רצועת עזה: וערפאת מסתכל מלמעלה
הטרור הפלסטיני, הדור הבא
בעקבות הלחץ הבינלאומי, ורק בשל הסיבה שחמאס הבין שהתוכנית גורמת לו ולפלסטינים נזק עצום, הוקרן אתמול, ביום ששי, פרק הסיום של תוכנית הילדים “מבקרי המחר”, שהתפרסמה בשל גיבורה, פרפור, הדומה למיקי מאוס.
וכיצד נגמרה התוכנית? בסצינה שתיצרב מעכשיו לנצח אצל מאות-אלפי ילדים פלסטינים: קצין ישראלי מכה את פרפור למוות, כאשר פרפור מסרב למכור לו את אדמתו. לפני שפרפור מוציא את נשמתו לעיני הצופים, הוא עוד מספיק לקרוא לעבר הישראלי “טרוריסט”, ומת. ואז יוצאת ילדה בת עשר, שרה שמה, שהיא מגישת התוכנית, ואומרת: “פרפור אסתשהאד (מת מות קדושים), כשהוא מגן על אדמתו. מי שהרג אותו הוא רוצח הילדים”.
כך, לנגד עיניו המבועתות של דור פלסטיני צעיר, ולנגד עיניה של ההיסטוריה המזרח תיכונית, הנכתבת עכשיו מחדש, נרצח באכזריות גיבור הילדות של רבים שם, מיקי מאוס התמים, “פרפור”. איש מן הילדים לא ישכח את הסצינה הזו לנצח, תארו לעצמכם מה היא עושה לנפשות רכות. בא ישראלי-שטני, ורוצח. ככה סתם. גם אנחנו לא נשכח, שכן זהו הדור הבא של השינאה כלפי ישראל והנקם. למי שעוד יש אשליות לגבי העתיד בין העמים.
לאיזה עתיד מחנך חמאס, השולט כיום בממשל בעזה ובאיזורים פלסטיניים רחבים את הילדים הפלסטיניים? לפולחן ולהערצת המוות, ולראיית ישראל כשטן המוחלט? פרפור היום, אנתיפאדה אלימה מחר. בכך מתנתק העניין הפלסטיני מכל אפשרות של הבנה עתידית, מכל אחיזה במציאות. ישראל הופכת לרוע המוחלט, שאין אפשרות אחרת, אלא להשמידו.
מדובר בתחנת הטלוויזיה “אלאקצא” של חמאס, שבאותה תוכנית הבטיחה לילדים שוב ושוב שבעזרתם האסלאם עוד ישלוט בעולם כולו, ישראל תיעלם ובמקומה תקום המדינה הפלסטינית האסלאמית.
האם השנאה הזו היא תופעה חדשה בהקשר הפלסטיני? האם היא ייחודית רק לחמאס? לא ולא.
בשנת 2002 פרסמתי מאמר ב”ידיעות אחרונות”, כיצד האזנתי לתוכנית הילדים והנוער של רדיו הרשות פלסטינית, תחנת הרדיו הרשמית של ערפאת. רשמתי לעצמי מה היו התכנים בתוכנית הזו, ובדומות לה: פולחן המוות, כאשר ילדים מתקשרים לתחנה ומקריאים שירים שלהם בעד מות קדושים (דהיינו להתפוצץ ולהרוג יהודים), תיאור אידילי של “הכפרים מהם גורשנו בשנת 1948”, ועוד.
המאמר הזה זיעזע אז את הציבור בארץ, ואפילו זכה להתייחסות באחת מועדות הכנסת אצל היו”ר, ח”כ רן כהן. זיעזע, שכן אותה תחנת רדיו, “קול פלסטין” הוקמה בהסכמה ישראלית, ובתדר ישראלי, כדי לעודד את השלום. את הטלוויזיה הפלסטינית והרדיו הקימו הפלסטינים יחד עם הצרפתים, ואת התוצאות אנו קוטפים היום.
הדבר מקומם מאוד, שכן בישראל אנו מחנכים זה שנים את הגיל הצעיר על הכרת האחר, הערבי, ואף מתארים אותו בסימפטיה רבה. קחו למשל את הסידרה “רחוב סומסום” המשודרת בערוץ הופ קטנטנים, ואת דמותו של “מחבוב”, שהוא בובה חביבה מאוד, שבמקרה זה היא ערבית. מחבוב מלמד את הילדים מילים בערבית, ודמותו אהודה מאוד. או עידוד “החג של החגים” המשותף לערבים וליהודים באותו ערוץ, וכך הלאה. מחבוב לעומת פרפור. האם בסידרה “רחוב סומסום” הראו ברשות הפלסטינית או בעולם הערבי פעם אחת ילד ישראלי?
מה עם קצת הדדיות בסידרה אמריקנית, שהמטרה שלה היא קירוב לבבות?
מה ניתן לעשות?
קודם כל למי שעוד נותר ספק, בא פרפור ומטיח את המציאות בפנים. אין חינוך לדו קיום ולשלום, יש חינוך להמשך הבעירה, השינאה והמוות, כדי שהטרור הפלסטיני ימשיך לחיות גם בדורות הבאים. טוב לדעת, כדי להיערך. פרפור הוא ידידה הגדול ביותר של ההסברה הישראלית.
יש לבצע רוויזיה מוחלטת בכל נושא התדרים במרחב, שלישראל יש עליו שליטה מלאה. לישראל יכולה להיות השפעה גם על לווינים ערבים, הנקלטים בעולם.
כאשר יש אצלנו ובמקומות אחרים בעולם, המדברים על דו-קיום עם חמאס, נושא הדור הבא ושטיפת המוח שלו, חייב לעלות בכל דיון.
אם הממשלה הפלסטינית החדשה של אבו מאזן רצינית – זה יהיה המבחן שלה: להשתלט קודם כל על המשטמה הזורמת כלפינו מן התקשורת הפלסטינית, זו האינדוקטרינרית, השוטפת את המוח, המחנכת לשינאה ולאלימות. מבחינתו של אבו מאזן איו זו רק דילמה מול ישראל, שכן הניסיון מלמד שחינוך לאלימות ולשנאה לא נגמר רק כלפי ישראל, אלא בא לידי ביטוי גם בין הפלסטינים לבין עצמם, כפי שראינו רק לאחרונה.
דרך אגב, הסיום המעורר הפלצות של התכנית הזו, מעורר תגובות רגשיות מאוד אצל המגיבים הערבים באתרי האינטרנט. פיצול גדול, וקרע. רבים מאוד תומכים בחמאס, ובתוך כך הערצה לפרפור וצער אמיתי על מותו האכזרי. “השהיד פרפור יישאר בליבותינו לנצח”, נשבע אחד, ואחרים כותבים: “זו האמת מול האוייב הציוני. שהנוער הפלסטיני יתכונן למציאות”.
אלא שרבים אחרים מתקוממים בתדהמה מן התוכנית וממסריה. יש זעם עצום כלפיה. “אתם זורעים שינאה ותקצרו שינאה, יא טרוריסטים” כותב אחד, ואחר כותב “בידעה ושמה חמאס”, דהיינו כפירה ושמה חמאס. “מה אתם מאחלים לנוער שלכם” תוהה אחר: “בידוד עצמי, והערצת המוות? חמאס, אתם הבעיה של הפלסטינים, לא ישראל”.
אנא עיזרו לאתר, ושילחו את המאמר הזה לרשימת התפוצה שלכם באינטרנט. עושים זאת בעזרת הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
למדונו, תלמידי עזה
