ומה באשר לגלעד שליט?
מאת ד”ר גיא בכור
חמאס והציבור הפלסטיני ברצועת עזה בפאניקה. כבר ביום הראשון של הקרבות קרסה יהירות החמאס, והתחלפה לזעקות שבר על טבח, לאחר מכן על השמדה ולבסוף סיימו ב”שואה”, כן, אותה מילה שבה מתייחסים בערבית לשואת היהודים באירופה (“מחרקה”). רק אתמול עוד הציג את עצמו חמאס כמי שיכול להשמיד את ישראל, מה אתם יודעים. היום הוא כבר מוכה, אומלל, ומושמד. הוא שם את מבטחו אצל העמים הערביים ובעיקר דרך ערוץ אלג’זירה, אך לא בטוח כלל וכלל שאלה יצילו אותו. כדי להדגיש את גודל “הטבח”, הוכרזו שלושה ימי אבל ברצועת עזה, והלימודים נפסקו ליומיים. האמת היא, שאין זה טבח אלא קרב, בין חיילי צה”ל לכוחות המיוחדים שהקים חמאס בחצי השנה האחרונה. קרה לחמאס מה שקרה לחיזבאללה: מרוב הסתה נגד ישראל והתרברבות, הם פשוט התחילו גם להאמין לעצמם. כמה קשה ההתפכחות.
לוחמת חיילי חמאס התבררה כירודה למדי. אין להם יכולת של ממש לעמוד מול חיילי צה”ל המיומנים והמאומנים לאחר לבנון. חמאס אוכל עכשיו את הלקח שלימד אותנו נסראללה. ועם זאת כוחו הצבאי העיקרי של חמאס הוא במרכז הרצועה, לשם צה”ל אינו נכנס לפי שעה. חמאס מארגן את כוחותיו פנימה, כהכנה לפלישה אפשרית של צה”ל. המערכה כרגע היא מוגבלת, לפי מקורות ערביים עם כאלפיים חיילי צה”ל, והיא מתרכזת עכשיו בצפון הרצועה, עם הפצצות של חיל האוויר במרכז עזה ובאיזורי חאן יונס ורפיח, ביעדים צבאיים ובטחוניים (האיקסים במפה).
(מקור: התקשורת הערבית)
הנהגת חמאס ובראשה ח’אלד משעל נמצאת רחוק מן המערכה, בסוריה, כמעט מנותקת ממה שקורה בשטח. זה משאיר את הפיקוד למנהיגות המקומית, אך זו חייבת לרדת למחתרת. הדבר יוצר נתקים בשרשרת הפיקוד וקשיים מרובים לחמאס. מנהיגיו מאוימים בחיסול, והם חוששים, בעזה כמו גם בדמשק.
הפתעה: גם לוחמי פתח משתתפים במערכה נגד חיילי צה”ל. ובכן, הם לא הושמדו ולא חוסלו בידי חמאס בעזה, וכעת הם לוחמים לצידו, זוכים בלגיטימציה ובטיהור שמם.
העולם הערבי והעולם בכלל – שותקים, וחמאס לבדו בעולם, סגור ומבודד במצודה שלו. רוב התקשורת הערבית אינו מדגיש את הנעשה בעזה, אלא מסתפק בדיווח ענייני, להוציא ערוץ אלג’זירה, ששוב מתבלט בקו רדיקלי, אנטי ישראלי ומזוהה לחלוטין עם חמאס. הוא מתסיס את ההמונים הערביים, אם כי אינו מצליח להזיז את המשטרים והשליטים. אלה מסתכלים בהנאה בסך הכל, איך ישראל כותשת את חמאס, שנוא נפשם. ארצות הברית שותקת, אירופה שותקת, ואלה מעניקים אור ירוק מלא לישראל לפעול, בדיוק כפי שקרה לפני שנה וחצי בלבנון. אלא שאז בזבזנו את הקרדיט הענק הזה, וכעת אני מקווה שהלקח נלמד. חובה להמשיך עכשיו את הפעולה, מרגע שהתחילה, ובחוכמה. ערוצי הטלוויזיה והרדיו של חמאס (“אלאקצה”) ממשיכים בהסתה מחרידה, גזענית וחמומת מוח נגד היהודים, הישראלים וישראל. הערוצים האלה משדרים מעזה.
אבו מאזן בפאניקה, שכן חמאס מציג אותו כמשתף פעולה עם ישראל נגד בני עמו. כבוגד. גם ברגעים הקשים חמאס לא שוכח להסית נגד אבו מאזן והממשלה שלו ברמאללה. העמדה הזו של חמאס מכניסה את אנשי אבו מאזן ללחץ גדול, ומחייבת אותם לתמוך במאבק חמאס, למרות האיבה. כך למשל גמגם היום ג’יבריל רג’וב בערוצי הטלוויזיה השונים על הצורך באחדות הלוחמה נגד האויב הישראלי. הביטויים בהם משתמשים אנשי פתח כבר שאולים מעולם המושגים של חמאס. כרגיל, ישראל מאחדת אותם, אך התהום ביניהם עדיין גדולה. אבו מאזן מוצא מפלט מהאשמות חמאס בפנייה אל מועצת הביטחון, אך זו אינה צפויה להעניק לו סעד, בשלב הזה.
אבל, ולמרות הכל, צה”ל פועל במדיניות שספק אם תניב פירות. צה”ל סופר הרוגים פלסטיניים, ומדבר על מעל אלף הרוגים בחצי השנה האחרונה, ועוד כששים היום. אלא שמבחינת הפלסטינים אין זה פקטור, והם יכולים להמשיך, כל עוד הם מצליחים לשגר טילים לעבר ישראל, ואת זה הם עושים.
חמאס מצליח לשמור על מאזן אימה נגד ישראל, בהכניסו את העיר אשקלון למערכה, והוא היה שואף להכניס גם ערים אחרות בדרום.לפיכך, צה”ל פוגע לפי שעה באוויר, כמו בלבנון. הוא אכן הורג מחבלים, אך הרקטות נמשכות. חמאס יכול להמשיך בכך עוד זמן רב. זו נקודה שצה”ל חייב להבין כבר עכשיו.
הפתרון חייב להיות ברוח הצעתי, כיצד לדחוק באוכלוסיה לפעול נגד הקסאמים.
כיוון שהמלחמה כבר החלה, יתכן ואין מנוס מהרחקת ערי צפון הרצועה דרומה. דהיינו הברחת כל התושבים דרומה, כפי שנעשה בזמן מלחמת לבנון, פינוי ערי צפון הרצועה, ויישור השטח כשטח ביטחון שאין אליו כניסה. לאחר הסדרי השלום תקבל ממשלה פלסטינית פיצוי על הנזק הקולקטיבי הזה. הכללים השתנו, אנחנו במלחמה. פעולה זו יכולה להיות שוברת הסטטוס קוו, ונקודת ההרתעה לעתיד.
אם המערכה תימשך כפי שהיא עוד ימים אחדים, בסך הכל סטטית, אנו עלולים להיכנס למלכודת “משולש הזהב”, ממנה התרעתי כבר לפני חדשים רבים. דהיינו: ערי הדרום שלנו יורדות למקלטים, ובכך הפסדנו את המערכה בפעם הראשונה; יש מאות הרוגים פלסטיניים, והדבר גורם לנו נזק עצום בתקשורת העולמית, נזק בפעם השניה; ולאחר המערכה והזעם הציבורי הישראלי (“הפסדנו, הפסדנו”) הקמת ועדת חקירה, נזק בפעם השלישית לישראל.
במילים אחרות, צה”ל חייב לשבור את הסטטיות אליה נכנסנו מייד. לשנות את חוקי המערכה בתרגיל מבריק או שובר סטטוס קוו. למה לחכות חודש כמו במלחמת לבנון, כאשר הדבר ברור כבר עכשיו. יש לנו קרדיט בינלאומי, תמיכה והבנה. יש למהר ולפעול.
האתר שלנו נכנס מעכשיו לדפוס פעילות מיוחד. אנא, המליצו עליו בפני החברים, בארץ ובעולם, וצרפו גם אותם אלינו. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
למצטרפים החדשים: ניתן להירשם כאן, ולקבל את מאמרי האתר ישירות אל המייל שלכם, לנוחיותכם.
האתר שלנו מתקיים בזכות המודעות המתפרסמות בו.
לפרק הבא ביומן המלחמה
מדד האיומים הבטחוניים על ישראל לחודש פברואר 2008 והמלכוד של ציר הרשע
סודות המזרח התיכון: ארבע שיטות כיצד ליצור הרתעה צבאית
ועוד עשר הפתעות, מתוקות כלענה
