מאת ד”ר גיא בכור
בעשרת הימים האחרונים חלפה מעלינו סופת מטריקס קשה וחמורה, כאשר ביום 28 בינואר, כל הפרשנים המזרחנים והמומחים חרצו כבר את דינו של המשטר הצבאי במצרים. “מובארק מחוסל”, המשטר שלו נופל”, “זה עניין של שעות”, וההערכה הזו גברה בשבת 29 בינואר ובמהלך הימים שלאחר מכן. “בניו ברחו”, “הוא חולה מאוד”, וכאשר זה לא ממש קרה אז “ימיו בשלטון ספורים”, וכבר התחילו להעריך איך תיראה מצרים “ביום שאחרי”.
ברור היה שמובארק לא ימשיך לעוד קדנציה בשל גילו, ודי ברור היה שבנו גמאל לא ימשיך אחריו, וכתבתי לכם על כך בזמן, אך ברור ששלטונו, אנשיו, סביבתו החברתית, הצבא, כל אלה ימשיכו ללא שינוי.
ביום ששי אני מוצא את עצמי באילת, לצורך הרצאה שנתתי שם בכנס מקצועי. שידורי הטלוויזיה אינם מפסיקים לשדר את מראות מהפכת הרחוב – “יסולק מובארק”, מאות אלפים ברחובות, ואכן, מן הטלוויזיה והמראות העניין נראה סגור. התקוממות עממית בסגנון מזרח אירופה של 1989.
התייעצתי מייד עם כללי המזרח התיכון, שקבעו באופן נחרץ – המשטר הבטחוני יעבור את הסופה. כיוון שאני מתמחה במזרח התיכון, ולא במזרח התיכון על פי אלג’זירה, נאחזתי מייד בכללים בכל הכוח. הסופה הלכה וגברה, רוח נוראה פרצה, גדודים של מזרחנים ומומחים – הסופה היא עצומה, אבל אני אוחז בכללים חזק. ער, כמובן, למה שמתרחש בשטח, אך נאמן לקואורדינאטות שלי מזה 30 שנה.
ומה הם הכללים האלה, עליהם נשענתי? אני מבקש שגם אתם תשתמשו בהם בעתיד, וחלקם מוכרים לכם כבר.
כלל 1- מהרגע הראשון היה ברור שהצבא המצרי, ומערכת בטחון הפנים נמצאים מאחורי מובארק, ובזה נסגר העניין. ממסד אדיר של כמה מליוני שוטרים, סוכנים, אנשי בטחון ראה במובארק את עצמו. אם הוא יילך – גם הם עוד עלולים לוותר על הכוח העצום שיש להם במצרים, ולזה הם לא יסכימו בשום אופן. והם החזקים. דמוקרטיה אמיתית היא, עדיין, מבחינתם איום קיומי, ולכן הם ימסמסו את השיחות עם האופוזיציה ככל שיוכלו. אם מערכת הביטחון והצבא עם המשטר, הסיפור גמור. לא רק שידיחו אותם, ישחטו אותם אם המשטר נופל, ולכן אתם מבינים.
כלל 2 – אילו לא הפלסטינים, ולא התוניסאים, יצירים מדיניים של בני חמישים שנה, או במקרה הטוב 100 שנה. זו מצרים, וכללי ההתייחסות חייבים להיות שונים לגמרי. יצא לי להיות במצרים עשרות פעמים. את הדוקטוראט שלי כתבתי שם, עבור אוניברסיטת תל אביב, ויש הבדל.
זוהי ציביליזציה של 5,000 שנים, המבוססת על סדר חברתי ופוליטי נוקשה, על דיכוי ועל אכזריות. החברה הזו בנויה כפירמידת כוח מאורגנת, שבראשה עמד תמיד פרעה, שהיום הוא נשיא המדינה. מדוע? משום שהם היו חייבים לשרוד. אם לא היו מתאחדים להשתלט על נהר הנילוס, על השטפונות שלו, היו מתים. במילים אחרות, זו חברה של “הנדסה חברתית”, שאמנם כיום אין צורך עוד להיאבק עם הנילוס, לאחר הקמת סכר אסואן, אך הגֵנים של סולידריות חברתית וציות להיררכיה נשארו. בסופו של דבר, היה ברור, הציבור ימאס במהומות ובהפגנות. המצרי הרגיל סולד מאי-סדר, בניגוד לעמים ערביים אחרים, מה גם שהאכזריות של השלטון המצרי מוכרת לכל מצרי.
