מאת ד”ר גיא בכור
לואי ה-14 מלך צרפת (1638-1715) פתח את שלטונו רב השנים מול אצולה צרפתית עויינת לכתר. מה עשה? הוא רושש את האצילים כשגרם להם להוציא סכומי כסף אדירים על שמירת מקומם בחצר המלוכה (לשם כך בודד אותם יחד בארמון ורסאי), כך שהפכו תלויים בנדיבות המלכותית לקיומם, וכך לכד אותם.
וכיצד היה משיג השפעה אצל אציל סרבן? זוהי טקטיקת “הנדיבות האסטרטגית”. לכאורה היה מתעלם לגמרי מאותו אציל, אלא שאותו אדם היה מופתע לגלות שבנו קיבל לפתע משרה מכניסה; שסכומים ניכרים הושקעו באיזור המוצא שלו; או שתמונה שלו נתלתה לפתע בארמון המלך. שבוע או חודש אחר כך היה לואי פונה אליו ומבקש את הטובה לה נזקק במקור. אותו אציל, שקודם לכן נשבע להילחם במלך, גילה שאיבד את הרצון שלו להלחם.
לא היה מדובר בשוחד פשוט, שכן זה היה גורם לאציל להתנגד. טקטיקת הנדיבות האסטרטגית הרבה יותר ערמומית: וכי איזה אדם יהיה עד כדי כך כפוי טובה, שלא לגמול על טובה שנעשתה לו באופן מקורי? כך גם אותו אציל לא חש שהוא נסחט או שהוא מקבל שוחד. הוא לא חש שנפל פגם באופיו, ההיפך, הוא חש גאווה באופיו, מן הכרת תודה, על טובה שנעשה לו. הוא לא חש שיש כאן עסקה של מפגש רצונות. הוא חש שיש כאן שני רצונות מקבילים של נדיבות. הוא נתן תמורה לכאורה משום ש”הוא” רצה בכך, לא משום ש”כפו” זאת עליו. זהו שוחד עם הצדקה; זהו שוחד צדקני, שאין בו שום צדקה, בוודאי לא צדק.
השיטה הזו עובדת בדרך כלל עם מתנה אחת. ככל שנותנים לאורך זמן, ההשפעה שלה פוחתת. וכך זה פועל היום גם ביחסים בין הפטרודולרים של העולם הערבי לבין בכירים מן המערב. זה לא אנחנו, זה הכסף.
1 במשטרים הערביים, מלוכניים כמו גם רפובליקות, לא רואים זאת כשחיתות אלא כבניית מנגנוני הגנה סביב השליט היחיד, מעגלים של קח ותן: המקורבים, בני המשפחה, בני השבט, מנגנוני הביטחון ואחרים, מקבלים כסף, קרקעות והכרה, ובתמורה מגוננים על השליט ועל המעגלים הפנימיים יותר. בשיטת המעגלים הזו כולם מרוויחים, ולכן קשה כל כך להפיל שליט ערבי, למשל בשאר אל-אסד. הם שומרים על השליט, והוא שומר עליהם.
מה הולך ומתרחב בשנים האחרונות? מנהיגים ערביים עמוסי כסף הופכים גם בכירים במערב לחלק ממנגנוני השליטה וההגנה שלהם, והשיטה היא שיטתו של לואי ה- 14: אין זה שוחד פשוט המבזה לכאורה את המקבל, אלא שיטת הנדיבות האסטרטגית.
מנהיגים ערביים מחלקים כספים על “יעוץ”, “מכוני מחקר”, עמותות צדקה או רווחה, תקציבי מחקר לאוניברסיטאות, “מכוני שלום”, תשלום על סרט, ספר פיקטיבי, או לפי משימה, כך שהמקבל יוצא עם תחושה שהוא עבד בשביל הכסף הזה, אך בפועל אותם כספים ערביים מזהמים את שיקול הדעת הדמוקרטי, ומטים אותו לטובת המשלם.
באירופה מתרוששת ובאמריקה על הקרשים, כנראה קשה לרבים לעמוד מול הסכומים הזורמים משליטים ערביים. קשה מאוד לעקוב אחר העברות הכספים האלה, השוחד הזה, אך חשדות בוודאי שיש.
מה מקבלים השליטים הערביים? הגנה, השפעה וקשרים בצמרת, בשנים קשות. מה מקבלים הבכירים במערב? כסף.
במערכת השחיתות הבינלאומית הזו קטר, אותה מדינה זעירה, שקטנה מן הנגב שלנו, מוליכה. ככל שהיא רואה עצמה מאוימת יותר, כך היא מפזרת יותר כספים בעולם, ונזקקת לעוד ועוד סיוע דרך שוחד.
2 כמובן, הפרשה שהתפוצצה עכשיו היא גניבת אירוח המונדיאל של שנת 2022 בידי קטר. הטלגרף הבריטי חשף שורת מסמכים המוכיחה כיצד קיבל סגן נשיא פיפ”א לשעבר, האמריקני ג’ק וורנר, סכום של שני מליון דולר, לדאוג שקטר תארח את התחרות היוקרתית. 750 אלף מן הסכום הזה נמסרו, לפי הפרסום, לבנו. בהטיה זו של שיקול הדעת מתחיל גם להיות מובן כיצד אישרו 13 בכירים בפיפ”א את קטר, למרות שהתחרויות אמורות להתקיים בחום של 50 מעלות בצל. כיוון שהנהלת פיפ”א כולה מאויימת עכשיו, הם מכחישים, וכנראה ישאירו את ההחלטה על כנה, ולא יתפטרו. אך כאן מדובר בשוחד רגיל, כמוהו קטר מיומנת כבר, בלי הרבה תחכום.
3 סיפור מעניין נוסף קשור למי שהיה סגן נשיא ארצות הברית, אל גור. איננו טוען שמדובר בשוחד, אך הסיפור הבא הביא להרבה פליאה בארצות הברית, והוא לא הוסבר עד היום. לאל גור היה ערוץ טלוויזיה של אקטואליה בכבלים, ערוץ נידח ביותר בשם CURRENT TV, עם משהו כמו 30 אלף צופים ביום, כלומר, כלום. די להשוות זאת למליונים של צופים ביום לערוץ פוקס ניוז. על הנייר היתה גישה לערוץ הזה ל- 44 מליון צופים. ממשלת קטר פנתה לגור וקנתה ממנו בשנה שעברה את הערוץ שלו בלא פחות מ- חצי מליארד דולר. קראתם נכון, 500 מליון דולר. קטר דווקא סגרה את הערוץ, ועל הנישה שלו בחברות הכבלים הקימה את “אלג’זירה אמריקה”. כאשר שאלו את הקטרים מדוע לא חתמו ישירות עם חברות הכבלים, טענו שלא הצליחו לעשות זאת לבד. אלא שזמן קצר לאחר המכירה, וזמן קצר לפני הקמת אלג’זירה אמריקה, הורידה חברת טיים וורנר את הערוץ מרשת הכבלים שלה, כך שהטיעון הזה אינו מדויק. אינני טוען למשהו לא חוקי כאן, אך העסקה מוזרה.
חברת הכבלים גם סירבה לשדר את אלג’זירה-אמריקה, ואחר כך, הפלא ופלא, הסכימה. באמריקה שאלו, האם היא קיבלה שוחד? בכל מקרה אין מה להתרגש מערוץ אלג’זירה אמריקה, מדובר בכישלון מהדהד עם משהו כמו 15,000 צופים ביום. מספר כה זניח אפילו סקרי הרייטינג נילסן לא סופרים. דרך אגב, גם ערוץ CNN הידרדר כבר לנתוני צפייה דומים בארצות הברית, כלומר הוא בפועל לא קיים.
וכיצד הסביר אל גור, שהוא “נביא” הטבע והירוק, את מכירת הערוץ שלו דווקא למדינה שכל כולה זיהום אוויר בשל הפקת נפט וגז? “אלג’זירה הוא ערוץ טלוויזיה מכובד“, אמר, וסתם. לכסף, אתם כבר יודעים, Pecunia non olet, אין הרי ריח.
4 טוני בלייר היה ראש ממשלה בבריטניה, והוא אפילו שליח הרביעייה הבינלאומית לעניין שלנו. תשאלו מה פתאום העולם דוחף ידיו לעניינים שלנו? ככה זה, התרגלו. והנה, לאחר הפלת קדאפי בשנת 2011 התברר שטוני בלייר זה היה, לאחר שסיים את כהונתו, “יועץ” בתשלום לכמה חברות המעורבות בעסקי הנפט של ממשלת קדאפי. בנו של קדאפי אף סיפר בראיון לדיילי מייל עוד בשנת 2010 שבלייר הוא “יועץ של אבי”. בינואר 2011 לחץ טוני בלייר על ממשלת ישראל לויתורים מול הפלסטינים, בשעה שעדיין כיהן כיועץ בשכר (רב) של קדאפי. אתם מתארים לעצמכם?
ומה במקביל? התפרסמו דיווחים שבלייר עזר לבנו של קדאפי, סייף אלאסלאם, לקבל תואר דוקטור מזוייף בבריטניה, שבלייר השתדל אצל הנשיא בוש הבן להוריד חיוב משפטי של 1.5 מליארד דולר פיצויים שהוטלו על לוב בשל פיצוץ במטוס צרפתי מעל צ’ד שאירע ב- 19 בספטמבר 1989, ועוד ועוד. האם בשל כך שוחרר מחבל לוקרבי עבד אלבסט אלמגרחי, בטענה שהוא “חולה סופני”, החלטה בריטית שהדהימה את המערב? אולי.
ואחרי כל זה, איך בלייר ממשיך לשמש שליח בעניין שלנו אפילו עכשיו? למה דבר לא נחקר, אולי כי רבים מפחדים ממגדל קלפים מתמוטט של שחיתות?
הקיסר נירון מבעיר את המזרח התיכון: על מדינה קטנה ומטריפה
5 למרות שחזר והכחיש, יותר ויותר עדויות מוכיחו שקדאפי מימן את קמפיין הבחירות לנשיאות של ניקולא סרקוזי בשנת 2007. ב- 2013 העיד בבית המשפט איש עסקים לבנוני, שעמד בקשר עם האליזה ועם קדאפי, שבשיר סלאח, מזכירו האישי של קדאפי העביר 50 מליון אירו לקלוד גוואנט, אז ראש מטה הבחירות של סרקוזי. גם בנו של קדאפי, סייף אלאסלאם, טען טענה דומה, שאביו מימן את הקמפיין של סרקוזי. האם זה עמד מאחורי התייחסות של סרקוזי מול ישראל? איך נדע מה עשה על פי רצונו, ומה על פי רצון הלובים?
וכך נוהגת קטר גם היום. במסווה של ערוץ אלג’זירה היא מזמינה אליה פוליטיקאים, אמנים, תסריטאים, וממנפת אותם בתקציבים נדיבים. אין לה שום בעיה להגיע אליהם גם לבית. את התמורה היא תדרוש אחר כך. כך קונות קטר, דובאי, אבו דאבי ואחרות חברות תעופה, שדות תעופה במערב, בתי מלון וחברות ענק. את התמורה הם ידרשו אחר כך.
מחול השחיתות: כבר כשאנו קטנים, מתנה מבני המשפחה היא כמעט מיסטית: היא סימן לאהבה, למעמד ואישור עצמי, וכך זה גם כשאנו גדלים. שימו לב באיזו תאווה פותחים ילדים מתנה שניתנת להם, הם לא יכולים להימנע מפתיחתה, וככה זה גם עם מבוגרים. אותם בכירים מערביים לא רואים זאת כשוחד, הם רואים זאת כסוג של הכרה על כישרונם המיוחד או הקשרים הנדירים שלהם בצמרת. המתנה הזו מגיעה להם. אלא שהמקבל הופך בכך לפגיע, וחשוף לחדירה של המעניק אל תוכו. זו הסיבה מדוע הסינים טוענים שהאיום הגדול ביותר שיכול להיות זו מתנה, וזו טכניקת הנדיבות האסטרטגית.
שוחד? מה פתאום. זו נדיבות. וכך הולך ומערב ושוקע במדמנת שחיתות המידות. את מדינות המפרץ הקשרים האלה אולי יצילו, אך דווקא המערב יטבע.
אלג’זירה של קטר מאמצת עטיפה טכנית מערבית, בעוד המערב מאמץ את המהות של העולם השלישי. ולמה המאמר הזה חשוב? משום שמודעות היא ראשית הבלימה (מתוך הסרט הצרפתי: “המלך רוקד”, Le Roi Dance, על לואי ה- 14, 2000, לחן: ז’אן בטיסט לולי, שגם מגולם כאן).
6 קשה לעקוב אחר העברות הכספים שכן מדובר לכאורה בעבודה לגיטימית. תמיד אפשר להיות “יועץ” לחברה הקשורה בממשלה, תמיד אפשר להעביר מליונים לקרן צדקה של אותו בכיר, מכוני מחקר זה תמיד טוב, עמותות, וכך הלאה. כך חדרו קטר ודומותיה אל העולם האמריקני, הבנוי על תרומות וצדקה מלמטה, והשתילו את עצמן ואת האינטרסים שלהן, תוך סטייה מן המטרות האמיתיות של אותו גוף. כיצד נדע מעכשיו, אולי פוליטיקאי מערבי מסוים קיבל ערבויות שביום שיסיים קטר תממן מכון מחקר שדרכו ימשיך להתנהל? תעסיק אחד ממקורביו כ”יועץ”, ובכסף יתחלקו פוליטיקאים? עד היום הטענה, שיוחסה בתקשורת המצרית לחוסני מובארק, שהוא העסיק-לכאורה את בנימין (פואד) בן אליעזר כ”יועץ לענייני ישראל”, נשארה באוויר, ועכשיו אולי הגיע הזמן שתיחקר.
7 ולכן, מעכשיו, אם יש איזה מדינאי מערבי העוין לישראל, אולי יש העברות כספים סודיות מאחוריו? אולי הוא פועל כדי להצדיק את המימון הערבי בו? הרי בנדיבות האסטרטגית יש הפרדה של זמן בין הקח לתן. במילים אחרות, זה לא אתם, זה הם. לעיתים קרובות אחד התנאים של מדינה מושחתת כמו קטר זה לפגוע בישראל או, למשל, לתמוך בממשלת “האחדות” הפיקטיבית של פתח חמאס, ממשלה שקטר מקדמת במרץ. יש איזה בנק באירופה המאיים להתנתק מישראל? האם באמת חשבתם שהשטחים או הפלסטינים מעניינים אותו? יתכן ומדובר בתנאים חשאיים שאותו בנק מיישם, בתמורה לטובות הנאה כספיות, שהוא מקבל במפרץ הפרסי. אל תהיו תמימים. זה הם המושחתים, לא אתם.
תמיד יש לחפש את הכסף, את העסקה המקבילה, שתבוא בריחוק מסוים של זמן ומקום. זו הרי בסך הכל נדיבות אסטרטגית.
איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
8 זוהי ברית של מאוימים, הפורשים בשל כך לעולם השחיתות. האירופים מרוששים והמיפרץ הפרסי מבוהל מפני העתיד. הוא חייב הגנה מול איראן, מול הדלדלות משאבי הנפט, ומי שמאויים עושה הכל. במילים אחרות, שני הצדדים פועלים מתוך חולשה ולא עוצמה, עד שהם מסכימים לשוחד. אין לי ספק שהמוני בכירים אירופיים ואמריקניים ממומנים בדרך זו או אחרת בידי צדדים ערביים. עד כמה זה משפיע על קבלת ההחלטות שלהם? עד כמה אנחנו משלמים את המחיר? האם יש בכירים ישראליים שממומנים בדרך כזו?
נהוג לומר שלכל אדם יש את המחיר שלו, אך בשיטה הזו אין מדובר בעסקה מראש של שוחד, אלא שהמפרציות מוליכות את המועמד לאט לאט. בתחילה גומלים לו כל טוב, בלי שיבין יותר מידי, ואחר כך מכניסים אותו כבר לתלם. באמצעות הצינור הלגיטימי-לכאורה של אלג’זירה, למשל, אפשר להגיע לכל אחד. לכן קוראים לכך “ערוץ תקשורת”.
9 האם השוחד הערבי הזה יימשך לנצח? לא בהכרח. ארצות הברית תהפוך בשנים הקרובות ליצואנית של נפט וגז, כך שהתלות שלה בערבים תמשיך ותרד, והיא כבר יורדת, ראו כיצד היפנים והאוסטרלים מרשים לעצמם להתקרב אלינו. בנוסף, מדינות נפט ערביות כמו סעודיה לא יוכלו להמשיך ולייצא עוד הרבה זמן. בשל ריבוי האוכלוסין בסעודיה, לאחר שנת 2020 המדינה כבר תצטרך את תפוקת הנפט שלה לתצרוכת פנימית, כך שגם כוחה יירד. הבכירים הערביים מודעים לחלון ההזדמנויות המצומצם שלהם, ולכן טקטיקת הנדיבות הסלקטיבית מתרחבת, מה שמוביל גם לטעויות כמו בפרשת פיפ”א, שנחשפה.
10 מה זה אומר על המערב? שהוא הופך לאט לאט לעולם שלישי, שמקבל את השוחד כדבר שהוא כמעט טבעי. במערב גם לא נוטים לדבר על נושאים כאלה, הרי מי יחשוד בכשרים? ככל שקשר השתיקה נמשך, רמת הסיאוב רק עולה.
פעם קנה המערב את המזרח בחרוזים צבעוניים. היום המזרח קונה את המערב באותם חרוזים.
ואיך מסבירים זאת בכירים מערביים לעצמם? זה לא שוחד, הם אומרים, זה שכר עבודה, זו תמורה עבור הקשרים שאני מעניק, זו צדקה, או תרומה למחקר. ומי יכול לעמוד מול נדיבות אצילית שכזו? לואי ה-14 עדיין עובד.
