מאת ד”ר גיא בכור
“תגובות צה”ל ניתנו בשיקול דעת ולא בהתלהמות”,
תייג אלוף פיקוד הצפון את תגובת ישראל על מטח הקטיושות השני על צפון המדינה, ובכך, קבע את כללי המשחק המתחדשים בגבול הצפון, לפיהם ישראל תשוב ותספוג בעתיד. התגובה “הלא מתלהמת” הזו מעידה, שוב, עד כמה ישראל היא נטע זר באיזור, שאת כלליו אין היא מכירה. רבים שואלים האם ישראל איבדה את כושר ההרתעה שלה מול הפלשתינים ומול הגורמים הטרוריסטיים הפועלים מלבנון. השאלה צריכה להיות אחרת: האם ישראל ידעה אי פעם ליצור הרתעה כנגד אויביה במזרח התיכון?
כאשר מביטים בבגדי הייצוג השבטיים של שליטי נסיכויות המיפרץ הפרסי אי אפשר שלא לשים לב לפגיון חד התלוי בהפגנתיות על בטנם. פגיון זה מכונה ח’נג’ר והוא זה שעשוי ללמד אותנו שיעור על כללי ההרתעה באיזור.
במשך מאות שנים נלחמו השבטים הבדואים אלה באלה, עד שעם השנים נתקבעו ביניהם כללי אי-לוחמה המבוססים על הרתעה. זו המשמעות של נשיאת הח’נג’ר: מי שנושא אותו מאותת ליריביו: אני יכול להרוג אתכם, אך במודע אני לא עושה זאת.
כללי הלחימה הבדואיים עצבו את דפוסי הפעולה הצבאיים במזרח התיכון הערבי. כדי למנוע את שפיכות הדמים נוצרו כללי ההרתעה שבהם הצדדים מאיימים אמנם זה על זה, אך גם לא יורים. מטרת ההרתעה היתה ליצור אצל הצד השני תחושה כי הוא יפסיד והרבה – אם יתקוף. לדוגמה, כאשר הגזימו הסורים בהפעלת המחתרת הכורדית נגד תורכיה הגיב צבא תורכיה בריכוז כוחות על הגבול עם סוריה ובאיום לפלוש לסוריה. הסורים התקפלו מיד. סוריה חזרה להרתיע את לבנון, ואיראן עושה זאת בימים אלה ממש מול ישראל, באיימה עליה שלא לתקוף את כוריה הגרעיניים, וישראל מורתעת.
את הח’נג’ר חייבים לראות, ולכן באיזור שלנו מצעדים צבאיים מפותחים כל כך, כמו גם איומים. אנו סולדים מן האיום ורואים בו דבר נחות. במזרח התיכון דווקא הוא היה תמיד כלי חשוב במניעת האלימות וביצירת מרחב פוליטי בולם הידרדרות. זו הסיבה שבשל עליונותנו הצבאית הגדולה לעיתים נדהמנו לראות כי מאחורי האיום הערבי לא עמד לעיתים דבר. מטרתו לא היתה רק לאיים אלא גם ליצור מרחב פוליטי של אי-לוחמה.
מאז הקמת ישראל היא לא ידעה כיצד לבנות מערך הרתעה אמין במזרח התיכון, ואם הרתעה כזו התקיימה, הרי שנוצרה מבלי שישראל תיכננה אותה. במקום להבהיר בעוצמה לצד השני מה המחיר שישלם אם יתקוף, ישראל התמגנה, התגוננה ושידרה חולשה. על איומיו (המופרכים) של סדאם חוסין הגבנו בהתחפרות בחדרי ביטחון ובמסיכות מוזרות. בלבנון הקמנו רצועת ביטחון, וכך אנו עושים החל מהשבוע גם ברצועת עזה. ההתגונננות הזאת מסמנת לאוייב כי הוא מוזמן דווקא להמשיך ולתקוף.
יצירת מרחב הרתעה מחייבת להראות את הח’נג’ר וגם להיות מוכנים “ללכלך את הידים” אם האיום לא יעבוד: לבצע פעולה אחת גדולה שתשאיר את היריב מורתע לשנים רבות, שנים של מאזן הנשמר בקפידה, כמו למשל בגבולנו עם מצרים וסוריה. תגובות “בשיקול דעת ולא בהתלהמות” יגררו תמיד עוד חורבן ומוות לתושבי ישראל.
זו השכונה בה אנו חיים ואלה כלליה, ואשר בה, הגיע הזמן שנלמד, הדברים פועלים ההיפך ממה שאנו סוברים. מי שחותר לרגיעה יספוג עוד, ולכן גם ספגנו הרבה. מי שמגיב בעוצמה מהירה וקובע כללים ברורים – יזכה לרגיעה.
