שנה להשתלטות חמאס בבחירות דמוקרטיות על הפרלמנט והממשלה הפלסטיניים, ומצב הרוח של אנשי התנועה שפוף. מה שנראה קל ופשוט מבחוץ, נראה כבד ומעיק מבפנים. תנועת חמאס היא היום תנועה כפופה, מודאגת, ועגומה, תוך שאיבדה הרבה מאוד מהתלהבות הנעורים שלה. חמאס בערבית זו “התלהבות”. ובכן, הלכה ההתלהבות, ויחד איתה צועדים ההמונים הפלסטיניים לתוך הגרוע שבתרחישים, מבחינתם.
עם עליית החמאס, וכפי שהזהירו מראש, ניתקו מדינות העולם את צינור החמצן לרשות הפלסטינית. הרשות הזו התקיימה כל כולה מתרומות ובאקשישים של מדינות העולם. כך הן ניקו את מצפונן, לכאורה, כאשר העניין הפלסטיני היה הבייבי של השמאל העולמי ושל אירופה. עשרות מיליארדים של דולרים נשפכו על הרשות הפלסטינית ב- 15 השנים האחרונות, כולם לשווא. אך כאשר האיחוד האירופי, יפן, ארצות הברית וישראל סגרו את הברז, הרשות קרסה כלכלית. אין היום כסף לשלם משכורות, לממן מנגנונים, ארגונים ומוסדות. רצועת עזה חזרה עשרות שנים אחורה, תודות לחמאס.
מבחינת חמאס זו קטסטרופה, שכן הארגון הזה נבחר קודם כל בגלל העניין הכלכלי. הרי חמאס תמכה תמיד בפלסטינים מאז שנות השמונים באמצעות רשת התמיכה הסוציאלית שלה. בבחירות האחרונות אמרו אזרחים ברשות: נבחר בחמאס והיא תממן אותנו ברוחב לב, הפעם מן הממשלה. נבחרה חמאס, אך הכסף נעצר לגמרי. אלא שעכשיו קורה משהו חמור אף יותר.
חמאס טענה כל השנים כי היא נקייה, והרשות הפתחאווית מושחתת. אך נראה שתוך שנה אחת בלבד מדביקים אנשי חמאס את השחיתות שהם עצמם האשימו בה את הרשות של ערפאת. שטחי הרשות הפלסטינית אפופים כיום סיפורים ושמועות על מזוודות מסתוריות, מעילות ענק וכספים שנעלמו. חמאס הרי הבטיחה עם עלייתה לנקות את האורוות ולחשוף את שחיתויות העבר. והינה, דבר מזה לא נעשה, ופלסטינים רבים טוענים שחמאס פשוט הצטרפה לחגיגת השחיתות. אפילו אסמאעיל הנייה, כך נטען שם, לוקח לעצמו מן הצד ממעט הכספים שהגיעו מאיראן. הרשות מלאה הפגנות של ארגוני עובדים, מנגנוני ביטחון פנים מתוסכלים ואנשים כועסים. כשאין כסף אי אפשר לקנות אנשים, להקים קואליציות, או להחליף ספרי לימוד כפי שרצו לכוון האסלאמי. מן הבחינה הזו המדיניות הישראלית והעולמית לחנוק את הרשות הפלסטינית הצליחה, אם כי הפרדוקס הוא, שאם יתקיימו היום בחירות לרשות הפלסטינית, יכול להיות בהחלט שהאנשים ימשיכו להצביע…חמאס;
כאילו אין קשר סיבתי בין מצבם העלוב, הירוד ביותר מאז 1948, לבין ממשלת חמאס.
חטיפת גלעד שליט סבכה אותם עוד יותר. במו ידיהם, והם מבינים זאת עכשיו, הם העניקו את הלגיטימציה לישראל לבודד ולשתק אותם, והעולם תומך בכך בישראל. עם גלעד שליט הם לא יודעים מה לעשות: אי אפשר לשחררו, ואי אפשר להמשיך ולהחזיקו.
באופוריית הניצחון בבחירות ובהתנתקות חגג חמאס את הטענה שהנה, בקרוב, הוא יעשה פוף!… וישראל תיעלם. היום הוא מבין שישראל היא מעצמה כלכלית, צבאית ומדינית, וטענותיו הללו לא רק מגוחכות, אלא משימות אותו ללעג ולגיחוך בעולם הערבי כולו. על רקע זה נאלץ ח’אלד משעל להודות שישראל היא עובדה, כאילו אנו זקוקים לאישור שלו. הרהב הערבי פועל כמו תמיד לרעתם של משמיעיו. הם גם רואים את הצלחתה הפנומנאלית של ישראל, את כלכלתה הפורחת, וליבם נחמץ. הם עזרו לישראל להוכיח שהיא יכולה להצליח ולשגשג גם בלי לפתור את הבעיה הפלסטינית.
חמאס חשב שעם נצחונו יימוג פתח אל השקיעה. נכון שהארגון הלאומי הזה נחלש מאוד ברשות, אך הוא לא נעלם, וכיוון שהוא זוכה לסיוע ישראלי-מצרי-אמריקני-אירופי נדיב, הוא מקבל תקציבים ונשק. כשיש את אלה הוא בהחלט מאיים על חמאס, המרגיש שהמהפכה שלו מתייבשת. בשבועות האחרונים מחוסלים בכירים בחמאס, ברחוב יש תחושה של חוסר ביטחון לפעילי הארגון, והפניית עורף של חלק מן הציבור כלפיהם. הם כבר לא ‘הבנים היקרים’ של הפלסטינים בכל מקום שאליו הם הולכים. אנשי פתח אינם טורחים להסתיר את סלידתם מאנשי חמאס. רק לפני כחודשיים פרסמה הזרוע הצבאית של פתח, גדודי חללי אל-אקצא, הודעה, שבה איימה להתנקש בבכירים בחמאס, ובהם שר הפנים, סעיד סיאם, מפקד הכוח הביצועי של חמאס, יוסף א-זהאר; וחאלד משעל, זאת בתגובה להרג אנשי הפתח בידי אנשי חמאס בעימותים ברצועה. “אנו, גדודי חללי אל-אקצא, מודיעים בזאת על פסיקת בני העם במולדת ובגלות להוציא להורג את משעל, סיאם וא-זהאר”, נמסר בהודעת הארגון, “אנו נוציא לפועל פסיקה זו, כך שאנשים מטונפים אלה ישמשו דוגמא”.
ברשות עדיין לא נשכח הזעזוע שפקד אותם כאשר רעולי פנים רצחו בדם קר בעיר עזה שלושה אחים בני 3, 6 ו- 10, ככל הנראה מתוך כוונה להתנקש באביהם, בהאא בעלושה, בעצמו קצין בכיר במודיעין הכללי הפלשתיני המזוהה עם הפתח. ברשות הפלסטינית האשימו ברצח שזעזע שם רבים את חמאס.
לפתח מצטרף כיום דור חדש של צעירים לוחמניים, שלא יהיו מוכנים להסתלק מן הפוליטיקה הפלסטינית ללא קרב, לחמאס אין תומכים בעולם, ואיראן רחוקה. ויחד עם זאת חמאס הוא עדיין ארגון בעל יכולות צבאיות, שאם יצטרך יפעיל אותן נגד פתח.
לחמאס גם קשה לבנות רק על איראן. מייסד הארגון, השייח אחמד יאסין, לא אהב את הפרסים, בהם ראה קודם כל שיעים. נכון הוא שח’אלד משעל נוסע לטהראן, אך קיימת סלידה היסטורית בין השיעים לפלסטינים, אפילו בחמאס. בשבוע האחרון רואים בארגון כיצד האמריקנים מארגנים מחדש את כוחותיהם במזרח התיכון, ומוכנים לבידוד ואולי אפילו לתקיפה של איראן וסוריה, והם מודאגים. ללא איראן או סוריה הם פשוט מחוסלים ככוח צבאי או פוליטי חזק. עוצמה איראנית היא עוצמה של חמאס, ולהיפך. כל עוד ארצות הברית היתה שקועה ומסובכת בעיראק החמאס חגג. עכשיו, כאשר חוזרת בוושינגטון מדיניות ציר הרשע הוא מודאג.
ולבסוף, ישראל גם אינה מגיבה יותר מידי לפרובוקציות של קסאמים או אחרים, ולכן קשה לאחד את השורות הפלסטיניות כנגדה, כהסוואה למחדלים הקשים של חמאס. הפטנט הזה כבר לא עובד, כי ישראל למדה שהיא התרופה לחוליים הערביים. וכאשר אין אחדות שורות נגד “הכיבוש”, המחדלים הפנימיים זועקים לשמיים.
החמאס שהיה רעב – שבע. מי שנשלט בעבר הוא השולט עכשיו. ועל זה אומר הפתגם הפלסטיני הידוע: “ישמור אותי אלוהים מרעב ששבע, ומנשלט שהפך לשולט” (“אעוזו בילאה מן ג’ועאן איזא שבע, ומן מחכום איזא חכם”).
