מאת ד”ר גיא בכור
אם העקרונות הנאצלים של חירות ושוויון נתונים באיום, האם מותר לפגוע במי שמאיים עליהם? בכך התלבט מקסיליאן רובספייר בזמן שלטון הדמים שהשליט על המהפכה הצרפתית (1793-4). בדו”ח שחיבר “על עקרונות המוסר הציבורי” הוא קבע שהמעלה הטובה של המהפכה אינה יכולה בלי טרור והטלת אימה, והטרור אינו יכול בלי המעלה הטובה. “הטרור בלי המעלה הטובה הוא הרסני, והמעלה הטובה בלי טרור היא חסרת אונים”, כתב. כדי ליצור את “הרפובליקה של המידות הטובות” נשבע רובספייר להשמיד את כל מתנגדיה של הרפובליקה הזו, שמושתת על חירות, שוויון וצדק טבעי. הטיעון המוסרי שלו היה שאם אדם מסוים פועל נגד הרפובליקה, שמטרתה טובת הכלל, אז לכלל מותר ואף רצוי להשמיד את אותו אדם. “הכניעו את אויבי החירות באמצעות טרור, ותהיו צודקים”.
כך, לראשונה בהיסטוריה המודרנית, הפך שימוש בטרור לחלק רשמי ממדיניות ממשתית, היא הממשלה המהפכנית והנאורה בצרפת. כדי להשיג את “המעלות הטובות” הוצאו להורג בעריפת ראשם בגליוטינה לא פחות מ- 16,549 אנשים, כולל, כמה אירוני, רובספייר בעצמו, שכל מטרתו במשטר הטרור הזה היתה בעצם להשליט את מפלגתו השמאלנית הקיצונית, “היעקובינים”.
מאז יש אינסוף דוגמאות עגומות כיצד הטלת אימה וטרור הפכה במאה העשרים, ובמאה העשרים ואחת, לדרך פעולה לגיטימית למשטרים צודקים באופן מוחלט: נאציים, פשיסטיים, קומוניסטיים וסוציאליסטיים, “להאצלה של המעלה הטובה”, כפי שכינה זאת רובספייר, הראשון שהעז להציג את יתרונותיה ומעלותיה של עריפת ראשים. דאעש יושב, מן הבחינה הזו, על קרקע אירופית חרושה היטב, הוא לא המציא את זה.
מותו האלים של מהפכן: על מהפיכות שלא נגמרות
1 “המדינה האסלאמית” בשערי אירופה: לאחר שהארגון השתלט על הצד המזרחי של לוב (מחוז קירנאיקה), כולל רוב העיר בנגאזי, הוא השתלט עכשיו על רוב עיר החוף סירת, וכוחותיו נעים מערבה לעבר מה שהיתה פעם הבירה, טריפולי. בסירת הם כבשו תחנת רדיו וטלוויזיה, משם הם משדרים את המסרים שלהם, יש להם בית חולים, וכמובן שדות נפט גדולים. לוב כמדינה אינה קיימת עוד, למרות שבאופן אירוני יש לה שתי ממשלות ושני ראשי ממשלה, חוץ מ”המדינה האסלאמית”.
העובדה שלמדינה האסלאמית יש עכשיו עיר חוף עם נמל היא עצומה, שכן בכך יכול הארגון להשיג אספקה וצינור חיים. יש לו מוצא ימי. זה חלום ישן של הג’יהאדיסטים לקבל נמל, ואם לא הלך להם בעזה, עכשיו יש להם בסירת. הדבר יאפשר להם קשר עם יעדים אחרים של דאעש, כמו בסיני או בסוריה, והקמת קווי הברחה מטורקיה או מקטר. כדי להוכיח את המוצא הימי שלהם ערפו בדאעש השבוע את ראשם של 21 נוצרים קופטים מצריים על שפת הים התיכון, שגליו התמלאו בדם. הדם הוא האיום על אירופה, שכרגיל, ישנה עמוק, והאיום כבר הגיע אליה.
ואכן, סירת נמצאת 390 ק”מ ימיים מאיטליה, בים תיכון שמלא בספינות מסתננים ומהגרי עבודה, כך שקשה לדעת מי הוא מי. היכולת של הטרור הדאעשי להבריח לוחמים ואמצעי לחימה לתוך אירופה הנקובה כמסננת מזנקת עכשיו.
כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
2 יש כבר אלפי מתגייסים חדשים של דאעש הזורמים ללוב, ומבצרים שם את שלטון “המדינה האסלאמית”. נשאלת השאלה, איך הם מגיעים לשם? זה אומר שהם מסתננים ללוב דרך מצרים, צ’אד או טוניסיה, לשם הם מגיעים בטיסות מכל העולם. יש דיווחים על לוחמים של “המדינה האסלאמית” שמגיעים גם מסוריה ומעיראק, כפי שכאלה נמצאים גם בסיני. חבירה של דאעש עם “בוקו חראם” האפריקאי הולכת ומתקרבת, מה שיהפוך את המאבק במדינה האסלאמית הזו לכמעט בלתי אפשרי. ראינו כבר במאמרים קודמים כיצד פועל דאעש בשיטה של רשת: הקמת תאים פעילים ועצמאיים, עד שהם מתחברים ביניהם.
איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.
הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.
3 וזהו השימוש התועלתני בטרור של דאעש, כמו אצל רובספייר: הטלת האימה על האויבים נועדה לייאש את המתנגדים הרבים, לתת להם תחושה שהניצחון של דאעש הוא בלתי נמנע, ושהארגון הזה הוא מה שבאנגלית נקרא Ordeal , כלומר מבחן אלוהי קדום של חפות או אשמה, באמצעות עינויים וכאבים פיזיים; שזהו הצדק האלוהי. ואכן, לא במקרה הוא השתמש בביטוי “להב הצדק”. המהפכה הצרפתית היתה חילונית, אך הביטוי הזה שורשו דתי: מי שכורת ראשים, צודק. ומי שצודק, מותר לו לכרות ראשים, וחוזר חלילה. המעשה מצדיק את התוצאה, והתוצאה מצדיקה את המעשה.
הביום של סרטוני עריפת הראשים או השריפה בחיים הוא כשל יום הדין, וזה מפחיד מוסלמים רבים מאוד, עד כי חלקם כבר נוטים להתמסר לכוח הזה, בוודאי לא להסתבך איתו. בנוסף, הסרטונים שאין אדם בעולם שלא ראה אותם או נחשף לקיומם, הם אמצעי הגיוס הטוב ביותר, ודאעש בסוריה ובעיראק מונה כבר מעל 100 אלף לוחמים ומתנדבים, והמספרים ממשיכים לגדול, כפי שמעידים ראשי ה-CIA עצמם.
יש בסרטונים המצמררים האלה גם הצהרת כוונות: הודענו שאנחנו מוחקים את הגבולות המומצאים של סייקס פיקו, ועשינו זאת. הזהרנו שאנחנו בדרכנו לסיני, והגשמנו זאת. לצפון אפריקה, ואנו מבצעים. עכשיו לירדן, מצרים ואירופה, בו זמנית. המונחים בהם משתמשים הם מלפני 1000 שנים, בקרבות נגד הצלבנים, עד כדי כיבוש “בירתם”, רומא. לכן איטליה נמצאת באיום מיידי וישיר של פיגועים.
וכמובן הם משתמשים במילה הנוראה “צדק”, כמו שרובספייר משתמש, כמו שהפלסטינים משתמשים נגדנו. מובן שמדובר רק בצדק שלהם, לאחרים הרי אין “צדק”. ברגע שאני רואה את המילה “צדק”, אני כבר יודע מאיזו משפחה מסוכנת מגיע הדובר. “צדק חברתי”, עוד הינדוס מתחום הקומוניזם, מסוכן לא פחות, להונאת תמימים.
לפני שתמשיכו במאמר, ספרו גם לחברים שלכם על האתר? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג’יפלאנט שכאן, כשבצד ימין כתוב: “הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה”. יש ללחוץ – “הזמן” – ליד תמונות החברים:
הויקינגים מגיחים: משום מקום הופיעו הסלפים, והחלו לתקוף את הציוויליזציה המערבית
4 איטליה טובעת: באחת ממסיבות הבונגה-בונגה של ראש ממשלת איטליה דאז, סילביו ברלוסקוני, עם ידידו החדש, מועמר קדאפי (2008), התלונן ברלוסקוני מרה על החדירה הלא-חוקית הנמשכת של אפריקאים, רובם ככולם מוסלמים, לארצו. נו, בשביל מה יש חברים? ענה לו קדאפי, והבטיח לטפל בעניין.
וכך נולד “הסכם הידידות” (זהו שמו) בין איטליה ללוב מאוגוסט 2008: איטליה “תפצה” את לוב על שנות הקולוניאליזם בגובה של חמישה מליארדי דולרים (שישולמו לאורך 20 שנים), תחזיר ללוב את “ונוס מקיריניה”, פסל ונוס חסרת הראש, שנלקח מאיזור לוב בשנות הקולוניאליזם, אך התמורה העיקרית היתה המסתננים: בהסכם הסכימו שתי המדינות להילחם ביחד בהגירה הבלתי חוקית מלוב לאירופה.
בלשון המעשה: ספינות פטרול איטלקיות היו עוצרות ספינות מהגרים במים הבינלאומיים, מעבירות את המסתננים לספינות לוביות בלי לתשאל אותם, הלובים היו עוצרים אותם בשטחם, מענים אותם, ומגרשים אותם לכל הרוחות, חזרה למרכז אפריקה, בלי חוקים ובלי זכויות.
הרצאה של ד”ר גיא בכור באירוע העסקי שלך. מי כבר הזמין?
5 חיסלו את הידיד: ארגוני זכויות אדם תקפו את חוקיות ההסכם ומוסריותו, כינו אותו “מביש”, ולמרות זאת הוא נמשך, ובלם את הים הפרוץ, עד לפרוץ “אביב הערבי” בשנת 2011, אז פתח המערב במתקפה אווירית חסרת רחמים כנגד משטרו של מועמר קדאפי, ולבסוף הביא לנפילתו.
בארצות הברית, בצרפת ובבירות אירופאיות אחרות בירכו אז על “הדמוקרטיה” שעכשיו בוודאי תשגשג בלוב, אך משום מה פרצה שם דווקא אנרכיה, שרק הולכת ומתגברת. עם הסתלקות משטר קדאפי הסתיים גם “הסכם הידידות”, שכן לא היה מי שיאכוף אותו עוד. מחנות המעצר שהקים קדאפי נפרצו ונבזזו, ומיליציות אסלאמיות השתלטו על מרבית המדינה, כולל החופים והנמלים.
במילים אחרות, אירופה ירתה לעצמה לא רק ברגל, אלא בבטן. תוך שבועות יצאה השמועה בכל אפריקה, שלוב אינה חוסמת עוד את יבשת אירופה, וכבר ב- 2011 החלה נדידה אדירה לעבר ערי החוף של לוב, שבחסות האנרכיה הפכו לשער הראשי לאיטליה ולאירופה הקסומה.
מכמה אלפים בשנה זינק מספר המהגרים דרך הים התיכון לאיטליה בשנת 2011 ל- 140,000.
כשם שהאביב הערבי הפך לסיוט ערבי, כך הוא הפך לסיוט גם עבור אירופה, שעדיין לא הבינה בשלב הזה את גודל האסון שנופל עליה. לוב עצמה הפכה מבולמת הגירה למאיצת הגירה. מפיתרון לבעייה.
מספר הטובעים הגדול-יחסית החל לעורר את ארגוני זכויות האדם, שיש להם השפעה רבה על מוסדות האיחוד בבריסל, והשיא היה באוקטובר 2013, אז טבעו בבת אחת 360 מסתננים ליד חופי למפדוזה. הים התמלא בגוויות מנופחות, ובאיחוד האירופי קמה זעקה קשה נגד ממשלת איטליה, שמפקירה לכאורה את חייהם.
תמונה: קרוואג’ו, 1610
6 “הים שלנו”: איטליה עמדה בפני ביקורת ציבורית קשה, ואז, לאחר התקרית ב- 2013, היא ביצעה סיבוב של 180 מעלות, והחליטה לכונן, בלחץ “האיחוד האירופי”, את תוכנית “הים שלנו” (“mare nostrum “), שביצעה בדיוק את ההיפך ממה שעשתה איטליה עד אז: חיפוש והצלה. ביוזמתה היא חיפשה את ספינות המסתננים, וכאשר מצאה אותן, “הצילה” את המסתננים, תוך שהיא מעלה אותם אחר כבוד לחוף האיטלקי.
המבריחים לא האמינו למזלם הטוב ולטיפשות האירופית: במקום לבלום האיצה עכשיו איטליה את ההגירה הבלתי חוקית העצומה לאיחוד האירופי, ולפי נתוני Frontex, סוכנות הגבולות של האיחוד האירופי, בשנת 2013 זינק מספר המסתננים ל- 107,000 איש. ניכר בבירור שמאז החלה תוכנית “הים שלנו”, המספר הרקיע שחקים. השמועה שאיטליה הפסיקה לרדוף את המסתננים נפוצה בכל אפריקה והמזרח התיכון, וההמונים החלו לזרום.
ההערכות הן שעד לסוף 2014 המספרי חצה את 200,000 המהגרים הבלתי חוקיים בשנה שמתגלים ו”ניצלים”, לעומת ממוצע של 40,000 בשנה מאז שנת 1998, כלומר פי חמישה, וזו תרומת “הים שלנו”, שעכשיו יהיה גם מעבורת ישירה עבור טרור דאעש.
ועוד, תנועת ההגירה שבעבר היתה מוגבלת לעונת הקיץ בשל סכנת הטביעה, התרחבה עכשיו לכל השנה, כולל החורף, שכן אם ספינה מסוימת מסתבכת, מייד קוראים למשטרת הים האיטלקית ש”תציל” את המסתננים.
קדאפי היה הפקק. גם למניעת האסלאם הקיצוני וגם למניעת ההברחה הימית לאירופה. עכשיו אין עוד פקק. “ראיתם אותנו בסוריה, עכשיו אנחנו כאן, דרומית לרומא”, אמרו הג’יהאדיסטים של דאעש בסרטון האחרון בו ערפו את ראשם, ולא במקרה, של נוצרים קופטים.
אז למה עריפת ראשים בגליוטינה? קשה להאמין, אך את מכונת עריפת הראשים הזו תכננו הצרפתים כאקט של שוויון. ראשם של כל מנגדי המהפכה יותז בצורה זהה ושוויונית: המוות זהה בזמן שלו, אחיד, טכנולוגי ומתקדם, מדויק ושווה לכל נפש, מהמלך ועד לאחרון האזרחים. ככה זה כשהרדיפה אחר השוויון הופכת לאובססיה, וכבר הרומאים קבעו ששוויון מוחלט ודווקני בין בני אדם עלול לגרום דווקא לאי שוויון משווע (Summum ius summa iniuria). אפלטון ראה את היומרה של שלטון דמוקרטי להשוות בכוח בין שווים ושאינם שווים כסכנה גדולה, ואריסטו הראה כי השוויון בין לא שווים גרוע לא פחות מאי שוויון בין שווים. אך המהפכה הצרפתית קבעה הרי שכל בני האדם נולדו “חופשיים ושווים בכבוד ובזכויות”, ולכן הגליוטינה מקבלת הצדקה מצמררת.
למה הסרבאנד של הנדל? כמו תמיד, יש להתמקד בביט השני, לא הראשון (על גיליוטינות ומסגרות מצופות זהב: אז מתי פורצות מהפכות?)
מתחת ללהב הגיליוטינה: המדינה הסלפית הראשונה כבר קמה
המלכה האחרונה של צרפת עולה לגיליוטינה, ומתי פורצות אינתיפאדות
7 מצרים מוצאת את עצמה מאויימת בידי דאעש ישירות ומכמה חזיתות. בסרטון האחרון דאעש איים באופן ישיר על מצרים, וסימן אותה כמטרה, דבר שאמור מאוד להדאיג את המצרים. זו הסיבה שסיסי הורה להפציץ באיזור העיר המזרחית דארנה, בירתו הנוכחית של דאעש בלוב. אך כמו ההפצצות של עבדאללה הירדני, אלה הפצצות נקם שאין להן ערך מבצעי, ואשר נועדו להפגין שרירים כלפי פנים.
דאעש נמצא מכל עבריה של מצרים: בסיני, בלוב, בים האדום, בים התיכון ובסודאן. ככל שיתעסק איתו סיסי יותר בזירות חיצוניות, כך תגבר ההתמרדות של האסלאמי סטים בתוך מצרים. ואכן תומכי סיסי כבר מיהרו אתמול לגנות את ההפצצות המצריות בלוב. 8 האירופים והאמריקנים לא מפסיקים להיות מופתעים, כפי שהם עצמם מודים. התרחישים היומיים עם דאעש לא מתיישבים עם העולם הדמיוני בו הם חיים, של זכויות אדם, שוויון ופרפרים. דאעש הפתיע אותם בסוריה ובעיראק, דאעש מפתיע אותם בלוב, והאסלאמיסטים מפתיעים אותם גם אצלם בבית. לאחר כיבוש החוף בלוב, איטליה, יוון, צרפת וספרד אמורות להיות במצב היערכות ימי דרמטי, אך זה לא יקרה, עד להפתעה הבאה. כל הדרכים מובילות לרומא, אבוי. יבשת אירופה הפכה למקום שמסוכן לחיות בו, בשל העובדה שהשלטונות חיים בעולם דמיוני, תוך קריאה משובשת של המציאות ושל הטרור סביב. מנהיגי המערב לא יעזו להוציא את המילים “טרור אסלאמי” מפיהם, אז מבחינתם מיהו האויב? 9 דבר ראשון מטהרים את היהודים, אחר כך מתעסקים עם הנוצרים, כך זה קרה במזרח התיכון בשנות החמישים והששים: גירשו את היהודים מעיראק, מצרים, תוניסיה, אלג’יריה, תימן, לבנון, מרוקו ועוד, ועכשיו, כאשר אין יהודים, מטהרים את הנוצרים, עד לאחרון שבהם. כך צפוי לקרות גם באירופה: דבר ראשון מטהרים את היהודים, שרובם יברחו לישראל, וכאשר היהודים, כמליון איש ייעלמו משם, יתחילו לטהר את הנוצרים, והמשמעות שאירופה תהפוך למטחנת בשר כמו סוריה ועיראק. הכל צפוי. היהודים הצרפתים, שרובם כבר היו בסיפור הזה בצפון אפריקה מבינים ראשונים. אך טראגי לראות את העקשנות של יהודים בדנמרק או בבריטניה: הם אזרחיים דנים או בריטים, הם לא מתכוונים לעזוב “וללחוץ על כפתור האקזיט”, כפי שיהודי בריטי אחד כתב. הם עדיין לא מבינים שלא הם ילחצו על הכפתור; מישהו אחר עלול ללחוץ עבורם. תגובת יהודים באירופה כיום היא כמו תגובת מנהיגות יהודי צרפת לפני עשור, כאשר ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, קרא להם לצאת. עכשיו הם יוצאים בהמוניהם. מי שחכם ינטוש את אירופה כשעוד יש מישהו שיהיה מוכן לשלם על הבית שלו. 10 האביב הערבי, אחריו התפשטות הג’יהאדיסטים ולבסוף דאעש, הם אסון ל”מקצועני” העיסוק ב”פלסטינים”. הם, שעשו את הקריירה שלהם מן “הסכסוך הישראלי-פלסטיני”, אותו הציגו כמרכז העולם, נבוכים עכשיו לנוכח שוליותו; אפילו כועסים. הרי זה אומר שהם לא רק טעו כל השנים, אלא גם הטעו, חלקם בזדון. ולכן יש אצלם נטייה להמעיט מן האיום הג’יהאדיסטי. זה זמני, זה יחלוף, הקואליציה המערבית מנצחת, מבלי שהם מבינים שבכך הם רק מעצימים את האיום, שכן הם מרדימים את המערב. אם הוא מנצח וזה זמני, אז למה להתאמץ? במילים אחרות, במו ידיהם הם מגבירים שוליות הסכסוך המומצא “שלנו”. ונניח שאין דאעש, אז מה יבוא במקומו? ואקום עוד יותר אדיר של מיליציות מסוכנות ומטורפות, סונים, שיעים ומבעירי בארות אפוקליפטיים. אירופה ראתה את עצמה בטוחה ושאננה, מדווחת עלינו ועל מר גורלנו, אך הגורל מתהפך, והיבשת האומללה מגלה לתדהמתה, שהגורל נמצא כבר עמוק בתוכה. בכיבוש עיר הנמל סירת התחבר המזרח התיכון עם אירופה; המזרח כובש את המערב, ולא עוד ההיפך; “הים שלנו”. של מי? עכשיו האירופים באים לבקש מאיתנו עזרה, מה לעשות עם הטרור המתגבר. אין להם מחשוב, אין להם שיטות איסוף. ואני אומר: אין לעזור בלי לדרוש תמורה, ואין להעביר שום טכנולוגיות בטיפול בטרור בלי התנערות אירופית מלאה מהמצאת “הפלסטינים”. ואם נדרוש את התמורה הזו, תראו שהם ישלמו, שכן הפעם מדובר בקיום שלהם. ראשם שלהם מונח עכשיו על הגליוטינה. ◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.
◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.
◄אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.
◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.
