מאת ד”ר גיא בכור
◄למאמר הפותח: הגורל המופלא של הזית הזקן: סיפור מוזר עם סוף מפתיע. מה זה אומר על מצבנו המזרח תיכוני?
במפגש שלי עם היועצים, שבאו לבדוק את עץ הזית החולה, הופיעו מאחורי הטקסט שבע מידות מגונות. בנצרות וביהדות שבע הן המידות הרעות של בן האנוש, שביחד הן קולעות את כתר הרוע, אם כי כל דת ראתה אחרת את הרוע, ואת מי שיוצר אותו.
הגנן הצולע שהגיע ראשון מייצג את החמדנות. זו המידה הרעה הראשונה במקרה שלנו.
החקלאי בעל אהבת האבץ, ואשר בעצם אינו יודע הרבה, מייצג את הבורות. זו המידה הרעה השנייה.
הגנן בעל כובע הקש מייצג את היהירות, זו המידה הרעה השלישית.
חטא היהירות, מתוך “שבע המידות הרעות הממיתות”, של הירונימוש בוש
(1450-1516), והמחזור שלו – למעלה. ובכן, שום דבר אינו חדש.
האגרונום הכועס, שהגיע לאחר מכן, מייצג את השנאה, זו המידה הרעה הרביעית.
המומחה ההססן מהאינטרנט מייצג את זהירות הייתר, וזו המידה הרעה החמישית.
המושבניק העייף מייצג בסיפור הזה את הבטלה, וזו המידה הרעה השישית.
ולבסוף, אני עצמי נכנסתי למצב של עצבות, וזו המידה הרעה השביעית והאחרונה.
ערב יום הדין של השנה החדשה, וכאשר נדמה שהאפל והרע מתגבר סביבנו, הפן הנסתר של מאמר העץ עסק בתופעת הרוע האנושי, הלאומי והאוניברסלי. מי הוא, ממה הוא מורכב, איך נזהרים ממנו?
“אמלי” בסרטה מאמצת החלטה דתית-ממש לנקוט בחייה רק בצעדים טובים וחיוביים, ובמהלך הסרט היא הופכת את המידות הרעות למידות טובות, כסוג של אלטרואיזם מודע ומכוון. ברמז המופיע במאמר היא מעבירה אדם עיוור את הכביש, ומסבירה לו, לראשונה בחייו, מה הוא “רואה” מסביב. היא הופכת אותו לרואה ולטוב, ההיפך מן החשיכה והרוע, שאופפים אותו. זוהי התמרדות מול התפיסה הדתית של עוצמת החטאים הקטלניים והמידות הרעות המגונות. לעומת זאת, מטפלי העץ שהגיעו אלי, היו ההיפך מאמלי.
העץ ביקש להגן על עצמו ועלי מפני המידות האנושיות הרעות, שתכפו עליו והגיעו. הוא סירב בעקשנות להתפתות לאחת מהן, מודע להמשכיות ההיסטורית שלו, שהעניקה לו ביטחון עצמי, עד שריפא את עצמו לבד, בלי להתחייב, ולחייב את עצמו ואותי.
וכיצד עשה זאת העץ?
האות השניה במידה הראשונה היא – מ
האות הראשונה במידה הראשונה היא ? ח
האות הראשונה במידה החמישית היא – ז
האות הרביעית במידה השביעית היא – ו
האות הרביעית במידה השלישית היא – ר
האות הראשונה במידה השלישית היא – י
האות החמישית במידה הראשונה היא -ו
האות החמישית במידה השניה היא – ת
המסר במאמר הראשון היה פשטני, ולפיו הטוב ינצח לבסוף. אבל אנחנו כבר יודעים שהטוב לא תמיד מנצח, ולעיתים דווקא הרוע מתרבה סביבנו. סביב ישראל וסביב החיים הפרטיים שלנו, אתם אולי מרגישים את זה.
וזה מה שהזית החכם ביקש להבהיר לנו, שככה זה בטבע, ואי אפשר לשנות את זה: יש קמילה, אבל תמיד יש פריחה מחדש, ושוב תהיה קמילה, וזה “טבעי”. בעקבות החורף תמיד יגיע האביב, שבעצמו יוביל אחר כך לחורף מחדש. ובקמילה יכולים להיות יופי והתחדשות, כמו שבשיא יכולים להיות התנוונות, כיעור והיחלשות.
“חלום אוקטובר” של ואנגליס, מתוך “La Petite Fille de la Mer”.
הכל מתעתע, והרע יכול להתברר כטוב, בעוד שלאחר שנים נבין שהטוב היה דווקא הרע. שהירידה היתה דווקא עליה, בעוד שהעליה התבררה כירידה. שהשלכת היא הפריחה וההתאמצות, בעוד שהפריחה היא כבר ניוון.
המאמר השני בא לסתור את הרוע האופף אותנו. לבלום אותו, בהציגו אותו כחלק מן ההתרחשות האנושית המעגלית. הוא חלק ממנה, לא היא ממנו. הרע הוא חלק מהטוב, והטוב מהרע. זה מוביל לזה, ושניהם צפויים תמיד לקרות, ולכן לא צריך להתרגש יותר מדי.
