בדצמבר 1985 הגעתי אל בית המשפט העליון הישן, במגרש הרוסים בירושלים, לראיין את השופט אהרון ברק. הייתי סטודנט למשפטים בן 24. הוא מעולם לא התראיין כשופט, וגם לא אחר כך, אך כאן הסכים. בראיון הזה, לכתב העת של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, שהייתי העורך והמייסד שלו יחד עם משה גורלי, היו מימצאים שאיש לא האמין אז שיתגשמו עשור אחר כך, במהפכה החוקתית משפטית שלו. הנה הראיון המודפס והנדיר ביותר, כפי שהופיע במקור, וכפי שתראו, לא הינחתי לברק עם החקיקה השיפוטית שלו, וכבר הבנתי שזה לב העניין.
מי שקורא את הראיון מבין כיום, שהמהפכה החוקתית האקטיביסטית של ברק היתה רק שאלה של זמן, וכי הוא דגל בכך כבר עשור לפני המהפכה שלו. הוא הכין את הכלים, וחיכה לעיתוי המתאים. צריך לזכור שבאותה תקופה היה אהרון ברק אליל משפטי, במיוחד בפקולטות למשפטים, ואילו הטון שלי במאמר היה מאופק, וענייני.
ציטוטים מתוך הראיון שלי, שיעידו לימים לאן הדברים הולכים:
🟧🟥 “אין לנו במה להתבייש. לפי דעתי חקיקה שיפוטית זו תופעה שראוי לעסוק בה בפומבי. ואני מצהיר כאן: הרשות השיפוטית עוסקת בחקיקה”.
🟧🟥 “שופט צריך לומר את האמת: אנחנו יוצרים משפט. כיום, לומר שהשופט הוא רק הפה של המחוקק, תיאוריית הגרמופון, זה פשוט לא נכון. אני לא מכיר שופטים רציניים הסבורים כך. על כל פנים לא בבית המשפט העליון שלנו”.
🟧🟥בתשובה לשאלתי על החסרונות של החקיקה השיפוטית, שהציבור לא מוזהר מפניה, והיא עלולה לפגוע בציפיות הצדדים להליך המשפטי, אמר: “אני לא מרגיש צורך להתנצל על זה”.
🟧🟥 “בתשובה לשאלתך, מתי אני יוצר ומתי לא, אני בהחלט מתכנן את הדבר. אני מחפש את ההזדמנות הנכונה לומר את הדבר המתאים, במקום המתאים… פעמים אתה ממש ‘אורב’ לעובדות מתאימות, שיגיעו לדיון”.
🟧🟥 בראיון הוא ער לכך שבגרמניה הנאצית זכויות האדם נוצלו על ידי הכוחות השליליים, אך שנים לאחר מכן הוא עצמו התיר לכוחות שליליים לבצע בישראל את אותו תהליך, בשם “זכויות האדם”.
לפניכם הראיון המלא, שבחרתי לפרסם אותו אז לא כראיון אלא כרפורטז’ה, בה שיבצתי את דבריו. כארבעה עשורים לאחר מכן, זה כאילו נכתב היום. ניתן להגדיל את זום המסך, כדי לקרוא טוב יותר:
