מאת ד”ר גיא בכור
האם אפשר כבר לדבר על לוחות זמנים לפתרון צבאי או דיפלומטי לבעיית איראן הגרעינית? אפשר.
קשה להתעלם מן האיומים הנשלחים בימים האחרונים מן הדרגים הבכירים ביותר בוושינגטון לעבר איראן. החל בנשיא בוש, הקובע כי איראן מתגרה בעולם, והמשך בגנרלים אמריקנים בכירים, הקובעים כי איראן מסייעת באופן פעיל לטרור באפגניסטאן ובעיראק.
רק אתמול האשים גנראל אמריקני בכיר, מייקל ברברו, סגן מנהל המבצעים האיזוריים במטכ”ל האמריקני, כי צבא ארצות הברית מצא נשק המיוצר באיראן בשכונות הסוניות של בגדאד, וזו הוכחה שאיראן מסייעת באופן פעיל לא רק לטרור השיעי, אלא גם לזה הסוני, כאשר מטרתה לסבך ככל האפשר את צבא ארצות הברית בעיראק. האיראנים מבינים כי האשמה כזו קושרת אותם ישירות לעימות בעיראק, ועלולה להיות, לכשעצמה, עילה לתקיפה אמריקנית נגדם.
אלא שהאמריקנים עדיין לא הגיעו לשלב הצבאי, ואמר זאת כאן באיזור שר ההגנה האמריקני רוברט גייטס. גישתו היא גישת בינים בהנהגה המדינית האמריקנית, המעניקה עוד זמן לתהליך הסנקציות, ויש בכך הגיון, אך לא לנצח.
הסנקציות האחרונות, איסור מכירת נשק איראני בעולם, הן כבר משמעותיות. הן הוטלו ב- 24 למרץ (החלטה 1747). הסנקציות הבאות אמורות להתקבל ב- 24 למאי, דהיינו בערך בעוד חודש, והן אמורות להיות חריפות עוד יותר, כנראה גם איסור טיסות בינלאומי לאיראן. זו כבר מהלומה קשה לאיראן, על המהפכה החומייניסטית שלה. אני משוכנע שהאמריקנים ימתינו גם עד שהסנקציות האלה יבהירו לאן נושבת הרוח, ולהערכתי קיימת סבירות שהאיראנים בשלב מסויים יסכימו לדרישת העולם.
אנו בישראל רואים רק את הנשיא אחמדינג’אד, אך מנגד יש לו התנגדות הולכת וגוברת בארצו להמשך פיתוח הגרעין, קודם כל מצד יריבו הגדול, ומי שיתחרה נגדו בקרב על הנשיאות, נשיא המדינה לשעבר, האשמי רפסנג’אני. היומון הערבי “אלחיאת” כותב היום כי רפסנג’אני, העומד בראש המועצה לשמירת אנטרסי המשטר, הניצבת מעל לממשלה, המליץ לממשלה להיענות לדרשות העולם, או בלשונו: “להתייחס בחיוב להמלצת המדינות הידידותיות לנו (כלומר רוסיה וסין) בנוגע לסנקציות, ולהיענות לה”. במילים אחרות, רפסנג’אני הפרגמטי מבין שאיראן עלתה על עץ גבוה מידי. אך לפי שעה אחמדינג’אד ממשיך במסע ההתגרות. בניגוד למדינות חד מימדיות כמו עיראק של סדאם חוסין, בשסע פנימי כזה כמו באיראן יכולות סנקציות בינלאומיות נמרצות לחולל תמורות.
ניתן להעריך שארצות הברית תמתין גם לסבב הסנקציות הנוסף, הצפוי ב- 24 ליולי, ואז תקבל החלטות גם ברמה הצבאית. הסיבה היא שבכך תזכה כבר ארצות הברית לתמיכה וללגיטימציה באקט צבאי מצד מדינות רבות בעולם, ובראשן בריטניה, גרמניה וצרפת (כאן יש לראות מי יזכה בנשיאות בפאריז. ניקולה סרקוזי יהיה נוח יותר לאמריקנים). להערכתי גם איראן מבינה שהמועד האחרון לתמרוני הרהב שלה נע סביב סוף יולי. אם לא תתקבל החלטה איראנית להפסיק את פרוייקט הגרעין, אנו מגיעים לחודש אוגוסט הקרוב, ואז המערכת האיזורית מתחילה להיות חמה מאוד. נקודת המשבר של האיזור ברמה הצבאית עומדת על ראשית חודש אוגוסט.
עדיין מוקדם להעריך האם ישראל תהיה מעורבת בעימות הצבאי האיזורי, וזה יכול להיות. אם ישירות מאיראן, ואם על ידי חיזבאללה. אלא שלוח הזמנים הזה אינו מתאים ללוח הזמנים הישראלי. איבדנו זמן יקר בחדשים האחרונים. נניח שהשופט וינוגרד ימליץ על שינויים, האם תוכל ישראל לזעזע את המערכת הביטחונית שלה בשינויים פרסונליים ואחרים ערב עימות איזורי אפשרי? האם ניתן ללכת לבחירות כלליות תחת איום איזורי? האם צה”ל מבין את מימד הזמן המאוד צפוף העומד בפנינו?
מי צריך ועדת חקירה אחר כך, אם אפשר להיערך כראוי כבר עכשיו?
מאמרים נלווים:
מדד האיומים הביטחוניים – אפריל 2007 הרמטכ”ל הרוסי: ארצות הברית..
