איך קרה שסעיף המימון לטילי “כיפת ברזל” הוצא ברגע האחרון מחוק התקציב האמריקאי? רק בשל חולשת המפלגה “הדמוקרטית”.
היתרון שלה בבית הנבחרים, על 435 הצירים שבו, הוא שולי, כחמישה חברים, אל מול המפלגה הרפובליקנית, מה שמעניק כוח עצום למיעוט, אפילו אם הוא שולי (בדומה לאצלנו). והפרוגרסיבים האנטי ישראליים הם מיעוט שולי ביותר, כולל מוסלמיות, אך צעקני. בסנאט אין ל”דמוקרטים” אפילו רוב, ואת ההכרעה מבצעת סגנית הנשיא.
בצעד הזה של אותו מיעוט שולי הוא גרם נזק עצום למפלגה “הדמוקרטית”, משום שהוא הוכיח את האנטישמיות שלו כלפי ישראל, ואת האובססיה שלו כלפיה בלבד. הרי לעולם אסור להרחיק לכת בהתקפות, מכיוון שאז הצד שהגזים מציג את עצמו כנקמן, ותשומת הלב עוברת כלפיו, ולא כלפי זה שהוא התקיף. בגדול, הפרוגרסיבים “שרפו” את עצמם מול ישראל, אפילו אצל עמיתיהם, במיוחד על רקע בזיונות אפגניסטן, והתחושה שארה”ב נחלשת.
אם המענק יעבור עכשיו כחוק נפרד, יהיה לו רוב עצום של כמעט כל חברי הבית, משתי המפלגות, ולכן אין בצעד של הפרוגרסיבים להעיד על הכלל, ההיפך. לישראל מגיע עכשיו “פיצוי” על היחס הזה, בדמות הקונסוליה בירושלים, שלא צריכה לשוב. מה שמת, מת.
בנוסף, כמחצית מן הסכום בכלל יישאר בארה”ב, ליצרנים האמריקאיים, ולכן הצעד הפרוגרסיבי הוא גם אנטי אמריקאי, ולא רק אנטי ישראלי.
ארה”ב נכנסת לשנת בחירות לקונגרס (כלומר לבית הנבחרים ולסנאט), ומה שעוללו הפרוגרסיבים הוא בבחינת הישג גדול לרפובליקנים, שמצפים לשוב ולשלוט בשני הבתים, וההסתייגות מהפרוגרסיבים גדלה. בכל מקרה, הביצועים של “הדמוקרטים” הם מזעזעים בכל תחום.
ואצלנו? מייד כאשר הידיעה פורסמה, פרצה “התקשורת” הישראלית ביללות מפלגתיות, וכידוע אין אפשרות להסתמך עליה עוד, לא התעמולה משמאל ולא התעמולה מימין. כל צד מנצל זאת לצרכיו הפוליטיים ולהינדוס תודעתי; ולכן המקום הבטוח כדי להבין – הוא רק כאן (למעלה: קריקטורה שלנו, מושיק גולסט, 2019).
כמו כל דבר טוב, מבצע ההנחה על הנחה “המטורף” מתקרב לסיום:
