גופות של עוד שבעה חיילי בשאר הגיעו הבוקר לבית החולים סלמייה המרכזי, הנמצא בין חומס לאלחמה (במפה הדינאמית, למטה). עוד שלושה חיילים רק נפצעו, כל זאת במארב של דאעש מערבית לא-ראקה, שפעם היתה בירת דאעש ב”סוריה”. באחרונה צובר דאעש תנופה גדולה, והוא כובש שטחים, ושומר עליהם. בשנה האחרונה קטל דאעש מאות חיילי בשאר ומיליציות שיעיות.
ומי אלה שמצדיעים במועל יד למשמע ההימנון של מפלגת הבעת’? בכירי המפלגה בעיר חומס. כך מצדיעים במפלגה הערבית הפשיסטית והאנטישמית הזו, שבל”ד היא התאומה שלה בישראל, בהנהגת המרגל הנמלט עזמי בשארה, ששולט בה מקטר.
הידעתם שהח”כים הסונים בישראל תומכים ברוצח העם בשאר אלאסד? רוצח מליון סונים, ביניהם המוני פלשתינאים? מי יכול להצביע לאנשים האלה? אני באמת תמה.
המנון מפלגת הבעת’ – גרוטאות שמאל מחלידות של העבר. פעם מליונים שרו זאת בהתלהבות, היום נפער ריק גדול ומסוכן. האילוזיות הערביות האלה יצרו ואקום מסוכן, שפשוט שאב אותן פנימה. בדיות, תמונות שחור-לבן, ומילים חלולות. “אומה ערבית אחת, עם שליחות נצחית”.
למה סוריה כה סמלית, וגורלה כה מדכדך את “הערבים”? משום שבמשך עשורים היא מיתגה את עצמה כ”מצודת הערביות” (“קלעת אלעורובה”), כמצודה האחרונה שתחזיק מעמד תמיד, והנה, אין מצודה, אין עוד ערביות ואין סוריה. המצודה הערבית קרסה, ואם סוריה נפלה, בעצם נפלו כולם. סוריה היתה בעיני עצמה “התחייה”, ההיוולדות מחדש, ועכשיו היא המוות והסוף.
כאן לפנינו המנון מפלגת “הבעת’ הערבי” (מילולית: “התחייה הערבית”), שהיה ההמנון של סדאם ושל אסד. אך לא “תחיה” היתה כאן אלא מוות מוסתר, בלוף אחד גדול, שאיש לא האמין לו, ובוודאי לא מאמין לו עוד במזרח התיכון, חוץ מכמה יהודים תמימים בישראל. פעם סוריה הסתירה את ההזיה. היום ההזיה מסתירה את סוריה (מישל עפלק, מייסד הבעת’. בהיותו נוצרי ברח אל מרחבי ההזייה הערבית).
“הו, הנוער הערבי, קום וצעד,
לעמוד מול אוייביך.
משורשי האדמה הגחנו, מתוך כאב העם הדגול.
העלה את קולך, הנוער הערבי, יחי הבעת’ (התחייה) הערבי”.
