מה יוצא לנו מ”השלום” עם המדינה המומצאת “ירדן”? רק בזיונות וסכנות.
אלה לא רק שטחי החקלאות שלנו, בצופר ונהריים, שהמלך גזל, למרות הבנות שהחכירה תימשך לתמיד, ועכשיו הוא עוד מאשים אותנו;
אלה לא רק רק מי הכינרת שאנו מספקים לו במידה קבועה ואף מוסיפים (למה בעצם מים ישראלים צריכים ללכת לשם?);
אלה לא רק אלפי סטודנטים ערבים שלומדים בירדן, וחוזרים שונאי ישראל;
אלה לא רק עשרות אלפי “תיירים” ירדנים שהגיעו לפה במסגרת התמימות, ונשארו לתמיד;
אלה לא רק הבזיונות שאנו סופגים בירדן יום אחר יום; התיאום הבטחוני כיום גרוע מזה שלפני “השלום”;
וזאת לא רק העובדה שאנחנו שומרים על קיומו של המלך הבוגדני הזה, ואלמלא ישראל הוא היה כבר עף. אנחנו מחזיקים “שגרירות” מיותרת ברמת עמון, שהיא מבצר מבוצר, מנותק לחלוטין וחסר תפקוד (חוץ מחלוקת אישורים לסטודנטים ערבים ישראלים ללמוד שם); עלות החזקת המבצר הזה היא כמו כמה שגרירויות שיכולנו לפתוח במדינות באמת חשובות;
חוץ מכל אלה – זאת העובדה ש”ירדן” כולה שייכת לנו על פי המשפט הבינלאומי. צפו: