[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
הטורקים דחקו אותנו לזירה שלהם – משחקי כבוד מפוקפקים, התקפי זעם והתנצלויות, ואנחנו שיחקנו על פי הכללים שלהם יותר משנה. הגיע הזמן שאנחנו נכניס אותם לזירה חדשה, שאנחנו ניצור. הגיע הזמן לחלק להם את הקלפים שלנו.
1. ב- 17 באוגוסט, לפני כשבועיים “פקעה סבלנותו” של ראש הממשלה הטורקי, שליטה המוחלט של טורקיה, טייפ ארדואן, והוא נתן הוראה לפתוח בהתקפות אוויריות על חבלי הכורדים בצפון עיראק. ההפצצות נמשכות כל הזמן, והביאו למותם של אזרחים כורדים רבים. בעוד אסד שוחט את הסורים, ארדואן שוחט את הכורדים, לכאורה ‘מחבלים’ במחתרת הכורדית ה- PKK. ארדואן מזרים לגבול עם כורדיסטאן העיראקית מאות כלי רכב משוריינים, אך בגבעה שעל הגבול יושבות מאות אמהות כורדיות, שנשבעו שלא יירדו ממנה עד שההתקפה הטורקית האכזרית לא תסתיים. אלפים זורמים אל הגבעה הזו מטורקיה, אך הצבא הטורקי מונע מהם להצטרף. דמוקרטיה.
בכך קרסה מדיניות הפיוס של ארדואן כלפי הכורדים בטורקיה, כ- 14 מליון איש, שהכריזו הקיץ הזה על אוטונומיה, בלי להסתיר את כוונתם העתידית להיפרד מטורקיה. זהו התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות למשטר הטורקי. ומה יכולים כבר המטוסים לעשות? עוד ועוד כורדים מצטרפים למאבק, שלא יוכל להיפתר בדרכים צבאיות. התקפת הזעם של רדואן רק מלבה את רצונם של הכורדים לעצמאות.
שתי מדינות תמכו באופן אקטיבי במאבק הטורקי נגד הכורדים: ארצות הברית וישראל. אנחנו מכרנו מטוסים ללא טייס לטורקים לאיסוף מודיעין על מעוזי הכורדים, ובכך תרמנו תרומה עצומה למהלך הצבאי הטורקי. גם ארצות הברית מעבירה מודיעין יומיומי לטורקים, כאשר היא רואה ב- PKK ארגון טרור. אלא שישראל הפסיקה את הקרבה היתרה לטורקיה, וארצות הברית עוזבת לגמרי את עיראק בסוף דצמבר השנה, עוד כמה חודשים. ומי יספק מודיעין לטורקים? הם במצוקה גדולה, כאשר הכורדים הולכים ומתעצמים.
האבידות הטורקיות גדולות. בחודש שעבר נהרגו 40 חיילים טורקים במארבים ובמוקשים כורדיים, והטורקים אובדי עצות. בינתיים הם עצרו לא פחות מ- 3,500 מן המנהיגים הפוליטיים הכורדים בטורקיה, חלקם חברי פרלמנט, בניסיון לדכא את המרד, אך ללא הצלחה. הכורדים דורשים את שחרור כל האסירים שלהם, מדובר על עשרות אלפים, דבר שטורקיה לא תסכים לו.
2. כך מתנהלת מדיניות החוץ והפנים של ארדואניסטן: על פי גחמות, התקפי זעם ואיבוד עשתונות של השליט ארדואן. הוא לא יודע מה לעשות מול אסד (שהטורקים חושדים שהוא חזר לתמוך בכורדים נגד טורקיה), הוא לא יודע מה לעשות מול הכורדים בחזיתות השונות, והאיבה שלו ליוון או לקפריסין נמשכת ומתגברת. בכל פעם הוא “מאבד את סבלנותו” בתחום אחר, וכך מתנהלת מדינה החברה בנאט”ו.
3. והיכן אפשר להראות הישג טורקי? מול ישראל. למה לא לחבוט בה, ולהראות שאתה שליט המזרח התיכון? לאחר שאירופה הבהירה לו שלעולם לא יצטרף לאיחוד האירופי, לאחר שהערבים הבהירו לו שאין הם רוצים במנהיגותו, נשארו ישראל וחמאס. התקפת הזעם הכמעט בלתי נשלטת כלפי ישראל היא תוצאה של הכישלונות בכל החזיתות האחרות. לא על ישראל מדובר כאן, אלא על עצמו.
4. טורקיה הפכה לדמוקרטיה טוטאליטארית. על הנייר דמוקרטיה, בפועל מתקרבת למשטר של עריצות, שבה מאות עיתונאים ופעילי ציבור נזרקו לכלא בהאשמות שונות ומשונות, המשטרה החשאית פועלת כנגד ארגוני אופוזיציה, על הצבא השתלט ארדואן לאחרונה, כמו גם על השיח הציבורי. מי שעומד מולו נבלם בטכסיסי העלמות מס, השמצות, פגיעה בביטחון ועוד. אם טורקיה היתה המודל של אובמה לדמוקרטיה מוסלמית, המודל הזה מתנדף במהירות, והופך לעוד משטר מזרח תיכוני, ארדואניסטן, שבעתיד גם יתפרק למרכיביו העדתיים, כמקובל כיום סביב.
5. הטורקים היו משוכנעים בניצחונם על ישראל עם דו”ח פאלמר – אותו הם יזמו, וכאשר הבינו שדווקא ישראל ניצחה בדו”ח הזה הם כמעט השתגעו מרוב כעס. הם קיוו שהדו”ח יאפשר להם לשבור את המצור לעזה, ובמקום זאת הדו”ח בלם כל “שבירה” עתידית של “המצור”. אם עד עכשיו הם התקוטטו עם ישראל, עכשיו החוק הבינלאומי יצא נגדם.
תמונה: אימאג’בנק/GettyImages
6. התקשורת הישראלית הממוסדת, אם כי לא כולה, פעלה על פי הכללים הידועים, וניפחה את המשבר עם טורקיה לכמעט מלחמת עולם. יש לנו בעיה אמיתית עם התקשורת הזו, היוצרת בעצמה תרחישים, במקום לדווח בצורה עניינית. כך אירע גם בפרשת כיסא השגריר. במקום לאזכר גם את הניצחון האסטרטגי הישראלי בנוגע לעזה, התעסקו אצלנו בהצגת ה’שוברים את הכלים’ של הטורקים. אך צריך לזכור שיש הרבה גורמים שפועלים ברקע הדברים, בעיקר האמריקנים, כדי שהמשבר הזה לא ייצא לגמרי מפרופורציה.
7. למה עזה כל כך חשובה לארדואניסטן? משום שזה המקום היחיד בעולם שבו מקבלים אותה בברכה. אירופה לא רוצה, אמריקה זועמת על ההתקפות הטורקיות בעיראק, כיוון שהן מזעזעות את המדינה לפני יציאת הצבא האמריקני משם, ומדינות ערב דחו בנימוס את המעורבות הטורקית. רק חמאס, שנותר רחוק מאיראן, מקבל בברכה את החדירה הטורקית הזו. אין לו ברירה, זה מה שיש לו. עזה היא יתד עבור השלטונות הטורקיים באיזור, מה גם שהם קרובים ברוחם ל”אחים המוסלמים” של עזה ושונאים את ישראל.
8. המשעשע הוא ששר החוץ דאוטולו עדיין ממשיך בתפקידו, למרות שכל התיאוריה שלו התרסקה. הוא הגיע עם התפיסה של יחסי שלום של טורקיה עם כל שכנותיה, תפיסה שמראש לא היה לה סיכוי, בוודאי עם מפלגת שלטון קיצונית ומנהיג עם עצבים רופפים. כיום מסוכסכת טורקיה למעשה עם כולם סביבה. עם איראן טורקיה מתקרבת לעימות אלים, לאחר שהציבה סוללות נגד טילים בשטחה – נגד איראן, כמו גם בשל התמיכה במשטר אסד; עם עיראק טורקיה כבר במלחמה צבאית; עם סוריה בעימות מתפתח; עם קפריסין איבה ואיומים צבאיים; עם יוון משטמה, כאשר היוונים כורים מחסום ימי בינם לבין טורקיה; עם בולגריה אין ממש יחסים; ועם ארמניה הסכם השלום לא ממש הצליח. למה שאנחנו נשמש עלה התאנה של הטורקים?
9. אז מה ניתן לעשות? ישנן שתי דרכים עיקריות. הראשונה, דרך של עימות קר. לא להגיב על התקפות הזעם הטורקיות, ולתת לטורקים להופיע כבריון איזורי, שכבר זוכה לתגובת תימהון מצד המערב. ההתעלמות מגורם כזה היא הנשק הטוב ביותר נגדו, כפי שפעלנו נגד הצהרותיו המטורללות של אחמדינג’אד. העונש הקשה ביותר לאישים תלותיים כאלה כמו אחמדינג’אד וארדואן הוא להתעלם מהם. מאחורי הקלעים לגבש את כללי היחס וההרתעה כלפי טורקיה עם האמריקנים ונאט”ו: אי מכירת נשק, לחץ על סיוע צבאי מן הקונגרס ועוד.
10. אך קיימת דרך נוספת, להוציא מתוק מעז. במהלך חשאי עם הטורקים להסכים שהם יקחו אחריות לאספקת סיוע אזרחי לעזה, בפיקוח נאט”ו – בדרך הים. פעם בשבוע תצא אנייה טורקית עם סיוע אזרחי, לאחר שנבדקה בידי הטורקים וצוות של נאט”ו. “ויתור” כזה יתקבל בתדהמה ובסיפוק רב בארדואניסטאן, ויסיר בכך סופית את האחריות הישראלית לעזה. תמורת “ויתור” שכזה נוכל לקבל גם רווחים חשאיים נוספים דרך ארצות הברית ואירופה, גם בעניין הפלסטיני. הרבה להפסיד אין לנו כאן, אם הדבר ייתפר נכון, אלא בעיקר להרוויח.
במקום שאנחנו נשחק בקלפים שהטורקים מחלקים לנו, משחקי כבוד מפוקפקים והתנצלויות בסגנון הבזאר, נחלק אנחנו להם את הקלפים. נחליף את זירת המשחק לגמרי, לטובתנו. אם כך יקרה, דבר מוזר יתרחש: חמאס ימאס מהר מאוד במעורבות הטורקית החדשה שתיכפה עליו. מידיד של טורקיה הוא ישאף לסלק אותה מעזה ככל האפשר. ומי עוד ייצא נגד טורקיה במקרה כזה? מצרים.
מצרים תריב על ההשפעה על עזה עם טורקיה, שני גורמים שלנו יש קשר איתם. תנו לחמאס ולמצרים להסתבך עם טורקיה – לא אנחנו. רוצים את הדרך לעזה? בבקשה – קחו.
שהם יסתבכו מעכשיו עם המשטים והמטסים למיניהם, לא עוד אנחנו.
בשני המקרים המוצעים כאן המגמה היא שמירת מרחק מטורקיה, לתת לה להסתבך עם עצמה ועם אחרים, ולא איתנו. הרבה אשליות מממלכת ארדואניסטן הרי אין לי.
עוד חומרים של ד”ר גיא בכור, תגובות ופורומים בדף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק. אתם מוזמנים להצטרף.
◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
[face-book-like]
