ערוץ היוטיוב

למייל האישי

אתם איתנו

   
חתרני ומסוכן: האם נשאר הומור במרחב הערבי ההרוס שסביבנו?  חוקי המזרח התיכון
4/3/2013
הצחוק לועג לקדושה, זהו כוחו ולכן גם סכנתו עבור גורמים שמרניים רבים במזרח התיכון סביבנו, ההולך ומשחיר, ההולך ומקצין. נכון, עלטה אפלה מסביבנו, ובכל זאת, פה ושם עדיין מבליחים איתותים של תקווה, איזה "הארלם שייק" בתוניסיה, או סרטון מגחך-נואש אחר ביוטיוב. ביום שההומור יתעצם מחדש, רק אז יצליח העולם הערבי לצאת מן החושך הגדול בו הוא שרוי. זה יקרה, אך עוד שנים ארוכות. ביום שההומור יחזור, גם העולם הערבי יחזור.
 חתרני ומסוכן: האם נשאר הומור במרחב הערבי ההרוס שסביבנו?


מאת ד"ר גיא בכור

 

מהפיכות לא אוהבות יותר מידי הומור, משום שהן אוהבות שליטה. מהפיכות דורשות מחוייבות, קשיחות והתמדה, בעוד שהומור הוא תמיד השתחררות, ולו גם לרגע, מן השליטה, מן השורה ומן השגרה. עמנואל קאנט טען שהומור הוא התפרקות מן המתח, סוג של פריקת עול, ולכן שום מהפכה אינה אוהבת זאת, בוודאי לא הרוח הרעה הנושבת כיום בעולם הערבי, ומקפיאה כל צחוק. הצחוק הוא חתרני, ולכן בלתי נסבל. פרויד דיבר על יסוד הפחד, שהצחוק עוזר לנו להתגבר עליו, בעוד שכל מהפכה דווקא מעוניינת בפחד, דרכו שולטים, אחרת היא עצמה תיעלם. במילים אחרות, הומור הוא אויב המזרח התיכון האביבי.

ההומור משחרר משליטה ולכן הוא כוח בפני עצמו, ששום כוח שלטוני דיקטטורי לא יסבול, משום שבסאטירה המגחכים, כלומר השליטים, הופכים למגוחכים. הצחוק הוא אנטי תיזה לעריצות. הוא מביא לידי ביטוי את האינדיבידואל ולא את הקבוצה; את הפרטי והאישי, ולא את הקיבוצי; את האמת, לא את הנפיחות; את הרצון לחיות ולא למות "מות קדושים"; את אי-הסדר במקום הסדר; לכן הוא איום.

לא במקרה אנחנו אומרים "צחוק משחרר", הרי צחוק בריא יכול להדביר מזיקים ומחלות. עכשיו, כאשר האיזור שלנו הופך למדכא – אין בו שום מקום לשחרור. הצחוק הוא חירות; הוא חומר גלם; והוא כלי נשק.

לכך צריך להוסיף את האסלאם הסלפי, קנאי ואלים, ההולך ומכסה את המרחב הערבי סביבנו, כמו שמיכה שחורה. במאלי, למשל, שם השתלטו הסלפים, נאסר הצחוק כליל, ומי שייתפס צוחק, ישלם במלקות. לנשים, וזה כבר מובן מאליו בחלקים גדולים של המרחב סביבנו, אסור לצחוק בקול רם, מסיבות של צניעות, וח'ומיני היה אומר שהצחוק אינו חלק מן האסלאם "הנכון". הצחוק גורם תחושה טובה, בעוד שח'ומייני טען שבעולם הזה האדם המוסלמי אינו אמור ליהנות, שכן זה יקרה רק בעולם הבא. הצחוק הפרוע סתר, מבחינתו, את הצניעות, את המוסר ואת המוסכמות, ואם הוא גורם תחושה נפשית טובה, אין בו צורך. כך היה גם בחלק מן הנצרות של ימי הביניינים, וזכור הסרט של אומברטו אקו "שם הורד", שם הניסיון לחסל את הקומדיה והצחוק מביא לרצח. גם הרומאים לא התלהבו מהצחוק וקבעו ש"הטיפש תמיד צוחק" (In risu agnoscitur fatuus).

זו הסיבה מדוע מרבית הקומיקאים או הסאטיריקנים שעוד נותרו במצרים המתאסלמת במהירות - מאוימים, כמו השחקן עאדל אימאם שנשפט לכלא, אך זוכה ברגע האחרון בערעור, או הסטיריקאן המצרי באסם יוסף, שנגדו נפתחה חקירה של הפרקליטות (כלומר צרות) על "העלבת מורסי". האסלאם הפוליטי השולט כבר בחלק גדול מן העולם הערבי לוקח את עצמו ברצינות תהומית, ואין הוא מוכן לפשרות.

האם אתם רואים את ארדואן צוחק צחוק משוחרר? את מורסי, משעל או ח'ומייני? משטרים אסלאמיים נזעמים וחמורי סבר, מדכאים, קשוחים, נעלבים-תמיד ואלימים, הקשורים באיזה נצח  מיסתורי, שאף פעם לא יגיע. הרצינות היא אצלם מבחן למידת הטוב שבאדם, בעוד שתומס קרלייל קבע שאדם שצוחק מכל הלב, ולו פעם אחת בחייו, לא יכול להיות רע לגמרי. גם אצלו הצחוק הוא אמת מידה למידת הטוב שבאדם - רק הפוך. הצוחק הוא האנטי-גיבור.

דווקא אצלנו, היהודים, יסוד ההומור העצמי הוא מרכזי, בהיותו כלי הנשק של החלשים, וחלק מן הביקורת העצמית שכה מפותחת אצל היהודים והישראלים. חג פורים, למשל, הוא חתרני ("עד דלא ידע"), אנטי תיזה לכל המקובל כל השנה, אבל הוא מביא להשתחררות, להתפרקות, ולו לרגע. השתחררות כזו לא נמצאת במרחב הערבי חמור הסבר שסביבנו. למה זה חשוב? משום שמי שיודע לצחוק על עצמו, בסופו של דבר ינצח. ומי שאין לו הומור עצמי - יפסיד.


עוד מאמרים מקוריים של ד"ר גיא בכור, ותגובות החברים, ניתן למצוא בדף קוראי ג'יפלאנט בפייסבוק. איך מצטרפים? למי שהמילה "אהבתי" או "Like" מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.

העלטה הולכת ומכסה את הטריטוריות (ספק אם הן עוד מדינות) שמקיפות אותנו, והאורות הולכים וכבים, אם כי מידי פעם עדיין רואים איזו הבלחה של נקודת אור זעירה, פה ושם, של קולות צחוק רחוקים. עם גוויעת הלאומיות הערבית, גוועו גם פרצי הצחוק. איך רוצים שמישהו יצחק בסוריה, המתקרבת ל- 100,000 הרוגים ולחצי מליון פצועים? אפילו רוואר טושֶה  כבר לא צוחק.

יום אחד, כאשר יחזור הצחוק, זה יהיה סימן שעלטת השמרנות מתפוגגת. כך קרה, למשל, עם הסרט ההוליוודי "חמים וטעים" (באנגלית – Some like it Hot) (1959) שבישר את סוף עידן השמרנות האמריקנית של שנות החמישים, ולכן הוא בבחינת התפרצות חברתית. מדובר באחת הקומדיות המשעשעות ביותר שנוצרו (לא במקרה, עבודה של יהודים, כמו הכוכב טוני קרטיס או הבימאי בילי וויילדר), שם שני גברים הנרדפים בידי המאפיה, מתחפשים לנשים, בקומדיה של טעויות.

