נשיא איראן, מחמוד אחמדינג’אד, לא האמין שזה קורה לו: מי שכסטודנט לחם למען חומייני ונגד ארצות הברית ב-1979, מושם ללעג אצל הסטודנטים של טהראן ב- 2006. ותמונותיו שלו, נשיא איראן בכבודו ועצמו, נשרפות לנגד עיניו. לרגע נזכר מהיכן בא, מכפר קטן ועלוב בפרובינציה, והכעס כנגד ילדי האליטה של טהראן מילא אותו מחדש. כל דרכו נלחם נגד מי שהתנשאו מעליו, כך שאפילו כנשיא איראן אין לו נחת. “אנו גאים ליצור את הסביבה הפוליטית הפתוחה ביותר בהיסטוריה האנושית”, קרא בזעף לעבר הסטודנטים המוחים נגדו, “העיתונות יכולה לבקר את הממשלה, ולמרות זאת, לכם זה לא מספיק”. ועוד הוסיף: “אחמדינג’אד היה סטודנט ויישאר סטודנט כל חייו”, רמז לכך שהוא היה סטודנט נאמן מהם.
נשיא איראן הגיע אתמול לאוניברסיטה הטכנולוגית של טהראן, אמירכביר, לרגל יום הסטודנט. הוא לא תאר לעצמו את המבוכה שעוד תגיע.
באמצע דבריו קטעו כמה עשרות סטודנטים את נאומו, כמה בדיוק לא ידוע, וניסו להתפרץ לעבר הבימה עליה עמד. הם צעקו לנוכח כולם: “אתה דיקטאטור פשיסטי”, ושרפו את תמונותיו לנגד המצלמות מכל העולם. אחרים צעקו, לא ייאמן: “מוות לדיקטאטור”, ושברו את מצלמות הטלוויזיה הממלכתית הרשמית. אז החלו להתעמת עימם סטודנטים תומכי הנשיא, והצדדים הניצים הוצאו מהאולם. אחמדינג’אד כעס. “אתם שורפים את התמונות שלי? אז תדעו לכם שזה כבוד גדול. שהאמריקנים ידעו, שגם את תשרפו את אחמדינג’אד אלף פעם, הוא לא יחזור בו מעקרונותיו”. (לאחמדינג’אד יש נטייה מגלומאנית לדבר על עצמו בגוף שלישי). ועוד הוסיף: “קבוצה קטנה של אנשים טוענת שיש כלפיה דיכוי, אבל הם המדכאים האמיתיים, והם לא נותנים לאנשים לדבר”.
מפניני הלשון של אחמדינג’אד בנאומו: “אחמדינג’אד היה סטודנט ויישאר סטודנט כל חייו.”
יום קודם הפגינו מאות סטודנטים מאוניברסיטת טהראן כנגד הדיכוי שהם סובלים ממנו במדינה, דיכוי המופעל בעיקר נגד התאחדות הסטודנטים, שמנהיגה את הליברלים באוניברסיטה, ובעצם במדינה כולה. לטענתם, כפי שהפיצו אותה בפני העיתונאים: התעשיות במדינה קורסות, האינפלציה משתוללת, העוני מתפשט, תדמיתה של איראן מידרדרת ברחבי העולם, ו”עתידה של איראן מונח על כף של התנצחויות והתפלפלויות דיפלומטיות”.
מפניני הלשון של אחמדינג’אד אתמול: “אנו גאים ליצור את הסביבה הפוליטית הפתוחה ביותר בהיסטוריה האנושית… ולמרות זאת, לכם זה לא מספיק.”
בשבוע שעבר הפגינו 4,000 סטודנטים באותה אוניברסיטה לרגל יום הסטודנט, תחת הסיסמה “למען החירות ונגד הדיכוי”. כל האירועים האלה מתרחשים פעם ראשונה זה שנתיים, מאז דיכא המשטר החומייניסטי את מחאת הסטודנטים הקודמת.
עיקר הזעם יוצא נגד אחמדינג’אד עצמו, שהפר את המסורת שהיתה קיימת תמיד באוניברסיטת טהראן הגדולה, כאשר מינה איש דת לנשיא האוניברסיטה, כמינוי פוליטי. עד היום, ולמרות המהפכה, נשיא אוניברסיטת טהראן תמיד בא מחוגים פנים אקדמיים, בדרך כלל מתונים יחסית, לא מחוגי הדת. לאחרונה הוא מינה את מקורבו חוג’תאלאסלאם (דרגת בינים בהררכיה השיעית הדתית) עמיד זנע’אני, כנשיא האוניברסיטה, ומאז שורר אי שקט במוסד. רבים שואלים באיראן מה לכוהן דת ולמוסד אקדמי? תפקידו של המינוי הפוליטי הזה הוא להיות פוליטרוק של אחמדינג’אד, לדווח על מרצים וסטודנטים בעייתיים ולהדיח אותם.
עוד פנינים של אחמדינג’אד אתמול: “הדיקטטורה הגדולה ביותר היא ארצות הברית, המחופשת כדמוקרטיה”.
לכך יש להוסיף את החלטת הממשלה שלא לאפשר פס רחב לאינטרנט באיראן, שמא יורידו האזרחים סרטי וידאו, חלילה, ואת החלטת אחמדינג’אד שצלחות לווין אסורות גם הן. ובכן, כמה זמן יש למשטר דיכוי שכזה? דרך אגב, התקריות עם הסטודנטים מדווחות בכלי התקשורת הרשמיים של איראן, אך בדך כלל מזווית המשטר, דהיינו מה אמר אחמדינג’אד לסטודנטים, ביום הסטודנט.
מעניין היה לקרוא את התגובות של הגולשים הערבים באתר האינטרנט של רשת הטלוויזיה “אלערביה”. התגובה הכללית בקרב הקוראים הערבים היתה השתוממות גדולה, שכן צעד כזה נגד הנשיא, ולנגד עיניו, לא הגיוני בעולם הערבי. בשום מקום בעולם הערבי לא ייצאו סטודנטים להפגנות בעד חופש מדיכוי דתי, דמוקרטיה ומשטר פרו-מערבי. בעולם הערבי התופעה, למרבית הצער, הפוכה. שם רוצים את שיבת האסלאם הפוליטי, דבר שבאיראן חלק מן האזרחים מתחיל להיגמל ממנו. לא מעט מהגולשים הערבים תמכו באחמדינג’אד, אך רבים מהם הסתייגו ממנו. “תנו כבוד לסטודנטים של איראן”, כתב אחד מהם.
האם איום הסטודנטים יזיק לאחמדינג’אד? לפי שעה לא, אך הדבר מעיד על אי הנחת הגוברת באיראן מהנשיא הטיפש שהעמידו עליהם. הדבר מעיד גם עד כמה יכול המערב להשפיע על דעת הקהל באיראן, בצמצום השפעת החוגים הרדיקליים של המדינה, ועד כמה טועה המערב בחושבו שאיראן כולה אחמדינג’אד. מי כמו “הסטודנט” אחמדינג’אד יודע, שהמהפכות באיראן מתחילות בדרך כלל באוניברסיטאות.
