השלום מתרחב: מצרים הופכת פרטנרית של ישראל, נטשה את המומצאים:

נדהמת מהשלום החם והלבבי בינינו לבין האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן, מצאה את עצמה מצרים תקועה עם העם המומצא, ולא רלבנטית. היא הקפידה מעל 40 שנה שלא להתקרב אלינו, בטענה שזה “שלום קר”, ולפתע מצאה את עצמה בקור, מחוץ למשחק. במשך 40 שנה אנחנו רדפנו והתחננו למצרים (“נורמליזציה”), והם התעלמו ביהירות. עכשיו המצב התהפך: הם רודפים אחרינו, בהכירם בכך, שישראל היא כבר מעצמה איזורית, כלכלית וצבאית, ואף עולמית בתחומים רבים. הצלחת חיסוני הקורונה אצלנו מדהימה מדינות רבות, שפתאום גילו אותנו.  

היום הסתיים כנס ראשון מסוגו אי פעם, אשר התקיים בשארם א-שייח’ (בצילום למעלה), לקראת התנעת היחסים הכלכליים והמסחריים בין ישראל למצרים. בכנס השתתפו כ- 60 אנשי עסקים משתי המדינות, בהובלת שר המודיעין, אלי כהן והמל”ל. כהן הפך לפרוייקטור מול מדינות השלום, כמו סודאן. 

לראשונה אי פעם הסכימו הצדדים להתחיל בעסקים משותפים בנושאי חקלאות, התפלה, חשמל (חיבור רשתות החשמל?), טקסטיל, בריכות דגים, מוצרי בנייה ותיירות. כזכור, מצרים קונה מאיתנו גז בשווי 20 מליארד דולר, ותקנה עוד. בפועל, מצרים וירדן כבר מממנות את החזון הציוני. 

אלה הישגים כבירים. מצבה הכלכלי של מצרים כה נואש, עד שהייתי מציע לה לקנות ממנה את טאבה בחזרה. ישראלים בחו”ל: ערך המנייה של ישראל עולה ועולה, מהרו לחזור, כדי להנות מן הזינוק.  

בזה קרס ונגמר הוטו, שהטיל העם המומצא על יחסי מצרים וישראל, שמעכשיו צפויים לזנק, וסוף סוף יש ‘שלום עכשיו’, מה ששוב מאשר את כלל הברזל שבו דגלנו: לעולם אל תתחננו בפניהם. אם תעמדו במקום, ותתחזקו, הם כבר יבואו אליכם; וכך קרה, וקורה. 

בנוסף, מצרים כבר ביקשה שחברת התעופה שלה, “איג’יפט אייר”, תגיע לישראל לראשונה אי פעם, ועוד במבול של טיסות (בעיקר כהמשך, למזרח הרחוק), במאמר המפתיע הזה שלנו, שידע ראשון: