כיצד הכין פוטין מערכת ביצורים כלכלית מתחת לרדאר סביב רוסיה מאז 2014, כך שאם אחד נופל, האחרים יעמדו. האם זה יצליח? וממה הוא צריך לחשוש באמת, מ”פריחת הלוטוס”? על הסכנה שבמבצר, על קרן העושר הרוסית, על הרובל, ותבוסת נפוליאון והיטלר מול רוסיה. מאמר אסטרטגי היסטורי מיוחד, לאחר שהשיחות על אוקראינה כשלו. מיוחד לחברי מועדון ג’יפלאנט פריים:
מאת ד”ר גיא בכור
1
השטח הרוסי הענק כמבצר מובנה: הנסיגה פנימה של הרוסים כאסטרטגיית מיגננה התקפית:
כאשר פרץ קרב בורודינו (7 בספטמבר 1812) בין צבאו התוקף של נפוליאון לבין הצבא הרוסי, הבינו הרוסים שהם עומדים בפני בעיה קשה: “הצבא הגדול” הצרפתי חזק מאוד, והרוסים איבדו 44,000 חיילים, מתים או פצועים, מתוך 120,000 בקרב הזה. גם צבאו של נפוליאון ספג מהלומה קשה: 40,000 הרוגים ופצועים מתוך 131,000.
הרוסים, שכינו את המלחמה הזו “המלחמה להגנת המולדת”, החלו לסגת לעומק השטח העצום שלהם, תוך אימוץ מדיניות של “אדמה חרוכה”, כלומר שרפו בעצמם את הכפרים ואת מקורות המזון, כדי להכביד על הצבא הצרפתי הפולש. המטרה שלהם היתה למשוך את הצבא הצרפתי הפולש לעומק, תוך כדי שהחורף הרוסי הקשה מגיע. הם ידעו שהקור העז יכריע את הצבא הפולש, כמו גם קריסת קווי האספקה הארוכים שלו.
כאשר צבא נפוליאון, והוא איתו, נכנסו למוסקבה בחודש נובמבר, קידמה את פניהם עיר נטושה ושוממת. כל מחסניה רוקנו בידי הרוסים, ובנוסף פרצו שריפות ענק מכוונות, שהשאירו את הצרפתים ללא קורת גג, בחורף הנורא. בדצמבר הקפוא החלה הנסיגה אחורה, והחיילים הצרפתים והסוסים החלו למות ברעב. כאן המתינה להם גרילה של הרוסים, שהרגו בפולשים ללא רחם, והם היו מותשים מכדי להילחם. מתוך 700,000 חיילים בצבא ה”גרנד ארמה” (“הצבא הגדול”) של נפוליאון נשארו בחיים רק 22,000, אך גם הצד הרוסי שילם מחירים כבדים, כאשר המוני אזרחים רוסים נהרגו בקרב, ובסך הכל נהרגו במערכה הזו 450,000 רוסים. עוד נחזור להקרבת האזרחים, בהמשך, כאשר נדבר על הקורונה.
“הפתיחה: 1812”, יצירתו הגדולה של המלחין הרוסי פיוטר איליץ’ צ’ייקובסקי, לרגל יום השנה ה- 70 לניצחון הרוסי במערכה. מבחינת הרוסים, מדובר על הגנת המולדת המותקפת והנצורה, אז, והיום.
הפתיחה 2022. 210 שנים אחר כך, ודבר לכאורה לא השתנה.
הרוסים הקריבו את האזרחים שלהם ואת השטח כמלכוד לפולשים, וכמגננה, אך בעצם זו היתה מתקפה. אסטרטגיה דומה ניהלו הרוסים גם מול הצבא הגרמני הפולש של היטלר, שלא למד על יכולת העמידה הרוסית, תוך השתבללות בשטח העצום ובמזג האוויר הייחודי.
רוסיה היתה מבצר, שדווקא חדירת האויבים לתוכו חיסלה אותם, אם כי המחירים היו כבדים. היתכן וולדימיר פוטין הכין בשנים האחרונות את אותה אסטרטגיית “הגנה התקפית” רוסית, במתכונת מודרנית?
2
הלם הסנקציות בשנת 2014 הוליד אסטרטגיית מבצר:
לאחר שפוטין פלש עם אנשיו, ישירות ובעקיפין, למזרח אוקראינה ולחצי האי קרים, אותה גם סיפח כחלק מרוסיה לכל דבר (2014), הטיל המערב סנקציות כלכליות קשות על רוסיה, שנשארו עד היום. הסנקציות האלה הבהירו לפוטין שהוא חייב לבנות קווי הגנה סביב רוסיה והמשטר שלו, אם ברצונו להמשיך ולהחזיר לרוסיה את מה שהיא סבורה שמגיע לה, כלומר מדינות שפעם היו שייכות לה באופן ישיר כמו אוקראינה, פינלנד, והארצות הבלטיות, ואחר כך אולי גם מדינות ברית ורשה. הוא הבין שהוא חייב את פוליסת הביטוח הזו, שתעניק לו אחר כך כנפיים.
מאז ועד היום עבד המשטר הרוסי בשקט על שורה של ביצורי הגנה כלכליים, במקרה ויוטלו סנקציות עוד יותר חריפות על המשטר, כפי שאלה הוטלו על איראן ועל צפון קוריאה. ההוראה של פוטין היתה לבנות את ביצורי ההצלה, כפי שאלה נבנו מול הצרפתים או הגרמנים בשעתם, ויש לעשות זאת מהר, תוך שנים בודדות, כדי להיות מוכנים. לדברי שר האוצר הרוסי, אנטון סילואנוב, ההכנות השקטות מתחת לרדאר הסתיימו, ורוסיה מוכנה לגל “מכאיב” של סנקציות, אך כאלה, שלא יצליחו להפיל אותה.
ואלה ביצורי ההגנה המקדימים שבנו הרוסים:
בנייה של “קרן העושר” כמשענת כלכלית;
הקמת “איחוד רוסי” במתכונת “האיחוד האירופי”;
התרחקות מהדולר כמקור הישענות כלכלית;
צמצום ההסתמכות על משקיעים זרים;
העלאה מכוונת של מחירי הנפט;
לגרום למדינות אירופה להתמכר לגז הרוסי;
חישול העורף הרוסי לקראת אפשרות מלחמה, ועידוד רעיון “המלחמה להגנת המולדת”, בדיוק אותו מונח כמו מול צבאו של נפוליאון.
כתוצאה מכל אלה, רוסיה כבר מתפקדת כמבצר המנותק מן העולם יותר ויותר, והמוכן לכל מכה שאולי תגיע. הוא כבר פועל על יבש, כאילו הוא כבר תחת עולן של סנקציות חריפות.
מתוך המאמר:
3
קרן העושר: מדשדוש לכלי כלכלי רב עוצמה:
בשנת 2008 פוצלו שתי קרנות כלכליות השייכות למדינה הרוסית, והן “קרן העתודות” ו”קרן העושר”. קרן העתודות השקיעה בניירות ערך עם תשואה נמוכה בעולם, ואילו קרן העושר קיבלה כספי תשואה מהשקעות קרן העתודות. קרן העתודות הוגבלה ל- 10% מהתמ”ג הרוסי, ומה שמעבר לכך הלך ישירות לקרן העושר, שהשקיעה בהשקעות מסוכנות יותר, אך עם תשואה גבוהה יותר. קרן העושר גם גבתה מיסים ומכסים על ייצור הנפט והגז.
כלקח מהסנקציות המכאיבות על רוסיה, בשנת 2017 אוחדו שתי הקרנות, עד שהפכו לענק כלכלי. בשנת 2019 היה שווי הקרן המשותפת 58 מיליארד דולר בלבד, והמכה הוחרפה בשנת הקורונה הראשונה, אך אז החלו מחירי הנפט לזנק, והשווי כיום הוא כמעט 200 מיליארד דולר. הכוונה היא להגיע ל- 300 מיליארד דולר תוך כמה שנים. הקרן הזו גם משקיעה ברוסיה עצמה, ולא רק בחו”ל, ולכן זה גם כוח פנימי, מעבר לשימוש בכסף ככלי נשק או פיתוי כלכלי בעולם.
הקמת האיחוד הרוסי, “איחוד אירו-אסיה” (EAEU)- מייד כאשר הוטלו הסנקציות על רוסיה, היא פתחה בהכנות להקמת איחוד מדינתי משלה, שישמש לה גיבוי כלכלי להמשך, אם הסנקציות יחריפו, ויהווה גם את ראשית חזרתה של ברית המועצות. האיחוד הזה קם בשנת 2015, כחגורת ביטוח ברורה בשל הסנקציות המערביות. חברות בו המדינות שרוסיה הכי מחוייבת אליהן, והן: קזחסטן, בלארוס, קירגיסטן, וארמניה, יחד עם רוסיה עצמה, כמובן. זו הסיבה שרוסיה יצאה להצלת משטרו של שליט קזחסטן, והיא שמרה, אם כי לא יותר מידי, על ארמניה, במלחמה האחרונה נגד אזרבייג’אן. לאיחוד הזה יש גם שלוש מדינות המוגדרות משקיפות: מולדובה, קובה ואוזבקיסטן. לכן רוסיה מחוייבת לקובה, ואם זו “תזמין” אותה לשטחה, הצבא הרוסי גם יגיע. זהו שוק משותף של 184 מיליון איש, ובמשך שנים התקיימו שיחות של ישראל עם פוטין, כדי שישראל תצטרף כאיזור סחר חופשי עם השוק הזה, אך משום מה זה לא התקדם, כנראה לחץ אמריקאי.
רוסיה שואפת לצרף אל השוק הזה גם את אוקראינה, בה היא רואה שותף חיוני, ולפחות גם את המדינות הבלטיות. זהו מרחב המחיה הרוסי, אותו רואה רוסיה כחיוני מפני פריצת ברית נאט”ו והאיחוד האירופי מזרחה, על חשבונה.
בצד ימין: ירידת האחזקות של זרים באג”ח של המדינה הרוסית. בצד שמאל: זינוק קרן העושר 2022.
4
מדיניות ניתוק מכוונת מן העולם הכלכלי, חזרה כלכלית על אסטרטגיית ההשתבללות נגד צבאות צרפת וגרמניה:
פוטין פעל בשני מישורים: הוא יצר לעצמו “הר של מטבע זר”, לשעת חירום, בסך 640 מיליארד דולר (לישראל יש כיום בסביבות 210 מיליארד דולר מטבע זר, ולכן צריך להבין את גודל הר הדולרים הישראלי העצום שבידינו, גם כן ליום סגריר). אלא שפוטין גיוון את המטבעות: שליש ביורו, 22% בזהב, והייתר במטבע סיני היואן. כך הוא גם שומר כסף לשעת חירום, וגם התרחק מהדולר. יתרות הבנק המרכזי הרוסי זינקו ביותר מ- 70% מאז משבר 2015, וזה עוד גלגל הצלה מתוכנן וברור. גם החוב הממשלתי הורד ל- 20% מהתמ”ג, כצעד מנע.
צעד נוסף נועד להתכונן למצב שהמשקיעים הזרים ייעלמו מרוסיה, ובעצם כבר העלימו אותם מראש. בהחלטה ברורה החלו לצמצם את הבעלות הזרה על אג”ח רוסי, ובמקומם קונים את האג”ח המקומי בנקים רוסיים:
הר המטבע הזר של רוסיה: במט”ח ובזהב.
דבר נוסף: רוסיה נותרה בשנת 2015 עם קושי לייבא מוצרי חקלאות, ולכן היא נקטה במדינית של עידוד החקלאות המקומית. לראשונה מאז נפילת ברית המועצות רוסיה חזרה לייצא תוצרת חקלאית, למשל חיטה. גם זה לקח ברור- הצורך להיות משק אוטרקי, מחשש לחרב סנקציות קשה.
5
העלאת מחיר הנפט:
עכשיו אנו רואים את התמונה כולה, כיצד חתרה רוסיה למונופול קיצוץ תפוקה עם אופ”ק, ובמיוחד עם סעודיה, כדי להרים את מחיר הנפט, שירד לשפל נורא מבחינת המשק הרוסי. זה היה קשה במיוחד בתקופת קורונה, אך עכשיו זה פועל, מחיר חבית כבר מגיע ל- 90 דולרים, ועל כך כתבנו כאן:
האיזון התקציבי הרוסי עומד על 45$ לחבית נפט, כך שההכנסות עכשיו הן יפות, שכן המשאבים הפוסיליים האלה חשובים מאוד: הם מהווים 20% מהתמ”ג הרוסי ו- 40% מההכנסות הפדרליות.
לצורך כך היחסים של רוסיה עם איראן ועם סין חשובים לה. סין, כיבואנית של אנרגיה, גם רוסית; ואיראן, כמי שתקנה מרוסיה נשק וציוד אחר. יחד עם זאת, היחסים של רוסיה גם עם סין וגם עם איראן הם של ‘כבדהו וחשדהו’, והם לא מובנים מאליהם.
יש המדברים על ניתוק רוסיה ממערכת הבנקאות העולמית סוויפט, כפי שנעשה לאיראן, אלא שזה יהיה קשה, בשל העברות התשלומים האדירות על הנפט והגז, בשל התלות האירופית, בהמשך.
6
הקרבת האזרחים בזמן הקורונה על מזבח ביצורי ההצלה של המשטר:
פוטין יכול היה לשחרר כספים מקרן העושר למשק הרוסי, שסבל מאוד בשיא הקורונה, אך הוא לא עשה זאת, ושמר על הכסף לייעוד המעצמתי שהוא ייעד לו. הוא לא “בזבז” אותו על האזרחים הסובלים. כיוון שכך, השלטונות לא יכלו להרשות לעצמם סגר שני, אחרת זה היה נגמר בחנק של הכלכלה, ולכן רוסיה נותרה “פתוחה” בזמן הקורונה. המחיר היה, עם זאת, קשה: 332,000 מתים, והמספרים ממשיכים לזנק שם. כמו בקרבות מול נפוליאון והיטלר: האזרחים שימשו ככלי להגנת היעדים הלאומיים. האזרחים למען הלאום, לא הלאום למען האזרחים. כדי להטות את תשומת הלב הציבורית, מדגיש השלטון את האיומים מבחוץ על רוסיה, ולכן את הצורך להגן עליה בכל מחיר.
גם לישראל יש קרן עושר, שתתחיל לפעול בעוד כמה חודשים. קרן נוספת שלנו ליום סגריר היא קרן היסוד, המתרימה את יהדות העולם לטובת ישראל, במיוחד בזמנים קשים. ועוד נתון מעניין: הכלכלה של ישראל כה משגשגת, עד שהיא מהווה כבר כשליש מהכלכלה הרוסית (בישראל התוצר הוא כמעט של חצי טריליון דולר, וברוסיה הוא מעל טריליון וחצי).
פוטין עצמו רואה בישראל מדינה ידידותית, שיכולה לעזור לו אם המצודה שלו תצטרך לעמוד בקרב. לישראל יש חדשנות וקשרים מעולים בארה”ב ובמערב, כך שהוא צריך אותה, כפי שהיא צריכה אותו ב”סוריה”. זו יד לוחצת יד.
7
הגברת התלות של אירופה כולה ברוסיה – יצירת התמכרות:
זו חגורת הגנה רבת עוצמה, וככל שאחרים תלויים לקיומם ברוסיה, כך זו תהיה חופשיה ובעלת כוח רב יותר.
האיחוד האירופי כולו מייבא 40% מהגז שהוא צורך- מרוסיה, וגם 25% מהנפט שלו. ובפירוט: גרמניה קונה מרוסיה 60% מצריכת הגז שלה; פולין 70%; הונגריה 75%; פינלנד 100%; ומולדובה, שקנתה 100% מהגז שלה- כמעט וקרסה, לאחר שרוסיה הפסיקה לה אותו לזמן מה.
אלה נתונים עוד לפני הפעלת צינור נורד-סטרים 2, ועכשיו אנחנו רואים את היער, ומבינים למה פוטין לחץ כל כך להשלים את הפרוייקט הזה, שישעבד את גרמניה ואת אירופה עוד יותר למרותו. זו הסיבה שהנשיא טראמפ החכם הבין את זה, וניסה לנטרל את הצינור, עוד כשהיה בהקמה, אך ממשל ביידן הפשיר את הצינור, ושעבד בכך עוד יותר את אירופה. אירופה כעסה על טראמפ שבלם את הצינור, בשעה שהיא צריכה לכעוס דווקא על ביידן, שתרם עוד יותר לשעבודה שלה לרוסים.
כמו שבריטניה שעבדה את סין במלחמת האופיום, בכך שגרמה להמונים שם להתמכר לסם, כך שעבדה רוסיה את אירופה לאנרגיה שלה, שמחירה יקר מאוד, ולא רק מבחינת המחיר הכלכלי הנקוב.
8
הבעיה עם מבצר, כל מבצר:
מקיאוולי היה זה שהעלה את הטענה שמבחינה צבאית טהורה, בניית מבצר היא תמיד טעות. המבצר הופך סמל לבידוד הכוח, ולכן הוא מטרה נוחה לאויבים של אלה שבנו אותו. המבצר נבנה אמנם כדי להגן עליכם, אך למעשה הוא מנתק אתכם מכל עזרה אפשרית, ופוגע קשות בגמישות. מבצרים נראים עמידים ולא חדירים, אך ברגע שאתם מחליטים לשהות במבצר, כולם יודעים שאתם שם. גם אם מטרת המצור לא מושגת, הוא בכל מקרה יהפוך את מבצרכם לכלא. בשל החללים הקטנים והמוגבלים של כל מבצר, מבנים כאלה חשופים להתפשטות מחלות מדבקות במובן האסטרטגי, הבידוד שבמבצר לא מספק הגנה, ולמעשה הבעיות שהוא יוצר רבות מאלה שהוא פותר. מבצר החורף הרוסי יכול היה לעזור, אך לזמן מוגבל מאוד. שם- נפוליאון עזב, אך המערב לא ייעלם כמו נפוליאון. ומה אחר כך?
לא רק זאת. כאשר מסתגרים, מרגישים עוד יותר מאוימים, מסתמכים על מקורות מידע מצומצמים יותר, יכולת איסוף המודיעין יורדת, וכך מאבדים את הפרספקטיבה האמיתית של האירועים. הבידוד הופך את המתבצרים לפרנואידים, וברוב משחקי המלחמה הבידוד משמעו תבוסה או מוות קרובים. כך היה בקרב מצדה, ובפוביה ההמונית שאחזה במתבצרים, עד כדי התאבדות. במילים אחרות, למדיניות ההשתבללות הזו, שפוטין בונה בעמל רב כבר שש שנים, יכולות להיות גם השלכות הרסניות רבות, ועל כך בסעיף האחרון.
9
הסדקים שבחומת המבצר: סובייטיזציה:
במדיניות מבצר כזו, המשאבים הלאומיים מיועדים לשרידות המשטר, ולא לקידום החברה או פיתוחה, וזו בעיה קשה, שכן כבר עכשיו רואים כיצד מכירות הנשק הרוסי צונחות, שכן הוא מאבד מן החדשנות שהיתה יכולה להיות לו, במיוחד מול יריבים המשקיעים המון בחדשנות. הוצאות המחקר והפיתוח ברוסיה הן ברמה של 1% מהתפוקה הכלכלית, לעומת כמעט 5% בישראל, המדינה המוליכה בעולם בשיעור המו”פ. שוודיה משקיעה 3.39%, גרמניה 3.1%, סין 2.2%, בריטניה 1.7%, ארצות הברית 3%, וכאמור רוסיה עם אחוז אחד. זה רע, והמשמעות היא הליכה לאחור.
שרידות כזו מחייבת ריכוזיות בכלכלה, המפעלים הם מפעלי המדינה, בעלי יצור נמוך, אין תחרות, והכלכלה חוזרת להיות סובייטית ונשלטת מגבוה בידי פקידי המשטר, כמו בברית המועצות.
