והסופר הסעודי ממשיך:

“בני ישראל אלה, לידיעתכם, הם בניו של יצחק, ואנחנו (מסמן על עצמו) אנחנו, הערבים, בניו של ישמעאל; ויצחק וישמעאל היו אחים, ואבינו המשותף היה אברהם, עליו השלום. 

כלומר היהודים הם בני הדוד שלי, והם גרים על אדמתם. אבל אתם, הפלשתינאים, מה לכם ולזה? ומאיפה בכלל צצתם? אתם הרי בכלל לא ערבים. אז מה לכם ולעניין (המשפחתי) שלנו עם היהודים? למה נכנסתם בינינו? אתם בכלל שאריות של עמים אחרים, מונגולים, צ’רקסים, ואחרים. למה נכנסתם בינינו לבין בני דודנו?

ולעניין מסגד אלאקצא, לידיעתכם, זה לא שייך לכם בכלל. אין מסגד אלאקצא, יש רק ירושלים. ‘מסגד אלאקצא’ האמיתי, המוזכר בקוראן, נמצא בג’יעראנה, בשטח סעודיה, 29 ק”מ מטאיף (סעודיה). היו שם (בג’יעראנה, בסעודיה) שני מסגדים: המסגד הקרוב (‘אלאדנא’) והמסגד הרחוק (‘אלאקצא’).” 

“ועוד: לטענתכם, מסגד אלאקצא (בירושלים) בכלל נבנה בשנת 72 שנה להיג’רה, כלומר 60 שנים אחרי מות מוחמד. אז איך זה ייתכן שהוא עלה ממנו לשמיים? על מי אתם צוחקים?”

“על מי אתם ‘עובדים’? צווחים וצועקים שיש לכם בעיה, וסעודיה צריכה לממן אתכם. אני עצמי מימנתי אתכם, ותרמתי בבית הספר במשך שנים. ‘פלשתין’ אמרו לנו. ‘תרום ריאל והצל את פלשתין. הצל את הערבים’. מי אמר שאתם ערבים בכלל? הלכה התרומה שלי לעזאזל, הלכו המליונים. אנחנו, שפרנסנו אתכם, את האבא ואת הסבא שלכם”. 

ואתם מקללים את מי שנותן לכם. זאת הערביות שלכם? האם זו הדת? המצפון, המוסר? אין לכם כלום מכל אלה”. 

“בני ישראל חיים על אדמתם, זאת לא אדמתכם”.