אחמדינג’אד בעיר הגדולה: עשרה פרדוקסים על הנשיא הצבעוני של איראן
מאת ד”ר גיא בכור
שתי התופעות שעליהן אספר עכשיו לא יכולות לקרות בשום מדינה ערבית, גם לא אלה שיש לנו איתן חוזה שלום, רק באיראן. האם מתאים הדבר לתסריט המוגמר שלנו את איראן, שהיא משכן השטן, ובזה נגמר העניין? לא ולא. איראן גדולה מידי, פלורליסטית ופתוחה מידי מכדי להכתירה כמשכן הרוע ,וזהו.
דווקא באיראן החומייניסטית של הנשיא האנטישמי אחמדינג’אד משודרת כל יום שני בערב, בטלוויזיה הרשמית, מייד לאחר החדשות, ועוד בחודש רמדאן, הסידרה האוהדת ביותר ליהודים, ששודרה אי פעם במרחב המוסלמי. הסידרה הזו, בת 50 פרקים, נקראת “ללכת לשום מקום”, והיא עוסקת לא פחות ולא יותר מאשר בסיפור השואה היהודית באירופה, לפרטיו. הסידרה זוכה לעניין עצום של הציבור האיראני כולו.
העלילה מתארת רומן בין צעירה יהודיה בשם שרה שטרק, לבין צעיר איראני ממוצא פלסטיני בשם חביב פארס, העובד בשגרירות האיראנית של השאה בפאריז.
השניים מתאהבים בעת לימודיהם באוניברסיטה בפאריז, אלא שאז נכבשת פאריז בידי הנאצים. הסרט מתאר בפירוט, דרך עיניה של שרה, את הגזירות על היהודים, את סיבלם, ומאזכר כיצד אוספים אותם להשמדה. הסרט מראה את היהודים עם טלאי צהוב, ובשיאו ממלט הדיפלומטי האיראני הצעיר את שרה ואת אימה באמצעות מסמכים קונסולאריים איראניים שהוא מספק להן. העלילה נמשכת באיראן של ריזא פהלווי, אביו של השאה האחרון. את שרה מגלמת שחקנית צרפתיה בשם נטלי מאתי. העלילה ממשיכה, ושרה נמצאת כעת בטהראן של שנות הארבעים.
מדובר בשורה של תקדימים. בעניין היהודי, בעניין השואה, באביו של השאה, שזוכה לסוג של שיקום היסטורי, בגרמנים, בצרפתים של מלחמת העולם השנייה, וברוע האדם.
להזכיר, מדובר בטלוויזיה הממלכתית, והבמאי וכותב התסריט, חסן פתאחי, ציין כי הוא מצא ספרים על מאמצים של דיפלומטים איראניים להציל אלפי יהודים בצרפת וברומניה, ולהבריחם מציפורני הנאצים. לדבריו החל לכתוב את הסידרה הרבה לפני שעלה אחמדינג’אד לשלטון.
כל זה קורה בארצו של מי שטוען כי השואה לא היתה, טענה הזוכה להסתייגות רחבה באיראן של היום.
בעולם הערבי, שבו הפורטוקולים של זקני ציון נמכרים בחנויות הספרים לצד הביוגרפיה של היטלר, סידרה שכזו לעולם לא היתה מתרחשת. זה העולם הערבי, שבו נאסר סרטו של שפילברג “רשימת שינדלר” להקרנה, אפילו במצרים.
דרך אגב, האם המערב צריך לחזק את הסטודנטים האלה? לא, ואסור להתקרב, כי כל חיזוק שלהם יצייר אותם כבוגדים בארצם. המערב חייב לתגבר את המדייה הטלויזיונית והאינטרנטית לעבר איראן, תוך הצגת החיים הטובים שיכולים היו להיות למדינה, ללא טירוף החומייניסטים.
*
“מוות לדיקטטור” הופכת להיות סיסמה שמלווה את אחמדינג’אד יותר ויותר כאשר הוא מבקר באוניברסטיאות של טהראן, מעוז האינטליגנציה האיראנית, ואל תקלו בכך ראש. המהפכות נולדות באיראן – באוניברסיטאות.
שלשום הגיע אחמדינג’אד לביקור באוניברסיטת טהראן, וכדי שלא יקרה מה שקרה כאשר ביקר בדצמבר באוניברסיטת אמיר-כביר בטהראן, הביקור הפעם הוכן מראש.
בדצמבר הופתע אחמדינג’אד מעשרות סטודנטים שהפריעו לשיחתו באוניברסיטה בקריאות “מוות לדיקטטור” ושרפו את תמונותיו לנגד עיניו. הפעם הבולשת סיננה את הסטודנטים שזכו להיכנס לאולם “אמין” שבאוניברסיטה.
אחרים, בין 100 לפי גרסה רשמית לאלף לפי גרסת המארגנים, עמדו בחוץ והפגינו נגד אחמדינג’אד. בצעקות “מוות לדיקטטור”, ו”למה רק בקולומביה? גם לנו יש שאלה”, לעניין הופעת אחמדינג’אד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם כינה אותו בפניו נשיא האוניברסיטה דיקטטור, ועלב בו.
מי שמארגן את הפגנות הסטודנטים הוא “המשרד לחיזוק הסולידריות בין הסטודנטים”, שדיווח כי המשטרה החשאית באיראן ערכה מעצרים בין הסטודנטים שהפגינו נגד אחמדינג’אד בדצמבר, וחלקם סולק מהאוניברסיטה. אחמדינג’אד נמצא עכשיו בעיצומו של גל טיהורים באוניברסיטאות של איראן, לסילוק גורמים רפורמיסטיים. הוא זוכה לביקורת רבה בטהראן על רקע זה. הפגנה כזו נגד הנשיא, עם קריאות כאלה, לא היתה יכולה להתקיים בשום מדינה ערבית.
אני חושב לעצמי, עד כמה אמיצים צריכים הסטודנטים האלה להיות, ואני מעריך אותם על כך מאוד; ועד כמה מפונקים המפגינים אצלנו, ולא משנה על מה. בטהראן הם מפגינים על החירות ממש, על חייהם.
*
ההוכחה שארה”ב ויתרה על תקיפת איראן: האם היא נטשה אותנו?
חדשות רעות למחנה המתון במזרח התיכון
ובאשר לעניין הגרעין והסנקציות: חודש נובמבר מתקרב, וההחלטה מתקרבת. כפי שקלטנו באתר שלנו מייד, ארצות הברית ירדה מעניין התקיפה נגד איראן. או שבוש התעייף, או שמזכירת המדינה, קונדוליסה רייס, שכנעה אותו לרדת מהעניין הצבאי. הפוך למה שסברתם, דווקא צרפת ובריטניה הן הלוחצות עכשיו להשאיר את אופציית התקפה פתוחה, ולא להסתפק בסנקציות. לעמדה הברורה הזו של צרפת, שכבר גרמה למתח עם טהראן, הצטרף אתמול ראש הממשלה הבריטי, גורדון בראון, כאשר אמר אתמול במסיבת העיתונאים החודשית שלו באשר לאפשרות תקיפה צבאית של המערב על איראן: “כל האפשרויות פתוחות”.
הערה אינפורמטיבית: בזכות המודעות – האתר שלנו מתקיים.
מהי נקודת השבירה של האיראנים?
סוד הספר הנעלם, ופצצת האטום האיראנית
