[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור
“היום לא דווח לנו על הפרות בהפסקת אש”, סתם ביבושת דובר מחלקת המדינה האמריקנית על יום שלישי השבוע, יום שבו אפילו הרוסים הודו ב- 18 “הפרות רציניות” בלחימה במדינה, והרשתות החברתיות דיווחו ללא הרף על עשרות אירועי קרב ומעל למאה הרוגים ב”סוריה”, רק באותו היום.
אז איך לאמריקנים לא ידוע על כל זה? משום שהמדיניות האמריקנית בסוריה עברה כבר אל תחום הדמיון: אם נעמיד פנים ממש חזק, אולי תהיה הפסקת אש בסוריה?
אז זהו שלא. המדינה גלשה כבר שוב אל הלחימה בכל החזיתות השונות, עם הפצצות רוסיות כבדות, והתקדמות של צבא בשאר או של קבוצות המורדים, לסירוגין. המציאות אינה מעמידה פנים, למרות שהאמריקנים סיכמו עם הרוסים “לא לדון” בהפרות, כלומר להעמיד פנים. הפוליטקלי קורקט של מציאות אלטרנטיבית מתרסק על המציאות בשטח.
האמת המרה היא שאף אחד מן הצדדים אינו יודע מה לעשות בסוריה, כולם מפותלים באסונות ובחרדות, ולכן מעמידים פנים. בשאר מתחנן להישאר, כאשר הוא יודע שאין לו שום סיכוי. ולכן הוא מפגיז ומפציץ, אך מבלף על הפסקת האש. הרוסים כבר מבינים שנכנסו לביצה עכורה, שאין לה תחתית, וגם הם רוצים איזו נקודת סיום, שלא קיימת. האיראנים עסוקים בצרותיהם, עם מדינה שבעצמה עלולה להתפרק, והמורדים הסונים לקבוצותיהם חולמים על איזו אשליית גדולה, שלא תהיה. אז למה לא להעמיד פנים? רק זה נשאר. בדמיון כולם מנצחים.
חדש באתר בסלולארי: אפשרות להגדיל את הטקסט, לקריאה נוחה; ואפשרויות שיתוף בווטסאפ, בפייסבוק ובמייל, בלחיצה קלה. בקרוב תעלה האפליקציה של האתר
המבולבלים ביותר הם האמריקנים, שהתנהלותם בסוריה כבר מביכה: היו נגד אסד ועם המורדים, אחר כך עם אסד, ונגד המורדים, עם המורדים ונגד הכורדים, ואחר כך עם הכורדים ונגד המורדים, ובעצם עם המורדים ועם הכורדים, או שבעצם נגד המורדים ונגד הכורדים? עם ארדואן ובלי ארדואן, עם הרוסים ונגד הרוסים. ומהי המדיניות? אשליות.
איזור ג’יסר א-שורור, איזור אידליב, הרוסים ואסד מפציצים ב”הפסקת האש”, אך האמריקנים מעדיפים שלא לראות
אך מדיניות האשליות האמריקנית לא מתרחשת רק בסוריה, אלא גם בעיראק. רק לאחרונה התגאה הנשיא אובמה שדאעש נסוג, מוותר ונחלש. אז איך זה שביום ראשון השבוע בהתקפה אדירה הגיע דאעש עד עשרה ק”מ משדה התעופה הבינלאומי של בגדאד, צינור החיים היחיד של המישטר השיעי בבגדאד? שלא לדבר על דאעש שמשטה בחיילים העיראקיים ברמאדי ובערים עיראקיות אחרות. שמצליח לפוצץ מאות אנשים בחודש רק מפיגועים. והצבא העיראקי עצמו, עדיין מהסס להילחם ישירות עם “המדינה האסאלמית”, שממשיכה להתחזק, ולמשוך עוד סונים לתוכה.
עוד מאמרים קצרים של ד”ר גיא בכור
איפה היו האמריקנים ביום הקרבות של יום ראשון? לפי הדיווחים העיראקיים (שגם הם סוג של אשלייה) דאעש נסוג, אך הוא עדיין נמצא בכל מקום במערב ובצפון המדינה. גם ארה”ב מבינה שהפצצות שלה לא ממש עוזרות. אז האם אובמה יכניס חיילים אמריקניים למערכה יבשתית? ספק רב, ולכן גם בעיראק נקלעו האמריקנים לדרך ללא מוצא, פרי הניסויים שלהם למכביר. הם הפילו את סדאם חוסין, חוסני מובארק, מועמר קדאפי, זין אלעבדין בן עלי, ועלי עבדאללה סאלח – עבור אשליות. הם קצרו את המנהיגים וזרעו סופה.
לנוסח רחב יותר של מאמר זה
המורדים האסלאמיסטים מרעישים את עמדות צבא בשאר המתקדם על השטח, איזור חמאת. אלה לא ג’בהת אלנוסרה ולא דאעש
ומנגן לא רק בסוריה ובעיראק, אלא גם בלוב, בתימן, במצרים, בתוניס ובהקשר הסוני בארץ ישראל (שפעם קראו לו “פלסטינים”). וכי לא היה זה ג’ון קרי שניסה להגיע כאן להסדר רק לפני שנתיים וכשל? גם אז, כמו היום היתה זו מדיניות של אשליות. כשם שעם אסד רוצח ההמונים לא יהיה שום הסדר, כך עם כנופיית אבו מאזן לא יהיה הסדר, שכן מטרתה חיסול ישראל, ועכשיו הגיע גם תורה של אירופה לשלם את מחיר מדיניות האשליות.
אסד משליך חביות תופת, פשע מלחמה ברור, על הכפרים, במסגרת “הפסקת האש”. מעניין איפה “מועצת זכויות האדם” של “האום”
היחידה שנשארה תמיד עם הרגליים איתנה על קרקע המציאות, ולא נכנעה לשום מציאות וירטואלית מבית היוצר המערבי – היתה ישראל. ולכן היא גם היחידה שנשארה.
(פורסם בידיעות אחרונות, 3.3.16)
[face-book-like]
מי שעדיין לא הצטרפו למועדון ג’יפלאנט מוזמנים להצטרף כאן:
