, כ- 250 עובדים. כך גם ה”אובזרבר”, עם 13% מעובדיו. אין מודעות, אין כסף, אין פטרודולרים שעליהם תמיד אפשר לסמוך. אין סיגליות, ואין נאמנות.
4
למה הכוונה בשליטה באמצעות פרסום? ניקח למשל את שנתון ה”אקונומיסט”, שאנו משתמשים בו כל סוף שנה אזרחית לנתח את כלכלת העולם על פי נתוניו. ספרתי את מספר מודעות העמוד של מוסדות מן המפרץ הפרסי בדצמבר 2013- 11 עמודים. שנה אחר כך, בדצמבר 2014 צנח המספר ל- שבעה עמודים, ובדצמבר האחרון – ארבעה עמודים. מבחינת העיתון מדובר באובדן הכנסות של מליוני דולרים. האם אותו עיתון היה מעז לצאת במאמרי ביקורת כנגד מי שמימן אותו? ספק רב, או שהיה ממתן את זה.
כיוון שהכנסות הנפט צנחו, מעיזים עיתוני המערב למתוח ביקורת ארסית כנגד דיקטטורות המפרץ, אז למה להן להשקיע בהם כספים? זו שאלה של ביצה ותרנגולת: אין כסף אז יש ביקורת, ואם יש ביקורת לא יהיה כסף.
הנחת העבודה היתה שפיזור הכספים הראוותני יציג סדר יום מפרצי במערב, אך לא כך קרה, ולכן גם נסגר אלג’זירה אמריקה. ההוצאות העצומות לא הניבו את התוצאות הרצויות. המגמה הזו צפויה להמשיך, וכך מפסיד המשלם, ומפסידה התקשורת, שקורסת. לא ברור האם יש בכלל עתיד לתקשורת הממוסדת בעולם, בלי איזה תומך נסתר מאחורי הקלעים.
5
ייבוש האקדמיה המערבית
בעשרים השנים האחרונות ניסו שליטי הפטרודולרים לקנות את האקדמיה המערבית, בעיקר זו האמריקנית. השיא היה לפני 11 שנים, כאשר הקים בית המלוכה בסעודיה את “קרן המילגות של המלך עבדאללה” (KASP), שתמכה בסכום עצום של ששה מליארדי דולרים בשנה בכ- 200,000 סטודנטים ובני משפחותיהם בלימודים במערב. תלמידי תואר ראשון קיבלו מימון של 96,000 דולר בשנה, ובני הזוג קיבלו 25,000 וזאת במאות מוסדות אקדמיים באירופה ובארה”ב: שכר לימוד, מגורים, הוצאות קיום. כיוון שמרבית המשתלמים האלה גם למדו שם אנגלית, במשך שנתיים לפני הלימודים, המימון כלל גם עשרות בתי ספר ללימוד השפה, בעיקר בארה”ב. כך השתלטה סעודיה על האקדמיה האמריקנית. כיוון שפקולטות ובתי ספר ממש חיו מן הכספים האלה, הייתם מצפים שייצאו במחקרים נגד סעודיה וגרורותיה? בוודאי שלא. סעודיה לא צריכה להגיד למוסדות האלה לארח ועידות נגד ישראל, הם מתירים זאת, משום שאז הסיכויים שלהם לקבל עוד סטודנטים סעודים – עלו. הסעודים היו הבוננזה של האקדמיה בארצות הברית ובאירופה, לעיתים ממש הקיום.
אבל החגיגה נגמרה, והסעודים מהחודש חונקים עכשיו את האקדמיה האמריקנית. מספר המתקבלים לתוכנית ייחתך בחדות, יותר להם ללמוד רק באחת מ 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם (שאת הרשימה קובע המלך) ורק בתחומים מסויימים. עד היום הותר ללמוד כל דבר. אתם מבינים מה גודל האסון שנופל על מאות מוסדות אקדמיים בארצות הברית? יבוש כספי הפטרודולרים מייבש את האקדמיה, והסירפדים מייצגים לכן כאב.
אז לא לטבוע כמו אופליה: הסעודים הפכו את הפטרו דולרים שלהם לנשק – הם נותנים כדי לקחת, וזהו תכסיס עתיק יומין, שמעטים עומדים מולו בהצלחה, ביחוד כאשר ההצלחה נמדדת בכסף. מתנת חינם יוצרת אצל המקבל מחויבות, התרככות, ובסופו של דבר הערצה. המקבלים מתעלמים ממשחקי הכוח של הנותן, שבכך שולט בהם.
ולכן, מה שמציעים לכל אחד מאיתנו בחינם, בדרך כלל הוא תכסיס או התחייבות סמויה. אני אוהב לשלם, משום שבכך אני חוסך מעצמי להיות אסיר תודה או מחויב. אין לחשוש לשלם מחיר מלא, זה לא מעיד על פרייריות, אלא דווקא על עוצמה, שהיא בעצמה מעצימה. החינם הוא כלא; לשלם בעצמכם זאת חירות. גם ההסתרה היא כלא; והפומביות היא חירות.
הסעודים ניסו גם לשחד וגם בחשאיות את מה שזז לידם, ותקופה ארוכה הם גם הצליחו. אך זה היה בנוי על תכסיסים, ואלה סופם להתגלות. במיוחד כאשר הכסף נגמר, או אז החירות שלהם עוד תתברר ככלא.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. אפשר גם לשלוח את המאמר הזה לחברים. יש כפתור לשם כך, בתחתית המאמר.
6
תעשיית הלוביסטים וקניית השפעה פוליטית
כאשר אין כסף, יורדים מרכישת יחסי ציבור כלליים, ועוברים למכירה בכל מחיר, למיקוד, לניהול משברים, ואלה הלוביסטים. הסעודים חרדים מן התפנית של ארה”ב, שלא צריכה עוד את הנפט שלהם, ולכן הם בונים צבא של לוביסטים, רובם פוליטיקאים מקומיים לשעבר. כך קונים בעצם את הקשרים הפוליטיים שלהם, ודרכם מגיעים לקירבה אל המחוקקים והמשפיעים. ההשקעה בלוביסטים היא זולה, יחסית לקודמות, ולכן משתלמת.
רק החודש דווח שסעודיה רכשה את שירותי הלובינג של BGR government affairs , שמנוהלת בידי פוליטיקאי רפובליקני לשעבר, האלי ברבור. מדובר בחוזה של מליון דולר בשנה מטעם “המרכז לענייני חינוך ומדיה” השייך לבית המלוכה. הריטיינר הזה כולל גם את שירותי ג’פרי בירנבאום, לשעבר כתב בוושינגטון פוסט ולוביסט, וכן את אד רוג’רס, בכיר בממשל רייגן, שכותב טור בוושינגטון פוסט. התשלומים לחברת קורביס, חברת לוביסטים, איתם עובדים הסעודים שנים, הוכפלו ואף יותר השנה: שבעה מליון דולר לשנת 2015.
החודש כוננו אנשיהם של הסעודים בוושינגטון לובי משלהם, כדוגמת איפא”ק, לבלום את ההידרדרות במעמדה של הממלכה. אבל חרציות מעידות על תמימות.
והכסף? Pecunia non olet, “אין לו ריח” סבסטוניוס סיפר כי הקיסר אספסיאנוס הטיל מס על המשתנות הציבוריות שהיו מוצבות ברומי, למורת רוחו של בנו, טיטוס הזכור לרע. להמחשת צידקתו נתן אספסיאנוס לטיטוס להריח מטבע, ואחרי שטיטוס הודה שאינו חש כל ריח, אמר לו אספסיאנוס: אבל מטבע זה בא מן השתן..)
7
צבא של יחצ”נים:
מאז שנת 2014 רכשה סעודיה את שירותי היחצ”נות של קבוצת “פודסטה”, קבוצה המנוהלת בידי מקורב מאוד להילרי קלינטון; את שירותי נורמן קולמן, לשעבר סנטור רפובליקני; את ה.פ. גולדפילד, בכיר בקבוצת מדלן אולברייט; בית יחסי הציבור אידלמן; “ניצחון ממוקד”, חברת יעוץ שנוסדה בידי עוזרים לשעבר של מיט רומני הרפובליקני, וכן שתי פירמות עורכי דין, שמשלמות משכורות לבכירי ממשל לשעבר. היחצ”נים עובדים מול הקונגרס והבית הלבן כמו גם מול עמותות, שאף הן מקבלות כספים מן המפרץ. האם חלק מכספים אלה זורם בדרכים עלומות גם לעמותות בישראל? את זה חייבים לבדוק.
הסעודים מקפידים להעסיק גם רפובליקנים וגם דמוקרטים, הם הרי לא יודעים מה יילד יום. פחד עצום יוצר מבחינתם המועמד הרפובליקני דונאלד טראמפ שהכריז כי תמורת הגנת סעודיה ידרוש מחייליה לצאת להילחם בדאעש בסוריה ובעיראק.
לסיכום, בעוד יחסי הציבור הכלליים יורדים בחדות, דווקא כאן הסעודים העלו את המינון, משום שהתוצאות יכולות להיות מידיות וזולות.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן
8
ולבסוף –תעשיית מכוני ה”מחקר”
במאמר מפורט מאוד על התעשייה הזו בהקשר הסעודי, הגדיר אחד הבכירים את שדרות מסצ’וסטס בוושינגטון הבירה כ”שטח ערבי כבוש”, בשל הכסף הסעודי והמפרצי שזורם שם בין המכונים.
