מיד בתום השמעת נאומו של יו”ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, פרצו תחנות הראדיו המזוהות עם תנועת פתח בהמנוני הארגון (ובראשם השיר הנודע: “אנא פתחאווי”, “אני איש פתח”), ותחנת “קול החירות”, המשדרת מעזה, ומקורבת לפתח, עודדה בהתלהבות אלפים מתומכי הארגון לרדת לרחובות בעזה, ואכן אלפים החלו לירות באוויר לאות התלהבות. אלא שהתחושה הכללית ברשות הפלסטינית היא של מועקה ודאגה מאפשרות של הידרדרות המצב למלחמת אזרחים קרובה, וזו אינה קלישאה.
ספק אם אבו מאזן באמת התכוון לפטר את ממשלת הנייה והחמאס, לפזר את פרלמנט החמאס, וללכת לבחירות. יש בנאומו מהיום מימד טקטי של הפעלת לחץ על חמאס לקדם ממשלת אחדות לאומית, אך נראה שהוא כבר איחר את הרכבת. לאחר סוף השבוע האחרון של אלימות ואלימות שכנגד, הסיכוי להגיע לממשלה כזו אפסי, וממלא לא היה לדעתי סיכוי כזה בעבר. המתח בין שני המחנות הוא עצום, והפעילים בכל ארגון ששים אלי קרב ומתחמשים מכל הבא ליד. כך יקרה שהמאורעות בשטח יחייבו את אבו אזן לממש את הודעתו על הליכה לבחירות, התוצאה תהא פיצוץ כללי, וזו התפתחות חמורה לחברה הפלסטינית.
איני זוכר חילופי האשמות כה קשים בין שני המחנות, לאחר סידרת רציחות מחרידה, שבאמת זעזעה את החברה הפלסטינית. היום שמעתי תשדיר שירות באחת מתחנות הרדיו הפלסטיניות, שלפיו צעירה מתייפחת פונה לאימה ואומרת לה: “אמא יקרה, האם תניחי לי למות סתם כך ברחוב, מאש אחינו הפלסטינים?” רציחות ורציחות נגדיות, יריות, האשמות, קללות נחרצות ואיומים מפורשים. כיום מאויים חבר הפרלמנט, איש אבו מאזן, מוחמד דחלאן אישית על ידי חמאס, הרואה בו אחראי לנסיון ההתנקשות בחיי איסמאעיל הנייה בסוף השבוע, כאשר זה חזר לעזה. יתכן וגם אבו מאזן עצמו מאויים. נביל עמר, מיועצי אבו מאזן עלה לשידור בתחנת רדיו פלסטינית בהאשמות כבידות נגד חמאס. לטענתו אנשיה כבר מדברים על הממשלה שבידיהם כעל “זכות אלוהית” נצחית, כשמשמעות הדבר סוף הדמוקרטיה והדיאלוג הלאומי. ברגע שאלוהים נכנס לממשלה, זו כבר זכות מקודשת של חמאס. בכלל, ההשתלטות של חמאס על המוסדות הפלסטיניים פשוט מחקה את תנועת פתח מן התודעה הכללית, ובכך נוצר זעם עצום בפתח, המחפש עכשיו פורקן ונקם.
ואכן, למרבית צערם של הפלסטינים, זו הבחירה המוטלת בידיהם כיום: בין רע לרע יותר. חבל. רק לפני כמה שנים העולם כולו היה בכיסם, עם ישראל כשכנה נדיבה, אירופה מחייכת וארצות הברית תומכת. בכישרון רב, יש לאמר, הם בזבזו את כל האשראי העולמי שניתן להם. מאפשרות של מדינה פורחת ומשגשגת ליד אחת הכלכלות החזקות כיום בעולם, זו של ישראל, הם בחרו להיהפך לסומליה חדשה, עם מלחמת מיליציות, כלכלה שהתמוטטה, חיסולי חשבונות, ועתיד לאומי עגום לחלוטין.
