העתיד עם צרפת מתקרב, והוא טוב מתמיד: במאות אלפים הם נוטשים את הקתוליות הישנה, הרקובה-בעיניהם והשנואה על רבים; את דת החילוניות (La laïcité) בצרפת, וגם את האסלאם, ומקימים את הכנסייה האוונגליסטית המזנקת בכל רחבי צרפת.
מכמעט אפס הם מתקרבים למליון הראשון, עם כנסיה חדשה שמוקמת כל עשרה ימים, בסך הכל 4,200 כנסיות בתהליך הקמה. מובן שלא מתקרבים לכנסיות הקתוליות השנואות שם (את אלה הורסים ומחריבים).
אלה העתיד שלנו בצרפת, לא האליטות הישנות והרקובות, ו”איחוד הרוע עם הטיפשות”; ומה שקורה בארה”ב מתחיל לקרות באירופה. האוונגליסטים מעריצים את ישראל, מאמינים בשיבת כל היהודים לארצם, ובהקמת בית המקדש מחדש, אלה עיקרי האמונה.
כיוון ש”משרד החוץ” אצלנו הוא חלק מהעבר, על הסקטור האזרחי שלנו לחבר אותם אלינו.
גם הם מאמינים שיהודי שלא חוזר לארצו נוהג בבוגדנות, וזה הזמן לקרב אלינו את הקהל החדש הזה, גם הוא העתיד האירופי:
זה שהכיר בנארניה כ”מדינה”; ואדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו, החודש ב”וותיקאן”. על אלפיים שנות קנאות קתולית רצחנית נגדנו – אין לסלוח.
ואולי שאלתם מהם שורשי הביטוי “איחוד הרוע עם הטיפשות”, שבו אנחנו מכנים את “האיחוד האירופי” השנוא והאנטישמי. ובכן, כבר לפני עשור, שנאת ישראל שלהם הזכירה לי את שירו של היינריך היינה: “הוא לא הושלם, וטוב הדבר”:
