ארבעה חדשים חלפו מאז כתבתי לאחרונה על האתר שלנו, והנה הוא מציין עשרה חדשים לקיומו. זה הזמן לסיכומי ביניים.
מדוע הוקם Gplanet?
לא יכולתי לסבול עוד את תחושת המים העומדים שמאפיינת את חיינו. אותם פוליטיקאים, אותם טיעונים מעייפים, אותה בינוניות מקוממת ותחושת מילכוד. האתר קם כלקח למלחמה האחרונה, כאשר שוב הוכח שקבלת ההחלטות שלנו נוטה לקבעונות ולחוסר יצירתיות מזעזעת.
כמו כן מדאיגה אותי אי ההבנה המוחלטת שלנו את המזרח התיכון, אי הבנה שהולכת ומתגברת, ותעיד על כך המלחמה האחרונה. אנחנו לא הבנו את נסראללה והוא לא הבין אותנו. על אי ההבנה הזו אנו שילמנו ומשלמים בדם. כואב לי על כך. מטרת האתר היא לחשוב אחרת, לשבור מוסכמות, להעיז. קח למשל את המאמר “ניצחון אלוהי“, שלדעתי מופץ באינטרנט בעשרות אלפי עותקים.
האם אתה מכוון אל הציבור הרחב או אל מקבלי ההחלטות בארץ?
גם וגם. חשוב לי מאוד להגיע אל החברה שלנו, ולהעניק לה ידע, כלים, הערכה. כדי שהיא תבין מהם הכללים של האיזור שלנו. הכללים אינם מסובכים, ואני משנן אותם באתר, בכל אירוע. הכוונה קודם כל לגישה הפונקציונאלית בה תופס אותנו המרחב סביבנו.
האם פוליטיקאים קוראים את האתר?
ועוד איך. שרים, חברי כנסת, בכירי הצבא, הרבה מאוד קוראים, על בסיס יומיומי. הם פונים אלי לאחר מכן, וכך אני יודע. חלק מהם מכירים מאמרים שלמים באופן שהפתיע אותי. לדעתי, חלק מן הרעיונות שנהגו כאן, כבר מתגשמים, דבר שהופך אותי למאושר.
מטרת האתר היא הרי לזרוק רעיונות יצירתיים אל חלל האוויר החברתי והפוליטי שלנו יום יום. חלק מהם כבר ייתפסו.
האם יש סגנון כתיבה ייחודי באתר?
כן. לסגנון הזה אני קורא: פיצול סינרגטי. כמעט בכל המאמרים יש שני אלמנטים לכאורה בלתי קשורים, שמתמזגים לבסוף יחד ליצירת תובנה מחדשת. האלמנט הנלווה יכול להיות סיפור אישי, קטע מיצירה קלאסית, וידאו מסויים או אפילו אנקדוטה. לא שמת לב? כבר עשרה חדשים שאני מתייגע…
טוב. איך באמת התקשורת מקבלת את האתר?
היא מתקשה לעכל אותו. אני יודע שעיתונאים רבים מאוד קוראים אותו כל יום, וכפי שאמר לי עיתונאי בכיר מ”מעריב” רק ביום ששי האחרון: זה אתר מוזר. הם יודעים כי האתר הזה ודומיו מעצבים את תחום המדיה מחדש. הרי כל מהותו של האתר היא חדשנות. הוא יוצא נגד רדידותה של התקשורת שלנו, על הביצתיות, הגילדאיות, השמרנות וחוסר המעוף שלה, כמו גם ההטיות הפוליטיות והחברתיות שלה, וכולם מבינים למה אני מתכוון. האתר הוא ניסוי במסגרת תחושת השחרור הנפלאה של מהפכת האינפורמציה, בה אנו נמצאים.
אני סבור שחשוב שהתקשורת תקרא ביקורת עליה, ובכל מקרה האתר שלנו הוא חלק מן התקשורת. בעתיד הוא ודומיו יהיו התקשורת. בעוד כחמש שנים, פני המדיה יהיו שונים לגמרי בארץ ובעולם.
אתה יכול לתת דוגמאות, שבהן האתר יצא באופן מוחלט נגד הגל התקשורתי?
