מאת ד”ר גיא בכור
1. איראן
החלטת מועצת הביטחון החדשה מנחיתה מכה קשה מאוד לתעשייה הביטחונית האיראנית, המייצאת כיום ללא פחות מ- 57 מדינות, ביניהן אף מדינות החברות בנאט”ו, בסביבות 400 מליון דולר שבשנה. איראן היא ממלכת התעשיות הגנריות, דהיינו היא מעתיקה כלי נשק אמריקניים ורוסיים, מייצרת אותם בעצמה, ומוכרת לעולם. איראן מייצרת כיום מטוסי קרב, ספינות קרב, טילים, צוללות, כלי נשק משוריינים, טנקים, ארטיליה, רובים, ציוד קרב אישי, ציוד לילה, כדורים, ומה לא. זוכרים את הנשק על ספינת ה”קארין אי” (2002), שהיה מיועד לרשות הפלסטינית? איראני. זוכרים את טילי חיזבאללה שביקרו אותנו בקיץ האחרון? טילי השיהאב, הפג’ר, הרעד, טיל היבשה –ים ששוגר לעבר ספינת חיל הים במלחמה? איראניים. והזילזאל? כולם מתוצרת איראן.
מעכשיו לאיראן אסור למכור את הארסנל האדיר שהיא בונה, ולמדינות העולם אסור לקנות. לאיראן גם אסור להעביר בשטחה ציוד צבאי. החלטה זו מעוררת זעם רב באיראן.
הסנקציות החדשות על איראן חמורות עוד יותר, שכן הן גם אוסרות על מדינות העולם למכור סיוע טכני ומידע צבאי לאיראן, מה שאומר החלדה עתידית של תעשייה זו, לנוכח התקדמות הידע הטכני בעולם, אשר לא יוכל להגיע עוד לאיראן ולצבאה. איראן מייצרת, אך בדרך כלל היא נשענת על ידע רוסי, צפון קוריאני, או אחר. נכון הוא שהיא גם מפתחת מוצרים צבאיים, אך בדרך כלל בהישענות על ידע זר.
2. סוריה, חיזבאללה וחמאס
רווח גדול נוסף לישראל היא העובדה שגורמים אלה לא יוכלו עוד לקנות נשק איראני בפומבי. המשאיות עם ציוד איראני שהגיעו לאור היום ללבנון דרך סוריה, או לסוריה עצמה דרך הים ייעצרו עכשיו, אחרת מדינות אלה יואשמו כעברייניות נגד החלטה של מועצת הביטחון שנתקבלה פה אחד. נכון, אפשר להבריח נשק, אך זה מסובך יותר, חשאי, כאשר הרכישה הפומבית תיפסק. אפשר יהיה לקנות נשק איראני, אך כגנבים בלילה. הרשות הפלסטינית (חמאס) הרהרה באחרונה לרכוש נשק מאיראן לרצועת עזה, וכך כמובן סוריה. זה לא יקרה עכשיו , לפחות לא באופן גלוי. איראן גם לא תסתכן בהרגזת מועצת הביטחון שרותחת עליה מזעם. הרי הסנקציות יוחרפו עוד יותר בעוד חודשיים.
נכון שחיזבאללה כבר הספיק לחדש את מלאי הטילים האיראניים שלו לאחר המלחמה, אך מה באשר לחלפים? פיתוחים חדשים, וכדומה? בלאי?
זו מהלומה גם לסוריה, שכן בין איראן לסוריה יש ברית הגנה. נניח שסוריה נכנסת לעימות צבאי עם ישראל, איראן לא תוכל עוד להזרים לה נשק וסיוע צבאי בשעת הצורך.
3. ציר הרשע
החלטת מועצת הביטחון כורתת את הרצף הצבאי של ציר הרשע, דהיינו איראן, סוריה, חיזבאללה, חמאס וג’יהאד, ועוד עשרות גורמים טרוריסטיים ברחבי העולם, בעיראק, סודאן, תימן, סומליה, דרום אמריקה, ועוד, הנתמכים בידי איראן, קודם כל צבאית. ההחלטה חשובה כי היא נותנת לציר הרשע הזה תחושת פגיעות, לאחר שהתרגל לחוש ביטחון מוחלט ברפיסות הבינלאומית הקיימת. זו פגיעה פסיכולוגית, המבהירה לארגונים אלה שהמערכת הבינלאומית הולכת וסוגרת עליהם; שהזרמות נשק לא מבוקרות אינן עוד באופנה.
ההחלטה כורתת את הקשר בין הראש לזרועות, ובכך גורמת דלדול לתפיסת “יצוא המהפכה” של טהראן, ולא פחות מכך, ליכולת של הגרורות החבלניות לפעול ברחבי העולם. עד היום היתה איראן חופשייה בהעברת ציוד צבאי, ידע חבלני וטרור לכל נקודה ברחבי העולם. די להזכיר את הפיגועים בארגנטינה נגד השגרירות הישראלית (1992)ומרכז הקהילה היהודית בבואיינוס איירס (1994); זו היתה עבודת טרור איראנית (עמאד מורנייה), שנשענה על קשרים דיפלומטיים וביטחוניים קיימים. מהיום זה יהיה קשה הרבה יותר.
למה אחמדינג’אד לא הגיע לבסוף לניו יורק? האופי הרתחני והזעפני שלו לא הניח לו להגיע, שכן הוא ידע שארצו תנחל תבוסה, וכך היה. זו שאלה של כבוד.
מתי איראן תרד מן העץ הגבוה עליו טיפסה, ואשר הוא עצמו עלול לסכן את קיומה של המהפכה החומייניסטית כולה? הרגע עדיין לא הגיע, וזה טוב. אחמדינג’אד שטען כי ישראל היא מדינה מבודדת, ממשיך ומבודד את עצמו לדעת.
ובינתים, משלוש חזיתות צבאיות: מעיראק, מאפגניסטאן ומן המיפרץ הפרסי, ארצות הברית ממשיכה להתעצם צבאית, לקראת מהלומה צבאית אפשרית על איראן.
