ועדת וינוגרד ערבית
מאת ד”ר גיא בכור
עוד הם שקועים בשיחה זו, והנה הופיעו בדרך שני נזירים ממסדר הבנדיקטינים, רכובים על שתי פרדות גדולות כגמלים. מאחוריהם באה מרכבה ולה ארבעה או חמישה מלווים על סוסים, ושני שמשים הולכי רגל. במרכבה, כך נודע אחר כך, ישבה גבירה ממחוז ויסקאיה, שנסעה לסביליה אל אישה, שהתעתד להפליג לאמריקה, למלא שם תפקיד נכבד מאוד.
-אם אינני טועה זו תהיה ההרפתקה המהוללת ביותר שנראתה אי פעם, כלומר אין ספק, מדובר במכשפים ששבו נסיכה במרכבה הזאת, ושומה עלי לתקן את המעוות בכל כוחי.
-זה יהיה יותר גרוע מטחנות הרוח, ענה סנצ’ו. יראה אדוני, אילו נזירים בנדיקטינים, והמרכבה היא בטח של עוברי אורח סתם.
-כבר אמרתי לך, סנצ’ו, השיב דון קיחוטה, שאתה יודע מעט מאוד בעסקי הרפתקאות. הצדק איתי וכעת תיווכח בכך.
והוא קרא לעבר הנזירים: “בריות שטניות ומפלצתיות, הרפו מייד מן הנסיכות הנעלות שכלאתם במרכבה זו, ולא, היכונו למוות מידי, כעונש צודק על רוע מעלליכם.
עצרו הנזירים את פרדותיהם בתדהמה, וענו:
-אדון אביר, איננו בריות שטניות ומפלצתיות, כי אם שני אנשי דת ממסדר סן בנדיקטוס, ההולכים לדרכם.
-אותי אין מפייסים במתק שפתיים, כי אני מכיר אתכם, בני בליעל שקרנים, אמר דון קיחוטה.
ובלי לחכות לתשובה דירבן את רוסיננטה ובחניתו הנטויה הסתער על הנזיר הראשון בזעם ובאומץ כזה, שאלמלא נשמט הנזיר מן הפרדה מרצונו, היה מפילו אפיים ארצה ופוצעו קשות ואולי אף הורגו.
סרוואנטס, דון קיחוטה, כרך ראשון, מספרדית: ביאטריס סקרויסקי-לנדאו ולואיס לנדאו, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
*
אם התרחש בשנים האחרונות אירוע דרמטי מבחינת המנהיגות הערבית הכושלת והעייפה במזרח התיכון, הרי זו החלטת התובע הכללי של בית הדין הפלילי בהאג להוציא צו מעצר בינלאומי נגד נשיא סודאן עומר חסן אלבשיר. התובע הכללי בבית הדין שמושבו בהאג, לואיס מורנו-אוקמפו, טען שנשיא סודאן פתח בקמפיין רצחני לגירוש תושבי דרפור מתוך כוונה “להביא להשמדת חלק גדול מהם” לאחר שנכשל בניסיון לדכא את המרד שפרץ באזור ב- 2003. להערכת האו”ם, קרוב ל 300 אלף נהרגו בעימות, כתוצאה מהתקפות צבא סודאן, ומיליציות ערביות נגד התושבים ממוצא אפריקאי.
מדוע זה אירוע כה דרמטי? כי מדובר בנשיא ערבי מכהן, חלק מן המועדון, וכל מנהיג ערבי, שמסתיר את ארון השלדים שלו, חושש שהוא יהיה הבא בתור. בוודאי נשיא סוריה בשאר אלאסד, שאין מתכוונים לוותר לו על הקמת בית הדין הפלילי בהאג לרצח רפיק אלחרירי (2005). הוא מדבר על נשיא סודאן, ומתכוון לעצמו. אם יוצא צו מעצר בינלאומי כזה נגד פשעיו של אסד הבן, הרי שזהו סוף משטר המיעוט במדינה. או למשל נשיא איראן, שהגיע הזמן לבוא איתו חשבון פלילי על הצהרותיו ומעשיו.
“נסיון להתגרות בסודאן וחדירה בוטה בענייניה הפנימיים” הגדיר זאת בשאר עצמו, בדאגה שקשה להסתירה. כה גדולה הדאגה, עד שמועצת הליגה הערבית כבר התכנסה לגנות בכל לשון של גינוי את צו המעצר הזה, ואם יהיה צורך, יפגשו בעניין כל מנהיגי ערב. את האיום הזה הם נחושים לחסל בעודו באיבו. לצורך כך מתכנס המועדון כולו, מתגבש ופועל ביחד.
זהו איום כה מפחיד, עד שהוא חותר תחת אושיות המנהיגות הערבית הקלאסית במזרח התיכון. מדוע?
מדובר בשינוי כללי המשחק, כאשר אין עוד חסינות למנהיגים. יש דין וחשבון, וחובת דיווח נכון. המנהיגים מרגישים פגיעים, חשופים, מתקשים להתגונן נגד איום חמור מכל מה שידעו בעבר. זהו כבר עולם בו המדינה מתכווצת, ואינה מעניקה עוד חסינות לכל דבר. ארגונים חזקים ממדינות וממנהיגים, החלש חזק מן החזק. זהו מצב חסר תקדים בעולם הערבי, שבו הכל רוקד לפי חלילו של המנהיג. והמנהיגים האלה יידעו איך לחסל ולמסמס את האיום הזה, ככל יכולתם. טענתם: אם לא אנחנו, תקבלו את האסלאם הפוליטי, שיהיה גרוע יותר.
את איום הדמוקרטיה מבפנים ריסקו כבר המנהיגים הערביים, כאשר ארגוני אופוזיציה גולים לא היו רלבנטיים במשחק האכזרי הזה, וכמובן שלמנהיגים לא אונה כל רע.
אלא שהפעם מדובר באיום חיצוני, המופעל בידי ארגוני גולים ומוסדות בינלאומיים בעלי שיניים, ואשר בו המנהיג עלול להיפגע באופן קיומי. כנגד אותם ארגוני אופוזיציה גולים אין לו הרבה מה לעשות. ההיפך, ככל שיתאכזר אליהם, כך יוציאו דיבתו רעה עוד יותר באותם מוסדות הבינלאומיים. אמנם ארגוני “זכויות אדם” כבר הפגינו בחרטום נגד ההחלטה של בית הדין הבינלאומי, שפוגעת לדעתם בזכויות האדם, אך קשה להתעלם מן התוצאות הקשות של ההעמדה לדין.
אם נשיא סודאן מוחרם, מוחרמת בעצם המדינה כולה, שכן במדינות ערב המנהיג הוא-הוא המדינה.
מאז חזון הדמוקרטיה הערבית של הנשיא בוש, חזון שנכשל, קודם כל כי המנהיגים הערביים הכשילו אותו, לא היה איום כזה על השלטון הערבי, הפעם מבלי ששלטון זה יוכל לעשות הרבה.
מה עשו המנהיגים הערביים? צופפו שורות, לרגע שכחו את המחלוקות הישנות, ויחד הם ילחמו באיום הקיומי המשותף. להתאחד בשל ענייני פנים אין הם יכולים בשום פנים ואופן. אך איום חיצוני כזה, כאן אפשר.
כל עוד היה מדובר בפעילים בתוך שטחם שלהם, בתוך ריבוניות, לא היתה כלל בעיה. אנשי אופוזיציה כאלה בעולם הערבי נוטים להיעלם, או שמתרחשות להם תאונות מוזרות כה רבות, עד שאפילו מדע הסטטיסטיקה אינו יכול להסביר זאת.
ומה אומרים כותבי התגובות האתר אלג’זירה באינטרנט? כיוון שהמנהיגים הערביים הפכו זאת לעניין לאומי בעולם הערבי, המנהיג הוא החברה וההיפך, יש כעס רב על בית הדין הבינלאומי, כאשר רבים טוענים שארצות הברית ואנחנו כמובן מניעים את ההחלטה. אך יש לא מעטים שפשוט נמאס להם מן השקרים, הסתרת האמת, ושיח המנהיגות הערבית, שמתאים במקרה הטוב לחצי השני של המאה העשרים.
כותב אחד:
مصير البشير يتسلم بتهمه الأباده لشعبه العزل وياليت يفتحون عن مجزره حماه وغيرها وانشالله ماننسا العقيد المجرم بحق شعبه الليبي
הנשיא אלבשיר מואשם באשמת השמדת עמו החף מפשע, והלוואי והיו פותחים את טבח אלחאמה (שנעשה בשנת 1982 על ידי חאפז אלאסד – ג.ב.) ומעשי הטבח האחרים, וכמובן אין לשכוח מה עשה הקולונל הפושע נגד בני עמו הלובי.
ואחר כותב:
يعني هاذ الرفض من كل الرساء العرب لمعاقبة الرئيس السوداني عمر البشير هل هو فعلا تاييد للرئيس السوداني. ام انه باقي الرؤساء يخشون محاكم مماثلة لهم اذا ما تمت معاقبة الرئيس السوداني على تقصيره؟
הדחייה של החלטת בית הדין הבינלאומי מצד כל השליטים הערביים, האם היא באמת מתוך תמיכה בנשיא הסודאני, או שהשליטים פוחדים מבתי משפט דומים להם עצמם, אם התביעה נגד הנשיא הסודאני תצליח?
**
והוא פנה אל סנצ’ו ואמר לו:
סלח לי, ידידי, על כי גרמתי לך להיראות משוגע כמוני, והטעיתי אותך באותה טעות שאני נכשלתי בה עת סברתי שהיו וישנם אבירים נודדים בעולם.
אַי, ענה סנצ’ו בבכי, אל נא ימות כבודו, אדוני היקר, אלא ישמע לעצתי ויחיה עוד הרבה שנים, כי מעשה הטירוף הכי גדול שיכול אדם לעשות בחיים –
הוא למות סתם ככה.
◄כדאי להרשם עכשיו כמנוי ל- Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים הסגורים שכבר התפרסמו, ונהנים מן המאמרים הסגורים הבאים. מה פורסם כבר במסגרת המנוי?
למנוי חדש – לחצו כאן
שימו לב, לחידוש מנוי יש פרוצדורה אחרת.
◄אינשאללה, הפגישה הבאה בבית הדין הבינלאומי
◄בשאר אלאסד, מדינת המשטרה, והתחת של הכפרי
◄אל תקנאו בבשאר, מנווט בין איומים לסכנות, וריח הפחד באוויר
