למיעוט הפרוגרסיבי בישראל יש בעייה: כל תחזיותיו וציפיותיו קרסו. העולם מביט בהערצה גלויה לעבר ישראל בשל החיסונים, וישראל הפכה פופולרית מחדש. “הדמוקרטים” חיים איתנו מצוין, הכלכלה מזנקת ב- 5%, ירושלים והיישובים נבנים בקצב, העלייה לקראת גל חדש, והשלום הולך ופורח. שלום עכשיו. מבחינה בטחונית מאחורינו שנים ללא מלחמה, ותחושת השגשוג חוזרת לאחר הקורונה.
עד שמגיע יום ה”חג” של הפרוגרסיבים בישראל, יום השואה, לו הם נתנו אופי חדש, והפוך: לא נגד גרמניה ובעד היהודים, אלא נגד היהודים, ובעד גרמניה. הם הפכו אותו ל”יום הנאצים החדשים”.
ראשית: לא דויטשלנד, לה הם סוגדים, היא הנאצית. ישראל היא הנאצית (תגידו “ברלין” לפרוגרסיבי, וחושיו יסערו ברטט של עונג חולני). הם רואים בשואה כלי העוזר לישראל, ולכן הם שוקדים לנטרל אותו. למשל, ההגדרה העולמית החדשה לאנטישמיות (IHRA), הכוללת גם ביקורת שמיועדת רק כנגד ישראל, מרתיחה אותם, והם פועלים בכל מקום כדי שלא תאומץ. לרוע מזלם, מספר המדינות המאמצות את ההגדרה הזו – מזנק.
שנית: לטענתם, יש הגזמה בסיפורי השואה, וכל שנה הם “שוחטים” פרות קדושות. אבוי, כולן נשחטו כבר בידי הגרמנים. לא נותרו פרות, מרוב שוחטים.
שלישית: לאט לאט הם רוצים למחוק את יום השואה. זה התחיל בעוינות לביקורי הנוער בפולין, וכעת – עם המלצה לא לשלוח את הילדים לבית הספר ביום השואה. יהירותם, בורותם.
רביעית: היהודים בשואה היו רעים, כמעט כמו הנאצים. משנה לשנה הם מגבירים את הסיפורים על יהודים חזיריים, שהתנכרו לאחיהם, ועוד בלופים.
חמישית: הנאצים לא היו אנשים מיוחדים, כל אחד יכול להיהפך לנאצי (אהממ.. הם מסתכלים עליכם..חלילה לא על עצמם), ברוח “הבנאליות של הרוע” של אלילתם הפרוגרסיבית, היהודיה חנה ארנדט.
מדובר בתופעה אוטואימונית קשה, הפרעה נפשית שלא קיימת אצל שום עם אחר, ואשר המשומד אוטו ויינינגר כבר עמד עליה. קיראו את מה שהוא כתב על היהודים שהכיר, ואת מה שתאודור לסינג כתב בתשובה, על הפרוגרסיבים היהודים, ותראו עד כמה שניהם צדקו (למאמר זה יש כניסות רבות, והוא חשוב):
