עשר הונאות חמאס מתוקות כלענה, ותמימות הפרשנים שלנו

בשנת 1997 יצרה הוליווד סרט מבריק ונשכח שנקרא: “הזנב מכשכש בכלב” (עם דסטין הופמן ורוברט דה-נירו. במאי: בארי לוינסון). למנוע כישלון בבחירות מחליט נשיא אמריקני לפתוח במלחמה, אך הפעם מלחמה מומצאת. הוא מזמין במאי הוליוודי, שיפיק לו סרטי טלוויזיה על המלחמה המתנהלת השד יודע איפה,  ובה כמובן ארצות הברית מנצחת. ממילא הצופים רואים הכל בטלוויזיה, אז למה לא להמציא מלחמה? וזה עובד!

 
מלחמת פלזמה: הבמאי (דסטין הופמן) מבשל באולפן מלחמה מרגשת ב”אלבניה”, עבור הנשיא הכושל (רוברט דה-נירו). מי יודע מה באמת קרה? האם בכלל קרה? העיקר הוא מה שרואים בטלוויזיה! (Wag the Dog).

3.      בכירי חמאס טוענים ערב ערב שקיבלו את “התוכנית המצרית”, ולא קיבלו כלל. גם היום הם דורשים שקודם צה”ל יפסיק את האש, ייסוג לגמרי מרצועת עזה, יפתח את רגליו, סליחה, את מעבריו, לעזה, ואז הם יואילו להפסיק את האש. אין שום סיכוי שדבר כזה יקרה, ולכן היוזמה הזו נקלעה למבוי סתום. למעשה אין יוזמה כלל, על פי גישתי, אלא יחסי ציבור עצומים של מצרים. מצרים מופיעה כמושיעה הגדולה, בתוכנית חסרת סיכוי מראש. צה”ל מתלכלך בשטח, אך המצרים קוטפים את הפירות.

4.      חמאס אינו לבד. מימינו שורה של ארגונים פלסטיניים קיצוניים ותאבי פרסום, שהודיעו כבר שבשום אופן לא יקבלו את היוזמה המצרית הזו, ובכללם הג’יהאד האסלאמי והחזית העממית לשחרור פלסטין. אפילו פארוק קדומי הוותיק של פתח כינה אותה מלכודת ובגידה בפלסטינים. מחושק מימינו, ובידיעה שגם אם יקבל את היוזמה, אחרים יירו על ישראל וילכדו אותו, אילו ברירות יש לחמאס? הוא שבוי בידי ארגונים אלה. ירצו, יסבכו אותו, לא ירצו יחמלו עליו.

5.      המצרים דורשים רגיעה של שנים, לפחות 15 שנה, ולכך חמאס לא יסכים לעולם. טענתו: רגיעה קבועה כזו, כמוה כהסכם הכרה בישראל, ובעצם שלום. והרי כל הווייתו של ארגון זה, המצע שלו, האמנה שלו משנת 1988 – כל כולם שינאה תהומית לישראל ושלילת קיומה. חמאס טוען: ישראל רוצה להחריב אותנו צבאית, ואחר כך מדינית, בהכרה בה. זה לא יהיה.

6.      מצרים דורשת מן החמאס להפסיק להיות חמאס, וזה כמובן לא יקרה. למשל היא דורשת להפסיק את הירי ואת האלימות נגד ישראל. מבחינת חמאס זו מוקאוומה, דהיינו התנגדות לגיטימית, מה פתאום שיפסיק אותה? הויכוח הזה בא לידי ביטוי בנושא המנהרות. מצרים מנסה לגלגל מנגנון צרפתי-תורכי לפיקוח על המינהרות מן הצד הפלסטיני, חס וחלילה לא מן הצד שלהם. חמאס מתנגד לכך בחריפות. אם יסכים, מאיפה יבוא הנשק שלו להילחם בישראל? המינהרות מבחינתו זו סיבת קיום. אם אין סכסוך עם ישראל, נשללת באותו הרגע עילת קיומו של ארגון זה.

7.      חמאס אינו מוכן לשום כוח בינלאומי או זר על שטח רצועת עזה, וגם לא להסכם הישן על מעבר רפיח, משנת 2005, ובו אנשי פתח שמרו על המעבר יחד עם משקיפים אירופים, שישראל פיקחה עליהם. הוא רוצה את המעבר לעצמו, למשל האגרות, המכסים וכל הטובין הכספיים, שקשורים בכך. מבחינתו כוח זר כמוהו ככוח צלבני, כופר, שאין לקבלו בשום מחיר. האמנה שלהם כבר מזהירה מפני הצלבנים החדשים, דהיינו ישראל ובנות בריתה במערב. אז להכניס אותם הביתה?

8.      כל עוד איראן מטילה וטו על ההסכם המצרי, שום דבר לא יצמח ממנו. איראן הכחישה שהיא מפריעה להסכם הזה, אך איראן כבר הכחישה הרבה דברים. לטהראן יש אינטרס שצה”ל ישאב לבוץ העזתי לנצח. להתיש אותנו, לא לסייע. כל יום שעובר, וצה”ל שוקע בעזה, משמח את האיראנים עוד יותר. הדבר מפרנס את תפיסתם שישראל מתישה את עצמה לדעת.

9.      חמאס אינו מוכן לשמוע את השם אבו מאזן או פתח. המצרים רק מעלים אפשרות כזו, ואנשי חמאס מקבלים חום ופריחה. מבחינתם אבו מאזן גמור, אדם פרטי, וכך גם הפתח. הם לא יסכימו לשום תפקיד שלהם בעזה או בכלל. בעיניהם אבו מאזן הוא בוגד, שלפי תפיסתם העביר מידע לישראל איך לפגוע בהם בעזה טוב יותר. העויינות כלפיו וכלפי הפתח היא עצומה. הם הרי חוששים שמצרים וישראל מבצעים נגדם תרגיל, שמטרתו להמליך את אבו מאזן מחדש על עזה, ולסלקם.

10.  ולבסוף, וזה המצער מכל: איך יכול להיות שאין בכלל תוכנית ישראלית לסיום המלחמה, רק תוכנית מצרית? איך קרה שהסכמנו שמדינה אחרת תנהל את האינטרסים הקיומיים שלנו לסיים את המלחמה הזו, ועוד מצרים, שאינה חשודה באהדה רבה לישראל?

איך יכול להיות שהגענו לשבוע השלישי, צה”ל הולך ושוקע בעזה, ואין אפילו התחלה של יוזמה ישראלית לחבר את ההסכמות הבינלאומיות, כפי שהיה לאחר מלחמת לבנון האחרונה? שהמצרים יעשו זאת עבורנו, המצרים??
איך יכול להיות ששרת החוץ הסכימה כתמיד להישאר בחוץ, והותירה את הניהול הדיפלומטי למחלקה רדומה במשרד הביטחון? איך היא הסכימה לכך? איפה היא חוץ משלטי החוצות?

ראינו כבר בעבר, שמי שמחלק את הקלפים, הוא ינצח. אז למה נתנו למצרים לחלק את הקלפים במערכה שלנו?

מלחמת לבנון האחרונה התנהלה באופן שערורייתי מבחינה צבאית, אך ההסדר הדיפלומטי שבא בעקבותיה היה מצוין. המלחמה הזו מתנהלת מצוין מבחינה צבאית, ובאופן שערורייתי מבחינה דיפלומטית.

הנה לכם נקודה למחשבה לסוף השבוע: מה עדיף: מלחמה גרועה עם סוף טוב, או מלחמה טובה עם סוף עגום? דומני שהבנתם את התשובה. 

◄הודעה חשובה לקוראי Gplanet ברחבי העולם: מעכשיו אפשר להצטרף למועדון המאמרים הסגורים Gplanet Prime גם עם כרטיסי אשראי זרים, מרחבי העולם. עד עכשיו הרישום היה מוגבל לכרטיסי אשראי ישראליים. מצטרפים בלחיצה – כאן.


◄האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר“, כאן למטה.
◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה – כ א ן.

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם בלחיצה – כ א ן.   

◄כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.