הרבה דוגמאות. עיסקת הרכש הענקית מאיראן לסוריה, שבגללה רעדה הארץ, והיא לא היתה, “המתווך הסורי” שלא היה, פרסום השמועות שצריכות להביך את התקשורת בנושא התקיפה בסוריה, ההערכה לגבי תקיפת ארה”ב את איראן, ועוד.
גם מדד האיומים הביטחוניים חזה די במדויק את סכנת המלחמה עם סוריה ואת ירידתה, לפחות לפי שעה. האתר שלנו נתן כיוון.
כמה נכנסים ביום לאתר?
כיום נכנסים בין 7,000 איש ביום שחון, כמו זה של פגרת סוכות, ל- 13,000 ביום טוב. אילו מספרים גדולים, בהתחשב בעובדה שפרסום האתר עובר מפה לאוזן, שיטת השווק הטובה ביותר. אין לי אלא להודות לאלפי הגולשים הטובים, שפוקדים את האתר הזה, ומסייעים לו. הם מבינים שחייב לבוא שינוי בישראל שלנו, כאשר האתר הוא כלי אפשרי לכך. אני מקווה להכפלת מספר הגולשים בחדשים הבאים.
בהזדמנות זו, תרשה לי לפנות אל הגולשים הקבועים: אנא המליצו על האתר לחבר אחד או לחברה אחת. רק לאדם אחד. מבחינתי זה יהיה המון.
כמה נרשמו לקבלת התראות למייל שלהם?
כ- 2,000 איש. הרישום הוא בטוח, אני אחראי לו, ואין לחשוש ממנו. הייתי מבקש מן החברים לעגל את המספר ל-3,000. אנא מכם, זה ישמח אותי.
האם האתר רווחי?
האתר אינו רווחי והוא אינו מכסה את עלויותיו, לפי שעה. המימון הוא מכיסי, תרומה למען החברה שלנו. יש כאן פרדוקס משמח-מאיים, שאני מתמודד איתו כל יום: ככל שמספר הנכנסים גדול יותר, כך העלויות החדשיות גדולות יותר.
מהן המודעות, שאני רואה בצידי המאמרים, ובסוף כל מאמר?
הן מכסות חלק מההוצאות. בכל פעם שהגולשים מקליקים על אחת המודעות, האתר מרוויח מגוגל כמה סנטים.
העלית מאמרים באנגלית, והפסקת. מדוע?
המאמרים באנגלית, בתרגום בהתנדבות של מיכל אילתה, מצויינים, אך עם הזמן גיליתי שאנשים אינם קוראים אותם כל כך. אני משאיר את זה לגולשים לייעץ לי, האם להמשיך או לא.
העלית תגובות ושוב הפסקת. מה קורה פה? אנשים מתרעמים..
ראה, אני מקבל עכשיו בסביבות 50 תגובות ביום. אם אני אעלה את כולן, נפח האתר יגדל מאוד, ובהתאם לכך העלויות הכספיות. יש כאן בעיה מימונית. אני מבטיח להעלות אותן במקרים מיוחדים. בכל מקרה כל תגובה נקראת על ידי, ובחלק מהמקרים אני גם מגיב אישית.
כמה נכנסים לאתר מהארץ, וכמה מחו”ל?
כ-75% מגיעים מישראל, והייתר מחו”ל, בעיקר ארצות הברית וקנדה. יש כניסות גם מהעולם הערבי.
לאן בכוונתך ללכת עם האתר הזה?
האמת, שאיני יודע כעת לאן פניו.את זה נראה בעתיד. אני מעריך שהוא יגדל מאוד, אולי גם בתחום הוידאו. נראה. אבל בינתים אנחנו נהנים ביחד, לא?
היית רוצה להוסיף עוד משהו?
כן. אני מבקש להודות לאלפי הקוראים שעמדו לצידי ברגעים קשים מאוד שעברתי בקיץ הזה. אין לך מושג עד כמה זה עזר לי. אנשים אציליים ומרגשים. בכוונתי להמשיך את הסידרה על משפחתי פעם בחודש, בתאריך פטירתו של אבי, רבים ביקשו שאמשיך.
מעניין, ותודה. נחת היום בראיון קליל, עכשיו חזרה לעבודה!
תודה, אתה באמת נדיב. חג שמח.
