פאניקה, תחושה קשה של חרדת נטישה, והכנות להגר מהאי הבריטי, בקרב קהילה מותשת וקטנה של היהודים באי הבריטי.
זה לא רק קורבין, שמטיל עליהם אימה באנטישמיות הפרועה שלו, זו האווירה הכללית באי המתאסלם, וזה שוב אופנתי להיות אנטישמי. פעם הם התנחמו שישראל קולטת את הברקים, ולהם מניחים; אך לא, זה הגיע, כמובן, גם אליהם.
דוגמה לחרדת הנטישה, שהיא הקשה ביותר אצל יהודי ה- PC, שפתאום נותרו בלי כלום – תוכלו למצוא במאמר הזה כאן. הם באמת האמינו בשמאל, עד שהוא בגד בהם, כמובן, בדומה לאינסוף יהודים תמימים לאורך ההיסטוריה, שהאמינו בסוציאליזם, עד שחיסל אותם.
מנהיגות יהודי בריטניה היתה בוגדנית לאורך המאה העשרים כלפי אחרים: לא נקפו אצבע למען אחיהם המושמדים בשואה; לא נקפו (כמעט) אצבע נגד שלטונות המנדט, שהתעללו בישוב היהודי כאן; לא נקפו אצבע למען כניסת פליטים יהודים לא”י; התנגדו שבהצהרת בלפור יהיה כתוב “מדינה”, ולכן נכתב “בית לאומי”; והם שתקו לנוכח ההתקפות הפרועות במשך עשרות שנים בפוליטיקה הבריטית כלפינו.
עכשיו הם מרגישים “נטושים”.
וכמה יהודים נותרו בכלל באי? בשנות הארבעים היו 450K, ולפי המפקד האחרון (2011) יש שם רק 260K (מתוכם 55K חרדים). בשל ילודה נמוכה מאוד אצל הלא-חרדים, המספרים בוודאי צנחו מאז, וממילא מספר היהודים בבריטניה הוא כבר כמו בעיר פתח תקווה, למשל. היהודים מהווים פחות מחצי אחוז מן האוכלוסיה הכללית, המתאסלמת במהירות.
ולאן יברחו? לארצות הברית, שם “הדמוקרטים” הופכים במהירות ללייבור חדש? ניחשתם נכון, וממידע אישי, יש לאחרונה זינוק ברכישת דירות ונדל”ן בישראל של יהודים מהאי הבריטי.
המדינה, שכה התנגדו לה חלקם, דווקא היא, באצילותה, תציל אותם.
דווקא כאשר בעצרת האו”ם הצביעו על “מדינה פל-תינית” כתבתי את המאמר הזה (2012), על מי שיהודי בריטניה ראו כהצלחה שלהם, בנימין דיזראלי, ראש הממשלה הגדול (באמת) של בריטניה, למרות שהתנצר.
השתמשתי במילותיו – “אני יושב עכשיו, אבל יבוא היום, שעוד תשמעו אותי”, לגבי “שתי המדינות”, שהיום כל מי שיש לו טיפה היגיון, מבין עד כמה זה סופני ומטורף. אך התכוונתי אז גם ליהירות המנהיגות היהודית הבריטית, שראתה בבריטניה את מבטחה.
