למרות דיבורים רבים, במרחב הערבי כרגיל – אפס עשייה, וגם שבוע אחרי הפיצוץ העצום בביירות, לא מתקרבים לתחילת תיקון ההרס. ראשית, הלבנונים לא מסוגלים לעבודות בהיקף גדול. זה עם של סוחרים, עיסקאות, שויץ ומילים נבובות; שנית, הקופה ריקה לגמרי ואין יותר ממשלה; ושלישית, לאף אחד אין כסף מבחוץ לממן את זה, ומי שמוכן לעזור, דורש שלבנון תהפוך לווסאלית שלו (טורקיה, איחוד האמירויות, איראן).
מי בכלל נתן לאלה לנהל “מדינה”? “מדינות ערב”? טעות אחת גדולה, Ex nihilo nihil fit. אין פלא שהם רוצים לחזור למנדט הצרפתי:
העיר מכונה בשיר: “ערוס אלבחר”, “כלת הים”. אפס דמיון, חוזרים אחד על השני כמו תוכים: עיר שנמצאת על חוף הים הופכת מייד ל”כלת הים”. כך ביירות, כך נקראה פעם גם יפו, כיום שכונה בתל אביב. אז עכשיו יש עוד אחות לערי “סוריה” החרבות. אנחנו בונים, משגשגים, עולים ומתיישבים, ואלה שאיחלו לנו כל השנים את הגורל הגרוע ביותר? אתם רואים.
לבנון בכל שנותיה היתה תמיד העויינת לישראל מכולן, גם היום. מנהיגיה הנבובים הכריזו תמיד שהיא תהיה “האחרונה להגיע להסדר עם ישראל”.
כדי להבין מה קורה כאן בכל הרמות, שני המאמרים החדשים שפרסמנו, ואשר נקראים על ידי רבים:
"המגדלור של מה שאבד": האם לבנון חזרה אל תקופת האבן, ומה עם חיזבאללה?
האם כל קללות העולם נחתו על המדינה הזו? זו קללת האמוניה, שהם ייעדו לנו, אך היא התהפכה. האם החרבת נמל ביירות והכמויות העצומות של הנפגעים, חיסלו סופית את "לבנון"? איך זה ישפיע על חיזבאללה? סרטונים רבים, פיירוז, ושתי תמונות בונוס נדירות: אני עומד בדיוק מעל מקום הפיצוץ בנמל ביירות (1982) ובפגישה לא ידועה. מבצע ההנחה למנויים חדשים ומחדשים - מצרף אלינו חברים חדשים. ואתם?