“מכון מחקר” מופיע בציבור ובתקשורת כגורם אובייקטיבי, אוניברסיטאי, אך ברוב המקרים זה רחוק מן המציאות. לכל מכון יש גורמים מממנים, והמכון תלוי וכרוך בהם. לעיתים זו מדינה (מכון מחקר ישראלי ידוע מומן שנים בידי ממשלת טורקיה), גורם פוליטי או אינטרסנט. ולכן, ככלל, יש להיזהר מהערכות של מכונים כאלה.
למה זה חשוב לסעודים? כסף קונה קירבה, ידידות, וזה מביא לאמפתיה, לעיתים נגד האינטרסים של ארצות הברית. למשל, לסעודיה היה חשוב מאוד שהממשל יתמוך במלחמה שלה בתימן, למרות שעד היום היא מבצעת שם פשעי מלחמה בהיקף נרחב, והממשל תמך. המכונים מארגנים ועידות, סמינארים, מפגשים עם מקבלי החלטות, בנוסף לדו”חות שיכולים להיות מוטים, המוגשים למקבלי החלטות.
“מכוני מחקר הם השקעה טובה לבחורים האלה”, אמר מומחה בוושינגטון. “עשרים אלף דולר זה המון כסף למכונים האלה, אבל זה לא הרבה כסף לממלכה, שהתרגלה לבזבז מליונים על לוביסטים”. “אני יכול לכתוב על העדתיות בסעודיה, אבל אז אפסיד את הכסף”, התבטא חוקר במכון כזה בוושינגטון. “אני יכול לכתוב על הפרות זכויות האדם באיחוד נסיכויות המפרץ, אבל אתה יודע.. יש הפרות בכל מקום, ויש מליון נושאים אחרים שאני יכול לכתוב עליהם”. רוב המחליטים בוושינגטון היו כבר במדינות המפרץ, בועידות מפוארות, בטקסים, בארוחות, דרך כל מיני מכונים. כך קונים את הקירבה אליהם, ואת ההטייה.
מכוני מחקר מזמינים עיתונאים, ורובם מגיעים, לוועידות, להשתלמויות, וכך “קונים” גם את העיתונאים. מרבית העיתונאים הישראלים (לא כולם) יסתפקו בכרטיס טיסה, כדי להיקנות. הם כסף קל, ובעלי מכונים כאלה יודעים זאת.
ח ד ש: כאשר אתם נכנסים לצפות באתר דרך הסלולארי, ניתן לשתף משם בקלות את המאמר בפייסבוק, בווטסאפ ובמייל. כמו כן ניתן להגדיל שם את הטקסט, לקריאה נוחה
9
דוגמאות: בשנת 2014 “המרכז למחקרים אסטרטגיים” בוושינגטון (CSIS) קיבל תרומה של מליון דולר מאיחוד נסיכויות המפרץ, והקים בניין משרדים נוצץ משל עצמו.
ועוד בשנת 2014 העניקה ממשלת קטר תרומה בסך 14.8 מליון דולר למכון המחקר “ברוקינגס”, לטענתם לפתיחת משרד של המכון בקטר. ומי הביא את השיק למכון מהקטרים? מרטין אינדיק, בכיר המכון, אותו אינדיק ששבועות לפני כן ניהל את המשא ומתן בין ישראל ל”פלסטינים” מטעם ג’ון קרי. האם אכן ניתן לחבר בין עויינותו של אינדיק כלפינו, לבין הכספים שהביא מקטר? בכל מקרה, מכון “מחקר” מקבל מימון ישיר מקטר, תומכת הטרור של חמאס, “האחים המוסלמים”, אלג’זירה ודומיהם.
כך קנו סעודיה ודומותיה את המערב, באמצעים נקיים, כמובן, וכך הירשה לעצמו המערב להיקנות. כך השחיתו הסעודים את המערב, וזה נתן לעצמו ליפול בתהומות הזיהום בהנאה רבה, עד שסם החיים לכל זה נגמר.
ולכן, כמה זמן ימשיכו הלוביסטים ומכוני המחקר לשרת את מי שכספו אוזל, והמוניטין שלו טובע? בתחילה המלט אהב את אופליה, ואז שינה את דעתו באופן קיצוני, עד הסוף. פרחי זיכריני ופרחי פרג מייצגים הרי את המוות.
10
אז מיהי אופליה הטובעת?
גם המשטרים המפרציים;
גם מושחתי המערב שחיו מן הכספים האלה;
וגם הסדר הפוליטי הישן והרע, של יד רוחצת יד, אינטרסים וקנוניות חשאיות Sub rosa (“תחת הורד”. תקרות חדרי האכילה ברומי היו מעוטרות בוורדים, להזכיר לאוכלים להיזהר בשתיית היין, פן יספרו דברים שהשתיקה יפה להם).
היש פלא שלאמריקנים הפשוטים נמאס מכל אלה, והם מחפשים אנשים חדשים, למשל ברני סאנדרס ודונאלד טראמפ, שלא עברו במים העכורים של אופליה?
ומי שטבעה היא הבושה, שרק מחסור במזומני נפט אולי יציל אותה, מעצמה.
