חיזבאללה, עם הסרת המסכות
החיים במטריקס
מאת ד”ר גיא בכור
“מלחמת תמוז”, (حرب تموز) זה שמה של מלחמת לבנון השניה בצד הערבי, “מלחמת תמוז”, על שם חודש יולי, הנקרא בערבית – תמוז.
כמה מעניין.
הקינה על מותו של האל הקדום תמוז היתה אחד הפולחנים החשובים ביותר במסופוטמיה, בתרבויות האכדית/שומרית/בבלית. הנשים היו בוכות על עלומיו של האל הצעיר תמוז, שעם בוא הסתיו היה הולך וגווע, עד שהיה נולד מחדש עם בוא האביב. אחת הפרשניות המלומדות ביותר על המיתולוגיה הבבלית היא המשוררת ש. שפרה, אשר עסקה רבות בקינה על תמוז. תמוז היה דמות פרדוקסלית. הוא היה גווע בשיא פריחתו, ועל כך כתבה גם המשוררת נעמי שמר: עצוב למות באמצע התמוז.
אפילו הנביא יחזקאל שלנו, שחי בבבל, הכיר את הפולחן החשוב של תמוז, ובפרק ח’ כתב:
וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת-הַתַּמּוּז.
מוזר שבלבנון משתמשים בשם מלחמת תמוז, שכן את חיזבאללה פקד אותו גורל מר של האל תמוז. הוא גווע דווקא כאשר נראה שהוא בשיא פריחתו. ההישג הגדול שלו לפני שנה הוא גם כישלונו הגדול, שכן הארגון השיעי הזה העיז יותר מידי, ועל כך הוא משלם ועוד ישלם.
ראו עד כמה דומה גורל חמאס וחיזבאללה: שניהם הגיעו להישגים גדולים לכאורה, זה כאשר הפציץ שליש ישראל וזה כאש השתלט על רצועת עזה. אלא שאז התברר שההישגים היו גדולים מידי: חמאס כלא את עצמו בתוך בקבוק, מכותר מכל עבריו, חסר חשיבות לחלוטין, ומוחרם על ידי העולם כולו, להוציא איראן. חיזבאללה חי מן הסכסוך עם ישראל. הימצאותו על הגבול שלנו היתה הנכס החשוב ביותר מבחינתו, כי הדבר איפשר לו את החיכוך התמידי איתנו, את הדימום התמידי. אלא שהוא הורחק מן הגבול, ובעצם אין לו עוד נגיעה עם הסכסוך. צבא לבנון וחצי העולם מפריד עכשיו בינו לבין הסכסוך. ואם אין סכסוך – אין חיזבאללה. שני הצדדים תימרנו את עצמם לתוך הסגר. שיא החיכוך עם ישראל, לפני שנה, התברר עבור חיזבאללה כסוף החיכוך עם ישראל. נכון, עקרונית יכול נסראללה לפתוח חזית עם ישראל, טיליו יגיעו לכאן. אך אז יתעמת עם חצי מהעולם, משולל לגיטימציה בפנים ובחוץ.
אתמול עשה נסראללה נסיון להחיות את החיכוך, בראיון לערוץ אלג’זירה, אך הוא נתקל בחוסר אימון ובמשיכת כתף בעולם הערבי. המסר שלו כבר אינו אותנטי, לא מתקבל ברצינות. הראיון שלו שודר בערוץ אלג’זירה, אך להוציא ישראל וערוץ אלמנאר, איש לא התייחס אל הראיון בעולם הערבי. הייתי אומר התעלמות מוחלטת. מזל שיש את העיתונאים שלנו, שיחגגו על הנושא.
כתבתי כבר שהעולם הסוני החליט לגמד את נסראללה ואת טענת הניצחון שלו. כתבתי גם כיצד נסראללה עושה שימוש בתכסיסים פסיכולוגיים נגדנו. הציבור שלנו מתחיל להבין שמדובר בהרבה תעלולים שלו, חבל שהעיתונאים אינם מבינים זאת. “אתה האיש שמנצח תמיד” ליגלגו עליו מגיבים באתר האינטרנט של ערוץ אלג’זירה. “נמאס כבר מהשקרים שלך. סוריה היתה מתערבת במלחמה נגד ישראל? תוך כמה דקות היה הצבא הישראלי נמצא בשערי דמשק”.
מבחינת חיזבאללה לאבד את החיכוך המתמיד עם ישראל זו טרגדיה, ונסראללה אינו יודע כיצד לפתור את הבעיה. הוא רואה את הקמת בית הדין הבינלאומי בהאג,כדי לשפוט את פטרוניו הסוריים וליבו נחמץ. הוא מבין שכללי המשחק השתנו, ואם בעבר מותר היה לו להשתולל ולעשות כחפצו, העולם אינו מרשה זאת עוד. הוא רואה את בשאר יושב על כסא הנאשמים וחושב על עצמו.
ביום שנגמרה המלחמה הוא הפסיד לישראל, שכן הוא ניצב מול העולם כולו, והעולם לא רצה אותו.הוא הפסיד לראש הממשלה פואד סניורה, שאותו ביקש להפיל. סניורה נמצא עכשיו במצב שהוא יכול לכתיב תנאים לחיזבאללה, ולא להיפך. פחות מפחדים מחיזבאללה בלבנון, ונסראללה יודע זאת.השיעים חזרו והורידו את עצמם לעמדת הזר, המאיים, השולי בפוליטיקה הלבנונית.
הוא רואה את סוריה ההולכת ונסגרת בתוך חרם בינלאומי ואת איראן הנמצאת באותו מצב. הוא שוחח בסוף השבוע עם אחמדינג’אד, וראה אדם אפוף בעצמו, שאינו מבין עד כמה איראן וחיזבאללה מאויימות על ידי העולם. נסראללה הפיקח הבין שמצבו גרוע משחשב.
האם יפתח בחזית צבאית חדשה מול ישראל? בלתי הגיוני. אלפים בעדה השיעית כועסים עליו, שכן עדיין לא שוקמו, בלבנון כועסים עליו, על הנזקים שגרם, בפוליטיקה הלבנונית (יש עכשיו בחירות בשני מחוזות במקום שני צירים שנרצחו על ידי הסורים) מצבו מצריך עבודה רבה, ואין זה הזמן להרפתקאות. איראן וסוריה מסובכות בעצמן, ואין להן זמן לנסיונות שלו. לא. לא זה הזמן.
חיזבאללה פשט את זרועותיו בלבנון ייתר על המידה. שיא הצלחתו לפני שנה, מתברר גם כתחילת נסיגתו. זה תהליך שייקח עוד זמן, אך הסימנים כבר ברורים למדי.
מה יעשה? הוא פתר את בעייה. אם אין חיכוך אמיתי עם ישראל, שיהיה חיכוך מדומיין. השיעים ממילא רגילים לעשות כן כל שנה. אתמול ערך חיזבאללה הצגה בעיר בעל בק, שבמזרח המדינה. לוחמים שלו פשטו על מוצב מדומיין של צה”ל, ולקחו בשבי שלושה חיילים ישראלים. הקהל השיעי, שצפה בהצגה דווקא נהנה מאוד. עובדה, לפחות שם קיבל ארגונו של נסראללה מחיאות כפיים רבות.
איקארוס הלבנוני והמשיחיות השיעית
נשף תחפושות בביירות
