היום השחור הקבוע של הנידונים למוות, כלומר העיתונים שעדיין נשארו בישראל, הגיע, כמו מידי סוף ינואר, עם בשורות קשות חדשות. העיתונות המודפסת (“פרינט”) בישראל גוועת, בחוסר עניין של הציבור, ואלה הממשיכים להדפיס אותה הם פראיירים, שנהנים כנראה להפסיד את כספם. העיתונים המודפסים גם איבדו את השפעתם הפוליטית, ויעידו על כך הבחירות האחרונות.  

תם עידן העיתונים המודפסים, ואנחנו כבר במאה ה- 21, לא במאה ה- 19. 

לפני עשור בדיוק, בסוף ינואר 2013, 65% נחשפו לעיתון יומי (סקר TGI סוקר “חשיפה”, גם אם ראיתם עיתון כזה תלוי בקיוסק, זה נחשב “חשיפה”), ואילו עכשיו, על פי הסקר החדש מהיום, רק 42.1%. אני בוודאי לא נמנה עליהם, לא ראיתי עיתון יומי לפחות עשור. מי עדיין צורך את זה? ממש לא מובן. זה גם מלכלך את הידיים. 

להלן הנתונים מהיום:

🟥🟧 “ישראל היום” (ממומן באופן מלא על ידי מרים אדלסון, לא היה מחזיק מעמד שניה ללא המימון הזה. היומון עבר שינוי מוח, ומ-ימני הפך למרכז שמאל, ובכך איבד את קוראיו). הוא ירד מ- 40% בשנת 2013 ל- 28% כיום. לפני שנה עמד על 31%.  

🟥🟧 “ידיעות אחרונות”, עם בין 40-50% לפני עשור, והוא נפל ל- 21.6% כיום. היומון אינו רלבנטי עוד לחיים העכשווים, ואלמלא חילק בחינם חלק מעיתוניו, הוא היה צולל עוד הרבה. אולי נפרסם בלוח שלו את הסובארו יד שלישית של שנת 1983?

🟥🟧 “הארץ” פעם היה עיתון, כיום הוא מכלאת טרולים; שומר על מקומו השולי, כ- 5%. לאחרונה מנסה לקושש רלבנטיות בהפיכתו לסוג של מניפסט אנרכיסטי.