כלל 3 – מצרים היא “מדינת המוסדות” (“דוולת אלמואאסאת”), כך המצרים רואים את עצמם. כלומר אצלם לא תהייה אנדרלמוסיה, אלא סדר, כאשר כל מוסד יודע וחייב לבצע את מה שהוא אמור לבצע. יש שם גאווה בתפקידו של כל אדם, של כל אורגן במערכת, של כל מוסד, ואם יש נשיא, הוא חייב להיות נשיא. הפרוטוקול מחייב שם תמיד, אין קיצורי דרך, ומי שרוצה לשנות את המשטר, יתכבד ויעשה זאת בדרך מסודרת. זו עוצמתה של מצרים, הסדר, ההירכיה, אך זו גם חולשתה הקשה, שכן אם אין ספר והוראות הפעלה מדוייקות, הכל יכול לקרוס. אך במקרה הזה הצבא שמר על הוראות הפעלה מסודרות, והחשש ש”מדינת המוסדות” תקרוס – לא התקיים.
כלל 4 – פרשנים קבעו שמהומות כאלה לא ידעה מצרים מעודה, ואין זה נכון, יש חובה לפתוח את צמצם ההיסטוריה שוב. ב- 26 בינואר 1952, יום שכונה “השבת השחורה”, אירע מקרה דומה, וחמור יותר. המון של מאות אלפים פשט על למעלה מ- 700 מלונות, מועדונים, מסעדות, בתי קולנוע, ומשרדים, בזז אותם, הרס ושרף באופן שיטתי בבירה קאהיר. גם אז דובר על “מצרים החולה” (שם אחד המאמרים הידועים של הסופר טהא חוסין), ועל העניים ומצבם הקשה. זה קורה בחברה המסודרת הזו, שפעם בדור יש השתוללות, המעידה על המצוקה, ואז חוזרים לעבודה. מהפכת הקצינים ארעה כמה חודשים לאחר מכן. כמו אז, גם היום: מהפכה צבאית, לשמירת הסדר, הבאה בעקבות מהומות אזרחיות. לא מהפכה אזרחית היתה לנו עכשיו במצרים, אלא הפיכה צבאית שנייה.
כלל 5 – קנה המידה. למביט בצילומי הטלוויזיה נדמה היה שמצרים כולה נמצאת ברחובות, וזה כמובן אינו נכון. זו מדינה של 87 מליון איש, עם קצב ילודה של כמליון תינוקות כל חצי שנה. ביום רגיל ונורמאלי, נמצאים כמה מאות אלפים הולכי רגל ברחובות מרכז קאהיר, כיכר תחריר- טלעת חרב- קאסר א-ניל, וזו הנורמה. רוב המליונים האלה מצטופפים בשטח הדלתא הזעיר. לכך עלינו להוסיף כ- 15 מליון צעירים מובטלים, שממילא אין להם מה לעשות, אלא להתגודד עכשיו ברחובות, זה לפחות מכניס קצת עניין לחיים האפורים, כדי להבין שמדובר בסדר גודל אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים. אבל בישראל ובמערב שפטו את התמונות לפי מה שהם מכירים, לא על פי מה שמצרים מכירה. זו היתה ועודנה פאטה מורגנה, שלובתה בהסתה פרימיטיבית של אלג’זירה. אל תאמינו לאותן “הפגנות מליונים”, ביום ששי רגיל במרכז קאהיר, מליונים ממילא צועדים לכל עבר, לאחר התפילות.
כלל 6 – השיטה עליה כתבנו כבר (המלך תות הציל את מובארק) – עבדה. זו השיטה המצרית כבר אלפי שנים, ומובארק לא המציא אותה, הוא רק השתמש בה. אם לא אני- אז תוהו ובוהו או הברברים, זה נכון, וזה גם עבד. זהו החשש הפנימי של כל מצרי, שהפירמידה הגדולה והמסודרת, והמבנה החברתי – יקרסו.
כלל 7 – מערכת המוח’אבראת עבדה כל הזמן. בניגוד לדיווחים, משטרת בטחון הפנים לא נעלמה בהפגנות, היא רק זזה הצידה, כדי שיעריכו אותה יותר, ואת הסדר החברתי שהיא מייצגת. המשטרה הזו, על בתי הכלא שלה, המעצרים, חדרי החקירות המצחינים, עבדו כל הזמן. אצל המצרים הכל נרשם. כל מפגין, כל תועמלן, כל “פרשן”, כל נסראללה, כל אובמה, נרשם בפנקס השחור. הם עוד ימצו איתו את הדין. אם לא עכשיו, אז בעוד שנים. אבל שום דבר לא נשכח, אם זה נוגע לביטחון החברתי, לקיום. כאשר ראיתי שהמערכת הזו ממשיכה לעבוד, קיבלתי חיזוק, שהמשחק סגור.
כלל 8 – לא היתה אלטרנטיבה. בניגוד לאיראן של 1979, שם היה מנהיג דתי וכריזמטי, כאן היה אספסוף בלי ראש. בראדעי הוא בדיחה מערבית. האיש חי רוב שנותיו מחוץ למצרים, המבטא שלו מצחיק, הוא אינו מכיר אף אחד במצרים, ואין לו שום מהלכים במאחזי הכוח של המדינה. ולכן הוא חי במשבר הזה באולפני הטלוויזיה של הערוצים הזרים, זה מה שהוא מכיר. עמר מוסא מעורר רחמים, המטיף יוסוף קרדאווי מסית, אבל מרחוק, מנסיכות קטר, ואין אלטרנטיבה. זה היה עוגן חיזוק נוסף להערכה שמדובר בהתפרעות של אספסוף, שהמשטר ישים לה קץ.
כלל 9 – “מובארק” האיש. הנחישות שלו שידרה אל כל פירמידת הכוח מתחתיו, וכך היה. איש מתוך “המערכת” אינו מערער על המנהיגות שלו, גם כיום. אומץ לב, מנהיגות, ושמירה על הסדר בכל מחיר. למה מובארק במרכאות? כי אם זה לא חוסני מובארק, אז “מובארק” אחר, שיגיע, כמובן, מתוך שורות הצבא.
כלל 10 – הממלכה הפרעונית נמשכה כמעט 3,500 שנים, תופעה חסרת תקדים בתולדות האנושות. במשך כל השנים האלה המשיכו המצרים לקבור את מתיהם כמומיות, לכתוב בהירוגליפים (פעם השקעתי כמה חדשים ללמוד לקרוא את שפת החרטומים, ובאחד המאמרים לימדתי אתכם קצת), ולהתפלל לאותם אלים. פעמים בלבד במהלך הזמן הארוך הזה היו מי שפנו נגד הסדר החברתי הקבוע הזה. פעם אחת, זמן קצר לאחר שלטון המלך חופו, בערך בשנת 2100 לפני הספירה, ניסו הנתינים לשנות את הסדר. הם התקוממו נגד פרעה, הרגו את נוגשיו, והוציאו את המומיות מקבריהן, כפי שניסו המצרים היום לבצע במומיות שבמוזיאון. “הארץ מסתובבת ומסתחררת כמו אובניים”, נכתב בפפירוס עתיק. אך המרד דוכא באכזריות, והדברים חזרו לקדמותם, אולי אפילו נעשו נוקשים יותר.
בפעם השניה היה זה אחד הפרעונים שניסה לשנות את הדברים. פרעה אחנאתון, שחי בסביבות 1370 לפני הספירה האמין באל אחד, אל השמש, ודחק את האלילים הקיימים. אך לאחר מותו חזר הסדר לקדמותו.
אני לא דטרמיניסט, הקובע שמה שהיה הוא שיהיה, ממש לא, ואני ער להשתנות הזמנים, לאינטרנט ולטווויזיה, אך את תחושת ההמשכיות שיש אצל המצרים, אין לאף עם אחר, ובזה הם שונים מן הערבים האחרים. המשכיות ולא שינוי סדרי עולם. אבולוציות איטיות, וממש לא רבולוציות. ההפגנות עדיין לא נגמרו, וההסתה של אלג’זירה נמשכת כל הזמן, אך המשטר חזק מכל אלה.
לפני שתמשיכו במאמר, חזקו אותנו בפייסבוק, ולחצו עכשיו “אהבתי/like, אם עוד לא עשיתם זאת. האם תמליצו על דף מועדון קוראי ג’יפלאנט גם לחברים שלכם? תודה.
היסטוריה של עמים היא דבר חשוב. האם אפשר להבין אותנו, הישראלים, בלי ההיסטוריה שלנו, של חורבן, גלות, וקטיעה? אי אפשר. המצרים הם הפוכים. אי אפשר להבין אותם בלי ההיסטוריה שלהם, דווקא של רצף והמשכיות. אתם מבינים שהמצרים בזיכרון הקולקטיבי שלהם הפוכים לנו. בכל מיקרה זוהי ה- Volksgeist, “רוח העם”.
מזרחנים נוהגים לבוז לעבר הפרעוני של מצרים, ולראות בזה דבר מרוחק ולא רלבנטי. אני לא נוהג כך, כפי שגם המצרים לא, והם רואים רצף היסטורי של אלפי שנים, עם שכבות שונות. הפירמידה הגדולה של חופו נבנתה בשנת 2500 לפני הספירה, כלומר, כאשר יוסף המקראי שלנו נלקח למצרים, בערך בשנת 1500 לפני הספירה, הפירמידה הזו, ואחרות, כבר היו קיימות אלף שנים. אני חוזר על המוטיב הזה, כדי שנבין על איזה ציביליזציה אנחנו מדברים. Gloria all’Egitto.
שום דבר מצרי לא היה באאידה של ורדי, שהוצגה לראשונה בחג המולד של 1871 בתיאטרון המלכותי של החדיו איסמאעיל שליטה של מצרים (מן הכספים שלא היו לו), והיא קשורה בפתיחת תעלת סואץ (כאן בביצוע המטרופוליטן של ניו יורק). שום דבר מצרי לא היה בקליאופטרה, או בשושלת התלמאית, אך הם בכל זאת מצרים, בשרשרת בלתי נגמרת של היסטוריה אנושית – עִם שליט תקיף וחזק.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
