לגרמניה חוב מוכר, ובלתי מוכחש, של 18 מיליארד דולר, לישראל. למה ממשלת ישראל נמנעת כבר שלושה עשורים מלדרוש אותו?

גרמניה, זו המעמידה פנים של נאורה ופרוגרסיבית, חייבת למדינת ישראל חוב כספי גדול, בנוסף על החוב המוסרי הנורא שלעולם לא יישכח, והיא מוכנה להיכנס להסדר התשלום, אך דווקא ממשלת ישראל נמנעת מלדרוש אותו, מסיבות לא ברורות. עתירה של ניצולים לבג”ץ נגד המדינה אמורה להתחיל להתברר בימים הקרובים. 

כאשר נחתם הסכם השילומים בין ממשלות ישראל למערב גרמניה בשנת 1954 התחייבה ממשלת המערב לשלם שני שלישים מן הסכום, ואת השליש הנותר על ממשלת מזרח גרמניה לשלם. לקראת תום חייה, הסכימה ממשלת מזרח גרמניה לשלם את חלקה לישראל. 

בכל מקרה, בהסכם האיחוד של גרמניה, התחייבה מערב גרמניה לשלם את כל התחיבויותיה וחובותיה של  מדינת מזרח גרמניה. השליש החסר עומד כיום על 18 מיליארד דולר. זה המעט שאפשר עוד לעשות כדי לכפר על זוועת התקופה האפלה ביותר בתולדות האנושות, מעשה ידיה של גרמניה, השואה.  

ממשלות ישראל ידעו על כך, הגרמנים לא התכחשו לחוב מעולם, אך פה לא דרשו את הכסף, ודמם של המושמדים הפך עוד יותר זול. למדינת ישראל אין זכות לוותר על הפיצויים האלה. 

בשנה שעברה הוגש בג”ץ נגד ממשלת ישראל על ידי קבוצת ניצולים, והדיון יחל בקרוב- מדוע ישראל נמנעת מלדרוש את חובה. שוב ושוב הודיעה גרמניה שהיא מוכנה לנהל משא ומתן על החוב, אך לא היה מענה בישראל. 

כיוון שכך, את החוב יכולה גרמניה להחזיר בצורה שתועיל לשתי המדינות ברמה של שותפות:

חלק מן החוב יילך ישירות לקופת מדינת ישראל, להזנקת תשתיות התחבורה, ודווקא רכבות (50%); חלק ממנו לרכש ישראלי בגרמניה (20%); וחלק להשקעות גרמניות מתואמות ומוסכמות בישראל, בתחומים שבהם ישראל מתמחה (30%), כדי לשלב בין שתי המדינות עוד יותר בשותפות כלכלית מתהדקת לעתיד. את יחסי המוות והפטרונות בין שני הצדדים תחליף שותפות לחיים חדשים. 

במסגרת ההסכם גם תפסיק גרמניה לממן עמותות אנטי ישראליות, ולהתערב בחיים הפנימיים בישראל, תוך כיבוד ריבונותנו. כמו כן יכלול ההסכם תוכנית מקיפה בגרמניה ללימוד השואה בבתי הספר, בשיתוף עם ישראל.

אני כבר ילד די גדול,
אני מבין כמעט הכל: