מאת ד”ר גיא בכור
תארו לעצמם שרקטת קסאם אחת היתה נופלת על רמת אביב, רחביה בירושלים, מרכז תל אביב או השרון. המדינה היתה עוצרת מפעילות, מצב חירום היה מופעל, וצה”ל היה בודאות מוכנס מיד לרצועת עזה או ליו”ש.
אז מדוע לשדירות אין זה מגיע? בשביל מה הוקמה מדינת היהודים אם לא לספק להם ביטחון? אז זהו, לאליטה הישראלית היא אכן מספקת זאת, אך בעיקר לה.
באופן מתמיה הועתק הסכסוך הישראלי ערבי לפריפריה של ישראל, לשכבות החלשות, לעולים ולעניים. הסכסוך הזה נוגע בעיקר, ואולי רק להם.
בשנות האינתיפאדה התפוצצו אוטובוסים, הושמו מטענים בשווקים וברחובות המסחריים ההומים מאדם. ומי נוסע באוטובוס? מי קונה בשווקים? מי מסתובב רגלית ברחובות? בעיקר שכבה סוציואקונומית ברורה, אלה שאין להם ברירה. מי שומר על קניונים, מי בא בכלל בחיכוך עם אוכלוסיה ערבית או פלסטינית? עולים חדשים, עניים, מזרחיים, פריפריה.
נכון, היו גם פיגועים כנגד מוקדים של אליטה, למשל באוניברסיטה העברית בירושלים או בבתי קפה מסויימים בירושלים, ואז הזעזוע הציבורי היה אדיר.
צר לי לכתוב את הדברים האלה, אך התחושה הזו מכרסמת בי יותר ויותר.
במלחמת לבנון האחרונה הופקרה אוכלוסיית הצפון, קודם כל כי היא חלשה. היא פריפריה, אין לה כמעט קול. אילו אנשים טובים, פטריוטים ופשוטים. אין להם לובי רעשני בכנסת, אין להם אינטרסים להפעיל, אין להם כוח. איש איש לגורלו ולחייו. נכון, גם חיפה נכנסה שלא בטובתה להפצצות, אך בניגוד לימי אבא חושי, חיפה היום היא גם פריפריה. בעבר היתה בה אליטה מפאיניקית, אך כיום מבחינת המימסד אצלנו היא פריפריה.
חשבתם שרק השוליים הצפוניים יספגו? הנה הגיע המלחמה החדשה בדרום, וגם שדרות ננטשת בתורה. ואחריה יגיעו אשדוד וקריית גת ואשקלון. כל אחד בתורו. שרשרת אנדרטאות הסולידריות החברתית הכושלת.
כך הפכה מדינת ישראל את הסכסוך לנוגע בעיקר אליהם.
ומי משרת בצבא? לא מזמן עברתי רגלית בשעת צהרים ליד הגן שמאחורי מלון שרתון בירושלים, בחוזרי מהרצאה בפני שגרירינו היוצאים לעולם. ראיתי קבוצת חייילים צעירים במדים, כשהם משחקים כדורגל, כנראה בהפוגה של פעילות תרבותית כלשהי. הם היו מראה פניו של צה”ל היום, וכולם שיחקו בכדורגל בעניין ובהנאה. היו שם בדואים, רוסים, אתיופים ודתיים לאומיים.
כך השוליים בישראל גם סופגים וגם מספיגים. הסכסוך הפך לעניין שלהם, בנותנם לאליטה שקט להרוויח בבורסה ובנדל”ן הגואים. אלא שהחמאס אינו ממתין ואינו חס. הוא ממשיך ומתקדם.
ואיפה הם “הארגונים החברתיים” המתיפיפים, “האגודה לזכויות האזרח” ודומיהם, נציגיה המובהקים של האליטה? משום שאלה אנשי פריפריה, מצביעי ימין ומזרחיים אפשר להתעלם מהם בשדרות?
עד איפה תגיע השינאה העצמית של ארגונים אלה, שבעליבותם מארגנים בסוף השבוע אירוע של אומני ישראל למען זכויות האדם בקונגו, כאשר כאן, מטר מהם, ננטשת עיר ישראלית, תושביה המבוהלים נכתשים, מהגרים וננטשים. כמה יהירות, אטימות ונפיחות יש בפוזה “נאורה וליברלית” זו למען אפריקה. עם כל הצער שלי על מלחמות העולם, עניי עירי קודמים. מצטער.
זו קריסה של סולדריות חברתית, כך מדינה אינה מתנהלת. אנו אמורים להיות ערבים זה לזה, וכמובן שהממשלה אחראית לכל. הייתי מצפה שראש הממשלה שלי יפגין מנהיגות, ויעבור, למשל, להתגורר בימים האלה בשדרות. כך היה קונה את עולמו.
שכל אחד מעשרות אלפי הקוראים היקרים שלי, היושב עכשיו בביתו בכורסתו הנוחה, כולל אותם נאורים הדואגים לקונגו, יזכור וישנן לעצמו כל יום:
היום זו שדרות, מחר יהיה זה הוא.
מאמרים קשורים: מדינה שהברכה נטשה אותה האגדה על שתי הממלכות