בנוסף, כל זה אומר צמיחה נמוכה של המשק. ואכן, לאחר שהקצב השנתי היה במחצית 2021 ברמה של 4%, עכשיו הוא נופל בחזרה ל- 2% , ויתכן שגם למיתון, כפי שרוסיה ידעה בשנת 2020. רוסיה חוזרת לשלטון המדינה במובנים רבים. התלות הרוסית בנפט שלה גבוהה מידי. ומה אם ארה”ב תחליט להוריד בחזרה את מחירי הנפט? זו רק שאלה של החלטה מבחינת ארצות הברית.
הרובל הרוסי ממשיך להיות חלש, ולסבול ממדיניות המצודה: כיום הוא נסחר ב- 77 רובל לדולר אחד, חצי משערו עם תחילת המשבר בשנת 2014.
ולזה יש להוסיף את הדמוגרפיה השלילית באופן מדאיג של רוסיה, מה שמעיד על פסימיות לאומית רבה, וספק אם מדינה כזו יכולה בכלל לצאת למלחמה: בין אוקטובר 2020 לספטמבר 2021 איבדה רוסיה מיליון תושבים, הירידה הגדולה ביותר מאז מלחמת העולם השניה. הרצון להגר מאחד רוסים רבים, ואלפים מהם מצאו דרך חדשה להגר לאמריקה: הם טסים למקסיקו, ומשם ממשיכים ברגל לעבר הגבול האמריקאי, וחודרים פנימה. כיוון שאלה מהגרים בלתי חוקיים, איש אינו יודע מהו שמם ומיהם באמת. מבחינת רוסיה, זו דרך נהדרת להשתיל סוכנים ומרגלים. גם אלפי יהודים נוטשים את רוסיה ועולים בהמוניהם לישראל, שכלכלתה חזקה ופורחת, ובשנת 2021 עלו לישראל 7,711 עולים מרוסיה, למרות שדות התעופה הסגורים, הסגרים וההגבלות הקשות. רוסיה דוחקת החוצה, גם באנטישמיות ברחוב בשל המצב הכלכלי הקשה, וישראל מושכת אליה.
10
הסכנה במצודה: אי שקט פנימי:
המצודה שבנה פוטין יכולה להחזיק מעמד מול המתקפה החיצונית, לפחות כמה חודשים עד שנים של סנקציות, אך המחיר בפנים, לנצורי המבצר, יכול להיות קשה מאוד. זעזועים פנימיים, כפי שראינו בתמיכה באופוזיציונר הרוסי אלכסיי נבלני, המשלם מחיר אישי כבד מאוד בכלא (בבחינת ‘יראו וייראו’), אי שקט, ומרדנות. כמו בברית המועצות, הפחד מהמשטר ומסוכניו גדול, ולכן התסיסה נמצאת תחת שליטה. מבחוץ המבצר יכול אולי להיראות חזק ומגונן עם חומותיו העבות, אך אותן חומות יכולות לחנוק ולייאש את אלה שבפנים. מבחינתם, הסכנה מהחומות, לכאורה חומות הגנה, גדולה מהאויבים שבחוץ, כך שאלה מבחינתם חומות התקפה עליהם.
פוטין לקח את אזרחיו כבני ערובה, לשאיפותיו האמפריאליות.
מבחינת המשטר, זהו מתכון לצרות מבית, ולכן זו החוליה החלשה של המשטר. וכאן נוצרת משוואה: ככל שהמבצר יילך וייסגר, בעקבות סנקציות אפשריות, כך הלחץ בפנים יגבר, ולהיפך. לכן פוטין צריך לחשוב לא רק על מעטפת הגנה מפני אויב חיצוני, אלא גם על מעטפת הגנה מפני אויבים מבית. זה לא הולך להיות שם קל, שכן ככל שהאוכלוסיה בפנים ממורמרת יותר, כך הנכונות שלה גם להקשיב לנאמר במערב – תהיה גבוהה יותר. זו הבטן הרכה של פוטין, ולאו דווקא אוקראינה; מבפנים, ופחות מבחוץ. אם פוטין רוצה את ברית המועצות בחזרה, יתכן ויקבל את ברית המועצות, אך לא במובן שהוא התכוון אליו. רוסיה, כידוע, חובבת מהפכות.
