מאת ד”ר גיא בכור
בסוף השבוע נכנסה המדיה התקשורתית שלנו ובכירי המימשל אצלנו כמעט לפאניקה, בעקבות ידיעה של היומון א-שארק אלאווסט, לפיה סוריה התחייבה לוותר על המו”מ עם ישראל תמורת כמליארד דולר איראני, למימון רכש צבאי נרחב של דמשק ברוסיה. גם הימין וגם השמאל אצלנו עושים בידיעה שימוש פוליטי, כל צד לצרכיו.
הפאניקה הזו מדאיגה שלוש פעמיים: ראשונה, האם מנהיגינו אינם ידועים על שיתוף הפעולה הצבאי הנרחב בין איראן לסוריה? שנית, האם די בידיעה אנונימית אחת כדי להביא לשינויים ממשלתיים מפליגים, למשל הקמת ממשלת אחדות? האם הידיעה שהתפרסמה נבדקה בטרם התייחסו אליה בכירינו? אני סבור שלא. ושלישית, אני מצפה לקו ממשלתי אחיד, נחוש, ויוזם, לא רק מגיב.
אין חולק שלאיראן ולסוריה שיתוף פעולה צבאי נרחב, תמיכה ביטחונית הדדית, קשרי פיקוד פתוחים ושאיפות משותפות נגד ארצות הברית, המערב והאינטרסים הפרו-מערביים במזרח התיכון. אלא שהידיעה שהתפרסמה ביומון הערבי “א-שארק אלאווסט” ערמומית הרבה יותר. ספק אם יש בה הרבה.
מחבר הידיעה הוא ד”ר עלירידא נורי זאדה, פרשן איראני גולה, עצמאי, בעל אתר אינטרנט בפרסית, בעל מכון מחקרים בלונדון, המפרסם מאמרים גם ביומון הערבי-סעודי הבינלאומי א-שארק אלאווסט (“המזרח התיכון”). יש לו תוכנית טלוויזיה אנטי-ממשלתית, ואכן, נורי זאדה הוא מבקר חריף של המשטר בטהראן, הרואה בו אויב ואופוזיציונר מובהק. הרבה פעמים ידיעותיו של נורי זאדה טובות, כאשר הן קשורות בעיקר לנושאי האופוזיציה לאיראן. אך כאשר אני קורא את ידיעותיו, אני משקלל בדרך כלל את המניע האידאולוגי שיש לו. יש להיזהר תמיד בידיעות של “גולים”, קבוצת בעלי אינטרס חזק. זיכרו איך הגולים העיראקיים הפילו בעצם את האמריקנים בפח, וניווטו אותם להפיל את סדאם.
זאת ועוד, היומון א-שארק אלאווסט מנהל בחדשים האחרונים סוג של קמפיין נגד איראן המתגרענת, בהוראת אדוניו הסעודים המודאגים. הסעודים כועסים מאוד גם על סוריה, הממשיכה לחרחר ריב בלבנון, ותומכת באיראן.
בשל הדילמה בין הקמפיין לבין המקצועיות שלו, העיתון הסעודי היוקרתי לא ממש עמד מאחורי הידיעה הזו, שכן הוא פרסם אותה בעמודים פנימיים, ולגמרי לא בהבלטה. לו היה העיתון עומד מאחורי ה”סקופ”, וזהו סקופ עיתונאי, הוא היה יודע להבליט אותו היטב, כפי שהוא עושה בעניין סנקציות נוספות נגד איראן, וכדומה. הכמעט-הסתרה של הידיעה מוזרה, כמו גם חוסר ההתייחסות אליה בתקשורת הערבית. ועוד שאלה, מדוע הסתירו האיראנים והסורים את ההסכם-לכאורה? הרי ביוני 2006 הם דווחו אז על ההסכם הבטחוני שחתמו בגלוי ובגאווה רבה.
הידיעה שהתפרסמה אתמול ולפיה איראן תממן את הצבא סורי במליארד דולר תמורת נטישת אסד את קו המו”מ עם ישראל – חשודה. לאיראן אין מליארד דולר לחלק, וכל הסכומים שאוזכרו בידיעה, למשל סיוע שנתי לחמאס של 340 מליארד דולר, נראים מוגזמים. גם סיוע שלכאורה הובטח לחיזבאללה לאחר המלחמה האחרונה בסך חצי מליארד דולר, לא הגיע כולו, ונסראללה התלונן על כך כמה פעמים בדלתיים סגורות.
מה המטרה באיזכור הסכומים? להביך את אחמדינג’אד באיראן, ולהציגו כמפזר כספים לזרים, בשעה שבאיראן הוטל קיצוב דלק ובקרוב יהיה גם קיצוב בחשמל. כאשר הבטיח אחמדינג’אד חצי מליארד דולר סיוע לחיזבאללה פרצו מהומות קשות במחוז חוזיסטאן ובעיר בם, שקרסה ברובה ברעידת אדמה, על פיזור כספי המדינה במדינות זרות, בעוד שלאזרחי ארצו לא נשאר סיוע. אחמדינג’אד הבין את הרמז.
הידיעה מבקשת להציג את איראן בצורה המביכה ביותר ואת סוריה כמשת”פית של איראן, כחסרת שיקול דעת משלה. ספק אם שני הקצוות נכונים.
לגופו של עניין, אותם פרטי הסכם צבאי עליו דיווח נורי זאדה ברובם אינם חדשים, והוא דיווח כמעט על כולם במאמר שפירסם באותו א-שרק אלאווסט ב- 16 ביוני 2006. חלקם לא התבצעו, וחלקם התבצעו.
אז מדוע פורסמה עכשיו הידיעה? כי ישנם הרבה מאוד גורמים מאחורי הקלעים, הרוצים לנצל את ביקור אחמדינג’אד בסוריה, להביך וללחוץ על סוריה ועל איראן. שתי המדינות נמצאות בלחץ, ואויבי שתי המדינות מעלים עוד יותר את הלחץ. גם איראן וגם סוריה מאוימות בסנקציות, בחרם בינלאומי, סוריה אפילו מאויימת בהפללת המשטר שלה בפרשת רפיק אלחרירי, וזו אינה שעה קלה להן.
בניגוד לרושם שציר הרשע חוגג את עליונותו ונצחונו, כתבתי כאן בסוף השבוע שהתמונה לדעתי היא שונה. יש עצבנות רבה בציר הרשע, חשש מבגידות הדדיות, וחוסר כסף, לא עודף, כפי שטען א-שארק אלאווסט. בתקופה רגישה זו, על ישראל להישמר שלא לשמש כלי בידי מתנגדי איראן או סוריה, בתוך המזרח התיכון.
על ישראל:
לעקוב בשבע עינים אחר המתרחש בצד השני, אין להתעלם מהתעצמות סוריה ואיראן; לתגבר את מוכנות צה”ל והמערכת הביטחונית, ובכך לעודד מערך של הרתעה; יש לזכור כי הפעם זו עלולה להיות מערכה מכמה חזיתות; לתאם עמדות עם ארצות הברית; לנסות ולבלום עסקאות נשק סוריות עם רוסיה; ולהיזהר ממניפולציות.
למאמר ההמשך: כמה סודות מיקצועיים: מדוע בצמרת הפוליטית שלנו
היו מי שהלכו שולל אחר הידיעה על עיסקת איראן-סוריה
מי ישמיד אותנו היום? על ז’אנר האימה בתקשורת הישראלית
