מאת ד”ר גיא בכור
איך הגענו למצב בו מאות ואולי אלפי ערבים ישראלים קוראים תיגר על מדינתם, בגל של הפגנות אלימות, זריקת אבנים, ברוטליות ובוז גמור למדינת ישראל? הסיבות לצערי, היו מובנות כבר כמה שנים אחורה, וכאן לא מדובר על “פלסטינים”, שמהם ניתן ל”התנתק”. כאן מדובר על אזרחים ערבים ישראלים.
1
במטרה לשמור על שקט תעשייתי, נמנעת זה שנים משטרת ישראל להיכנס לערים ערביות כמו טירה, טייבה, אום אלפאחם, באקה אלגרבייה ועוד (כמו גם לשכונות ירושלים הערביות). גביית תשלומים נעשית באמצעות משוריינים, במבצעים מיוחדים. במילים אחרות, ישראל נמנעה מלאכוף את ריבונותה בערים אלה, במיוחד בערי המשולש, והתוצאה היא לא רק גל אלימות פלילית בכפרים, רציחות וחיסולי חשבונות, אלא גם ההתרסה הנוכחית.
משטרת ישראל בהנהגתה הקיימת היא משטרת מחדל, וכל אזרח בישראל יודע שממנה לא תבוא ישועתו, אם זה בפריצות ובעבירות רכוש, בכבישים או באלימות. בוודאי שהנהגת המשטרה צריכה ללכת, אם כי לא בשלב המשברי הזה. למחדל האכיפה הנרפית שותפה גם מערכת בתי המשפט.
2
שתי תנועות אנטי-ישראליות ששום מדינה לא היתה מוכנה לאשר, בל”ד והתנועה האסלאמית הפלג הצפוני, הן לגיטימיות ופעילות מאוד ברחוב הערבי. אחת מהן אף אושרה להסתה קבועה בכנסת, באישור בג”ץ. הקשר בין חמאס לפלג הצפוני כבר נדון פעמים רבות, ובל”ד מנסה להשתלט על הרחוב בשורה קבועה של פרובוקציות נגד המדינה היהודית וסמליה. שתי תנועות אלה גם הסיתו את האוכלוסיה המקומית במהומות שנת 2000. מובן שה”תקשורת” בישראל שיתפה פעולה בשמחה עם ההסתה.
זו אוכלוסיה המוסתת על בסיס קבוע, במיוחד במיסגדים, ולמדינת ישראל נדמה היה שאפשר להתעלם מכל זה.
3
הסתת עמותות שמאל קיצוני עושה את שלה, למשל עמותת “זוכרות”, שמלמדת את התושבים עד כמה מדינת ישראל היא האויב ההיסטורי שלהם. העמותה פעילה מאוד, כמובן במימון אירופי, וההסתה שלה התקבלה בשוויון נפש משפטי. בג”ץ בהרכב הנוכחי אינו נותן לגעת בשום מסית, בטענה של חופש הדיבור. בחיפה הולך להיות מוקם מרכז למורשת הפלסטינית, כלומר הסתה על בסיס חי, אך אפילו ראש העיר לא רוצה להתערב. עמותת “זוכרות” דורשת להעביר לתוך ישראל מאות אלפי “פליטים” מסוריה, עיראק ולבנון.
הסתה בסופו של דבר עובדת, ודמוקרטיה היא לא אנרכיה. עכשיו אנו אוכלים את הפירות הבאושים שגידל בג”ץ.
4
בישובים הערביים חיים אלפי שב”חים מן הרשות, המהווים קישור בין הישובים לבין ארגוני הטרור הפלסטיניים. משטרת ישראל יודעת על כך, ונמנעת מלעשות דבר. כתבנו על כך בחריפות בעבר. “תהליך השלום” לא מעניין את רוב ערביי ישראל, והוא לא סיבה לגל השנאה.
5
פיקציית תג מחיר. ההנהגה בישראל נכנעה לתזה שתג מחיר זה טרור, ולכן יש למקד בו את הפעולה. והנה, על תחנות הרכבת הקלה בירושלים מחבלים ריססו, עם תחילת המהומות, כתובות “מוות ליהודים”, ו“תג מחיר” בשפה העברית. ולכן, הרבה מסופת תג מחיר היה פרובוקציה, כמו הצתות מסגדים שהתברר שנעשו בידי תושבי המקום. אך סערת תג מחיר הגדירה את הפוליטיקה כולה בניפוח התקשורת, כאשר אפילו נשיא המדינה מתרפס בפני הקורבנות המדומים.
התקשורת, המעוניינת להוכיח שבלי “תהליך שלום” הכל קורס, מנפחת מצידה את התהליכים, ובעצמה מלבה את היצרים מכל הכיוונים. אחר כך תבוא ותטען שצדקה.
כתוצאה ממצבור הסיבות האלה, כמו גם “גבורת” ארגוני דאעש למיניהם, שצעירים ערבים בישראל מעוניינים לחקות, הגענו למצב הנוכחי, המחייב טיפול שורש ארוך טווח. הנזק בפרימת התפר בין יהודים לערבים בישראל עלול להיות אנוש, אך בכך בדיוק מעוניינים המסיתים.
עוד מאמרים קצרים של ד”ר גיא בכור ב”פנקס אקטואליה”
ולסיכום, המהומות האלה רק מעידות על קוצר הראות של מי שדיברו על “להתגרש בשלום” מהפלסטינים, “אנחנו והם”, ו”התנתקות”. הבעייה היא חוסר נכונות ערבית להכיר במדינת היהודים, שאותה שום “תהליך מדיני” לא מסוגל לרפא.
