קל להוציא את ישראל מעזה, אך לא את עזה מישראל
מאת ד”ר גיא בכור
כמו בתסריט מדויק, מתממשת התחזית של Gplanet לגבי שלטון חמאס ברצועת עזה אחת לאחת. בעוד כל הפרשנים אצלנו נסחפו בתחזיות שלהם לגבי ההישג העצום של חמאס ברצועת עזה, אנחנו זכרנו את הקללה. אנחנו מכבדים את הכללים העתיקים.
כתבתי וטענתי רבות באחרונה, שהשתלטות חמאס מפתיעה אותי, שכן היא יוצאת באופן ברור נגד כללי המזרח התיכון. חמאס כבש את הרצועה, ובכך התריס כנגד הכללים העתיקים, ועל כך חזינו, הוא ייענש. מי שרוצה מאה אחוז, סופו שיקבל אפס, זו שיטת Gplanet, מה גם שכאן מדובר על קללת עזה. איך חמאס אינו מבין זאת? מילא ישראל, אך הם?
קראו למשל את המאמרים:
“כלל הברזל”, להבנה ולניהול בעיית עזה
עזה הנובלת, והזמן הנסוג
עזה קיללה את כל השולטים בה. מהמודיעין המצרי עד 1967, דרכנו, דרך הרשות הפלסטינית, וכיום חמאס. מדוע זה קורה עכשיו?
כל מה שחמאס עושה היום ברצועת עזה, לא מצליח בידיו, כאילו הוטל עליו כישוף. ממחדל לאסון, ומכישלון למבוכה. לפנינו תשע סיבות + חשבונית.
ראשית, מנהיגות חמאס כלאה את עצמה מרצון בתוך כלא צר מידות, מבודד מישראל, מהרשות הפלסטינית, ממצרים ובעצם מכל גורם ערבי כלשהו. זהו ניצחון בתוך קפסולה פקוקה. המנהיגות הזו מציגה מודל של מדינה אסלאמית במבחנה, תלוש לגמרי מן המציאות האיזורית, הפוליטית והכלכלית, מודל ברור לכישלון. כיום מוחרמת חמאס על ידי כל הגורמים בעולם, להוציא איראן… וטוב, חלקים מן הממשל הישראלי. זוהי החרמה בינלאומית מוחלטת, זעופה ונזעמת. אין זה עניין רגעי.
שנית, הקשר הזה עם איראן מתברר כנזק יותר מאשר תועלת. הוא מכניס כמה עשרות מליוני דולרים בשנה, שזהו סכום עלוב בשביל רשות שלימה, אך הוא מבאיש את ריחו של חמאס בעיני העולם הערבי ובעיני חלק מן הפלסטינים עצמם. חמאס מצטייר כאן כמשרת תופעה זרה, מלאכותית ובלתי הגיונית. כל עוד הוא עובד עם איראן, הוא יכול לשכוח מדיאלוג אמיתי עם פתח, תנועה הבנויה כל כולה על עצמאות ההחלטה.
שלישית, הקסאמים שנורים על ידי חוליות וכנופיות בעזה, חוזרים אל מנהיגות חמאס. כאשר הם יורים על ישראל, מאשימים אותם בעולם, ובחומרה. כאשר צה”ל יורה עליהם ופועל בעזה, גם כאן מאשימים אותם בחומרה, שכן הם נתפסים כפרובוקטור, כאשם הבלעדי. אחיהם שלהם ברשות הפלסטינית מציגים אותם ככאלה. כך דעת הקהל של הפלסטינים בעולם, מתהפכת כנגד שלטון חמאס, וכאשר דעת הקהל של ישראל בעולם חוברת לדעת הקהל של הרשות הפלסטינית, התוצאה קריטית מבחינתם.
לפלסטינים תהיה תוחלת הסברתית ותקשורתית בעולם רק אם יציגו עצמם כחלשים, כמוכים. וחמאס עשה בדיוק את ההיפך.
רביעית, חמאס היה תמיד מצב נפשי, התרסה קבועה, אנטגוניזם סימבולי, והנה, נטל קיום החיים האזרחיים בעזה הוטל עליו ובאופן בלעדי. כל עוד מדובר באגודות צדקה שמפיץ הארגון, ניחא, אין האחריות הכוללת עליו, אך עכשיו חמאס הוא השלטון באופן מוחלט בעזה. ומה התוצאה? עוני נורא, התרסקות התל”ג בעזה, יאוש וחורבן כלכלי ותשתיתי. וזו לא היתה בשורת חמאס, שהבטיח חיים טובים בבחירות!
באופן מביך חשב חמאס שישות תלותית באופן מוחלט כמו רצועת עזה יכולה לנתק עצמה מישראל, המפרנסת והמזינה. עכשיו הם משלמים את המחיר הנורא.
חמישית, כפותים אל עוגן המציאות השחורה, מתברר למנהיגות חמאס שישראל זו, שלה בזו ובה ראו גורם חלש, גדולה על מידותיהם פי כמה וכמה. שהם ומאבקם כמו זבוב המטייל על פיל. אזי, איך הם יודו שכל מאבקם “לחיסול ישראל” שגוי ואפילו מגוחך? “הניצחון” בעזה עימת אותם עם המציאות, וניצחון זה התברר כתבוסה נוראה, שכן כל מה שהם מאמינים בו, או שהתרסק או שהוא בדיוני.
ששית, איראן, פטרוניתם היחידה, כבר הבינה שרצועת עזה כבושה בידי חמאס רק מחזקת את ישראל ולא מחלישה אותה! ההתגייסות בעולם לטובת ישראל, באו”ם, בועידות הבינלאומיות, באו להציל את מה שנשאר מן הלאומיות הפלסטינית, תהליך שישראל זוכה בו בנכסים עצומים. כך נקלעו בני חסותה של טהראן בלבנון ובעזה אל תוך בועות, סגורים בכעסם ובהיעלבותם, בעוד ישראל מתחזקת ומזנקת פוליטית, דיפלומטית וכלכלית. איזה אסון לאחמדינג’אד! כל תוכניותיו הולכות ונטרפות.
שביעית, לרצועת עזה אין כיום כוח כלכלי, נפשי או ארגוני לצאת למלחמה רבתי נגד ישראל. שקועים באסונם, ומוכים על ידי ישראל יום יום ולילה לילה. אם חמאס טירטר אותנו שנים בבט”ש, ועל כך קראו את המאמר: החיים בבט”ש, עכשיו צה”ל עושה זאת לחמאס. למי יש עוד כוח לתכנן מיבצעים גדולים? טילים? קסאמים? כן, אך הדבר קשה יותר ויותר.
שמינית, כאן אתם מבינים, עד כמה חשוב היה שלא ליפול לפח של הג’יהאד האסלאמי וגם של חמאס. הפח הזה היה לאחרונה לפנינו, וכמעט מעדנו לתוכו. הגורם היחיד שיכול להפוך את המצב לטובת חמאס הוא… ישראל. אם הינו נכנסים למבצע יבשתי גדול, חמאס והג’יהאד רק היו מרוויחים מכך, שכן משמעות הדבר טריפת כל הקלפים. מספיק שיש לנו, חלילה הרוגים רבים, או שערי הדרום יורדות למקלטים, והארגון יוכל לטעון, בהזייתו, כמו חיזבאללה בשעתו, לניצחון ולהישגים.
הנה לנו היפוך מעניין:
חיזבאללה לא ציפה שנפתח במלחמה – ותקפנו
חמאס וארגוני עזה ציפו שנפתח במלחמה – ואנו לא תוקפים
תשיעית, השיטה היא להדק את המצור, ללחוץ יום ולילה, ולא להניח לטרור מרצועת עזה. ותמיד יש לזכור: מלחמה חדשה היא סוג של התחברות, ואנחנו, אשרינו, זכינו להתנתק כבר מעזה ומקללתה. שזו תחול על אחרים, אנחנו את שלנו במקום הנורא הזה, כבר ספגנו.
*
האם רק אני סבור כך? ובכן, לא, גם בחמאס עצמו מבינים זאת היטב, אך לא יגידו זאת באופן פומבי. היחיד שהעיז לחשוף עד כמה טעתה מנהיגות חמאס בכיבוש עזה, נזרק בשל כך מתפקידו, וזהו דובר ממשלת חמאס עד לפני כחודשיים, איש התקשורת ראזי חאמד.
במכתב ששלח לאחרונה לבכירי החמאס, ואשר תוכנו פורסם באינטרנט הפלסטיני הוא כתב כי “במקום להרחיב את היחסים עם מדינות ערב ועם הקהילה הבינלאומית, תנועת חמאס הפכה למבודדת בשטח צר”. בהמשך המכתב כתב דובר החמאס לשעבר כי “למנהיגי החמאס קשה להודות בשגיאות שלהם, אבל אמרתי להם שהודאה בשגיאות שעשו, זה דבר שלא מנוגד לדת”. הוא הודה שהשתלטות התנועה על רצועת עזה גרמה ללחץ כבד על תנועתו, והוסיף כי הלחץ גרם ל”אלף בעיות פוליטיות בלתי נחוצות”.
*
ולסיום, בהנחה שאת נושא הקסאמים ניתן לבלום בעזרת הנקודה התשיעית, האם משמעות הדבר שעזה הפכה מבחינתנו לסוג של ברכה? אממ… אגש לבדוק בספרי הכללים העתיקים.
הערה אינפורמטיבית: האתר שלנו מתקיים – בזכות המודעות שבו◄
קבלו את המאמרים על בסיס יומי, לאימייל הפרטי שלכם. מעל 2,000 איש כבר רשומים. הרישום בחינם, מאובטח ופשוט
הקסאם הקטלני: מה לעשות וכיצד להיזהר מן המלכודת
נתיבות מצטרפת לשדרות ולאשקלון – דרושה מדיניות אחרת מול עזה
