באיחור של עשור: בג”ץ דחה היום פה אחד את כל העתירות נגד הקמת הרכבל, ממתחם תחנת הרכבת הישנה בירושלים ועד לשער האשפות בעיר העתיקה, ועיר דוד. הקו יהיה באורך של 1.4 ק”מ עם ארבע תחנות, ובשעות השיא יוכלו לנסוע בו 3,000 נוסעים בשעה. הדרך פתוחה עכשיו, על עיריית ירושלים לבנות את הרכבל בתוך שנה, שכן הכנות התשתית כבר נעשו, ואני סומך על ראש העיר של ירושלים, משה ליאון, הטוב ביותר מאז טדי קולק, בלי שום ספק.  

במדינה רגילה זו היתה ידיעה רגילה בהחלט, הרי כל מדינה רוצה לקדם את עצמה, אך לא כאן. 

במשך עשור שלם “עמותות” פרוגרסיביות במימון אירופי, וכמובן גרמני, נלחמו בארסיות רבה נגד הפרוייקט, מסיבה אחת: הוא יאחד את ירושלים. כיוון שהן מנועות מלטעון את האמת, הן השתמשו בטיעונים הזויים כמו איכות סביבה, ירוק, טומאת מתים, גייסו את “עיתון” השקר נ”י טיימס, ומה לא. יש רכבלים בהרבה ערים גדולות במערב (ראו בהמשך), אבל פה – אסור. אלה עמותות כמו “עמק שווה”, “עיר עמים” ואחרות, יחד עם “עיתון” הטרולים ששמו מתחיל באות ה’. 

במשך שנים עמותות זרות אלה הטריחו ועיכבו את הפרוייקט, כפי שניסו למנוע את: כביש 6, את הגז שלנו, את כביש בגין בירושלים, את הרכבת הקלה בירושלים, את גדר הבטחון, את נתיבי איילון, את חוק יסוד: הלאום, את הרכבת תל אביב – ירושלים, והבניה ברחבי הארץ. הייתם מתארים לעצמכם את ישראל ללא הפרוייקטים הקריטיים האלה?

לאחרונה נגרמו תבוסות כבדות ל”עמותות” בשורה של בג”צים תקדימיים: חוק יסוד: הלאום, שכל העתירות נגדו טואטאו לפח האשפה של ההיסטוריה; פינוי מאות מסתננים ערבים מהעיר המקראית יוטה (אין להשתמש עוד בשמה הערבי, “יטא”. העיר יוטה נזכרת בתנ”ך פעמיים, והיא היתה עיר יהודית גדולה ומשגשגת במשך מאות שנים); בינוי שכונת שמעון הצדיק בירושלים; הבעלות היהודית על בתי המלון פטרה (שנבנה בידי יהודים) וניו אימפריאל בעיר העתיקה (יש לשנות את שמם לשמות עבריים), ועוד.  

ולכן, העמותות הזרות מצליחות לעכב, אך לא למנוע, אלא שבינתיים העלויות הן אדירות, וכך גם הנזקים המצטברים מאי בנייה, ועל ממשלת ישראל לתבוע עכשיו את עלות אובדן השנים מאותן עמותות. לא יכול להיות שכל אחד יעכב פרוייקטים לאומיים במשך עשור שלם, ועוד במימון מדינות זרות, ולא ישא בתוצאות המשפטיות והכספיות. יש להפסיק את “שיטת מצליח” הזו של העמותות.   

ראו את המאבק שלנו לאורך עשור שלם בנושא הזה: