את כיתות א’ עד ד’ (1968-1972) ביליתי בבית הספר היסודי בורוכוב בגבעתיים, אך במקום להמשיך שם עד כיתה ח’, הועברתי לבית ספר חדש שהוקם אז בגבעתיים, “רמים”, שם הייתי במחזור הראשון. הוא היה קרוב יותר לביתי (בתמונה: בסביבות גיל 7).
ביליתי בבורוכוב, כי מדובר היה בבית ספר עם מורים דגולים ונערצים שלימדו אותי, למשל המורה להתעמלות המפורסם נשר (אותו גם הייתי רואה בבריכת רמב”ם. במשך שנים שחיתי שם בקבוצה תחרותית), מרגלית בך, רחל ברקוביץ, ועוד. בבורוכוב התפרסם בטאון חברת התלמידים בשם “בינינו”, חוברת מודפסת היטב, עם כריכה, ובה מעל 60 עמודים, וזו משנת 1969:
והצד האחורי של הכריכה:
ושם, בעמוד 31 מוצאים את זה: גיא, א’2 (שזה אני) 😊 המחנכת של הכיתה, מרגלית בך, קבעה שלהוסיף את שם המשפחה – זה לא צנוע:
אני זוכר היטב שכתבתי את הטקסט הזה, ושלחתי אותו לעורכי המגזין. הסימון בעיפרון הוא מאז, 1969.
השנים בבית ספר בורוכוב היו טובות מאוד, הייתי פעיל ברמה הבית ספרית, והמגזין “בינינו” מלא כולו באהבת המולדת וציונות, כך חינכו אותנו אז, לפני שאנשים רעים הרעילו את הכל. תמונה שלי, מכיתה ב- ג’ לערך, תוכלו לראות למעלה. התלמידים לא הלכו עם עניבות, כמובן, אך אצלנו בבית היו מקפידים מאוד על לבוש הילדים.
בחוץ החינוך היה ציוני ישראלי, ואהבתי אותו מאוד, אך אל הבית השירים העבריים לא היו נכנסים. פסקול הילדות שלי היו שירים לועזיים, שאבא, יחזקאל בכור ז”ל, היה מקליט ברשמקול הסלילים הגדול שלו, ממצעד הפזמונים השבועי ב”קול ישראל בערבית”. כך, בעצם, חייתי בשני עולמות.
החלטתי להפתיע, עם מצעד הפזמונים של ילדותי, פזמונים ששמענו דרך הרשמקול כל הזמן. אלה השירים שהיו אהובים מאוד על אבא, זה הטעם שלו, והמאמר הזה הוא לזכרו. השירים האלה השפיעו עלי לאורך השנים.
ולכן: עריכה מוזיקלית: יחזקאל בכור.
במקום העשירי: טום ג’ונס (אהוב מאוד מאוד על אבא) – “לעולם לא אתאהב שוב” (1967):
במקום התשיעי: מלאני, עם “נרות בגשם” (1970):
במקום השמיני: המרמלייד, “השתקפויות מחיי” (1969):
במקום השביעי: כריסטי, עם “נהר צהוב” (1970):
במקום הששי: טום ג’ונס עם “דלילה” (1967):
במקום החמישי: לד זפלין, עם “Whole Lotta Love” משנת 1970:
במקום הרביעי: ציפור נדירה, עם “סימפטיה” (1969). (כל כך חסר לנו היום: “סימפתיה, זה כל מה שאנחנו צריכים, חבר”):
במקום השלישי: כחול מזעזע, עם “ונוס” (1969):
במקום השני: פרוקול הארום, עם “בהיר יותר מחיוורון” (1967):
ובמקום הראשון, עם צווחת הגיטרה החשמלית שליוותה אותי תמיד (0:57): סנטנה, עם “אשת קסם שחור” (1970):
ח ד ש – עלה המאמר החדש של ד”ר גיא בכור:
"מלחמות זה טוב"? על מאחורי הקלעים של שוק הנשק העולמי והחשאי. נתונים חדשים:
איזה מדינות עלו השנה, איזה ירדו, מה חולל הנשיא טראמפ לתעשיית הנשק האמריקנית, מה עם התעשיות הביטחוניות שלנו, למה מצרים מתחמשת עד לצווארה, על פחדי סעודיה, מה מצב הנשק של רוסיה, והנתון המפתיע של מכירות הנשק של פוטין למשטר בשאר, לא מה שחשבתם. אפשר ללמוד הרבה מתחום הרגיש והחשאי הזה. בשל המצב הנמשך, ובשל הרצון להכניס חברים נוספים, מבצע ההנחה המיוחד למנויים חדשים ומחדשים –נמשך.