התהפכות התפקידים בין גברים לנשים, מפתיעים ומופתעים, היא היסוד לצחוק, למשל סצנת הסיום הבלתי נשכחת בסרט, שבה המליונר אוסגוד מודיע לג'רי, המחופש לאישה, שהוא עומד להתחתן "איתה". ג'רי המבוהל מחפש תירוצים שלא להתחתן, אך אוסגוד מתעקש לדחות את כל הסיבות, עד שביאושו הוא מסיר את הפאה, זורק את הפצצה, ומודיע שהוא גבר; אך אוסגוד ממשיך להתעקש, וקובע בלי למצמץ: "לא אמורה להיות בעייה... אף אחד לא מושלם!" ("Well, nobody's perfect").
 


הרצאה של ד"ר גיא בכור באירוע העסקי שלך? מי כבר הזמין?

לא תמיד כיסה כך החושך את המזרח התיכון, ובתקופה המלוכנית (וגם אחריה) היה בית הקולנוע המצרי סוג של מפלט לאומללים, שבאו לצחוק לכמה דקות, ומלך הקומדיה היה איסמאעיל יאסין (1915-1972), הקומדיאן המטורף, שהיה חביב עלי כבר בילדותי, כאשר בערוץ הראשון היו מקרינים בימי ששי את הסרטים המצריים. כמו ב"חמים וטעים", גם הוא מרשה לעצמו את משחק התהפכות המינים: כאן הוא מתחפש לרקדנית בטן, כדי להימלט מן המשטרה, והוא מחולל בחתונה של זוג מגוחך.

אך במקום לברך את הזוג, הוא דווקא מקלל אותם, עם קול העורב שלו. רקדנית בטן צעירה מאוד ("פיירוז הקטנה"), נציגת הכלה, מקיימת איתו תחרות מי מוצלחת יותר כרקדנית, עד שהוא, אבוי, נתפס בידי המשטרה. יאסין שלפניכם הוא גאון במימיקה, בפארודיה על שפת בריוני הרחוב, מוסד החתונה, והכפר העממי-מידי. סוג הומור כזה לא יעלה עוד על הדעת במצרים האדוקה של היום.




איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור "המלץ לחבר", בתחתית המאמר.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.

ובכל זאת, האם תיתכן התהפכות מינים כזו גם בעולם הערבי של היום? קצת סאטירה עצמית?
רק במקום אחד, בערוץ
LBC ערוץ פרטי, נוצרי-לבנוני, המשדר מביירות, ואשר יש לו צפייה עצומה בעולם הערבי. רק בלבנון עוד מעיזים לצחוק, למשל על חסן נסראללה, אם כי לאחר שידור הקטע הזה, מאות שיעים זועמים הקיפו את האולפן במטרה להצית אותו. הצחוק הוא כבר מסוכן כיום (ותיקי ג'יפלאנט זוכרים את הקטע הזה, כאשר הראינו אותו עם התרחשותו, לפני שנים).

מדובר בתוכנית הסאטירה "בסמת ווטן", (כלומר, "חיוך של אומה", אך אפשר לקרוא זאת גם כ"באס-מַאת ווטן", כלומר "אבל האומה מתה") כאשר חסן נסראללה נאלץ "להכיר" כשלו בטילי קטיושה מסתוריים, המשוגרים לעבר ישראל. "המנחה" של התוכנית, "שפיקה" המשעשעת שואלת אותו האם אלה טילים של חיזבאללה, והוא מסביר: לנו יש טילים, לג'יהאד יש טילים, לפלסטינים יש טילים, ובלי ששמנו לב הטילים האלה הזדווגו, נולדו להם טילים ממזרים... "טילי רחוב" ("סוואריח' שארע")... ואלה - נפלטו..



אגב, הטילים של חיזבאללה, שמביאים בוידאו שלפניכם להתפוצצות לבנון כולה, אינם, מסתבר, הבעיה. מאז הסרטון הזה התפוצץ העולם הערבי כולו עם "האביב הערבי", וגילה שישראל היא בכלל לא הבעיה; הוא עצמו היא הבעיה. טרגו-קומדיה.

אחת התופעות שעוד קיימות ב- LBC, תופעה באמת יוצאת דופן בעולם הערבי, הוא הקומיקאי הצעיר באסם פראלי (باسم فغالي), יליד 1978, המופיע בדרך כלל בפרודיות על "הדיוות" הגדולות בזמר הערבי. זה כמעט חילול הקודש, רבים בעולם הערבי לא אוהבים את הקריקטורות האלה וכועסים אליהן, וזה "עובר" רק בלבנון, מדינה שחיידק האביב הערבי לא תקף עדיין במלוא העוצמה. למשל, נראה כאן חיקוי משעשע של ה-דיווה הגדולה מכולן, אום כולת'ום (1904-1975), ששכחה את המטפחת המפורסמת שלה, ולכן "משלימה ציוד" מוילון. אגב, בצעירותה נהגה אום כולת'ום לעלות על הבמה כשהיא מחופשת לבן. למותר לציין ש"המילים" שבפי באסם בשירים, הן גיבוב אחד גדול.



הוידאו הלבנוני מצולם בשחור-לבן בכוונה; המִבטא המצרי מודגש מידי; המיקרופון הקלאסי משתלשל מן התקרה; הנגנים הכל-כך אופיניים; שפת הגוף האומ-כולתומית; המשקפיים השחורים; ההצגות בסגנון אלף-לילה ולילה ("שהרזאד"), המקובלות בעולם הערבי.

או חיקוי נוסף שמבצע באסם פראלי הפופולארי, של הזמרת המפורסמת ביותר החיה כיום בעולם הערבי, פיירוז הלבנונית. צריך הרבה אומץ כדי לבצע חיקוי כזה של פיירוז הנערצת, עם שפת הגוף הקפואה שלה; מוקפת רקדנים פעלתנים-מידי, שכל שיר שלה הוא תמיד גדול מהחיים, מלודרמטי, ואפילו קדוש. קדושה היא הרי אוייבת הצחוק.


כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.


כן, הצחוק לועג לקדושה, זהו כוחו ולכן גם סכנתו
עבור גורמים שמרניים רבים במזרח התיכון סביבנו, ההולך ומשחיר, ההולך ומקצין. נכון, עלטה אפלה מסביבנו, ובכל זאת, פה ושם עדיין מבליחים איתותים של תקווה, איזה "הארלם שייק" בתוניסיה, או סרטון מגחך-נואש אחר ביוטיוב. הרצינות היתרה היא סוג של מוות, בעוד שההומור הוא חיים.

ביום שההומור יתעצם מחדש, רק אז יצליח העולם הערבי לצאת מן החושך בו הוא כבר שרוי. זה יקרה, אך עוד שנים ארוכות. ביום שההומור יחזור, יחזור איתו גם העולם הערבי.


חג פורים שמח!



מאמרים נוספים בסידרה:

נשף המסיכות של לילה, והואלס האחרון במצרים

סודה של אום כולת'ום, והג'יהאד שישאף להשמיד את הכל

קללת הטנגו הישראלי, והצעד החמישי. האם מצאנו את התרופה?

הזמרת פיירוז, וסוד העולם הערבי, שהיה ואיננו עוד

שוטה הכפר כבר לא גר כאן עוד. חבל

בשאר אלאסד, מדינת המשטרה והתחת של הכפר
י

"הכעס שלי נמשך מידי, והכלל הנסתר להבנת המציאות בלבנון


כאשר שהיד הולך בעקבות שהיד, על מוכת ההיסטוריה



כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן",
או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן




    הדפסת עמוד זה

מבצע הנחה רק למנויים ותיקים. ניתן לחדש את המינוי במחיר המבצע רק בקישור הזה

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם
-
כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
הזמנת הרצאה - גיא בכור
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כ ל כ ל ה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
השבעת הנשיא טראמפ
מה קורה במאלמו

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים