◄ניתוח תקרית המטוסים: מצוקה לסוריה, חיזוק ההרתעה לישראל
מאת ד”ר גיא בכור
“אלא נתמזל מזלו, והוא זכה לשירותיו המושלמים ולנאמנותו הכלבית של פטריסיו ארָגונָס, כפילו המושלם, שמצאוהו בלי שביקשוהו, ובאו אליו והודיעוהו לאמור: אדוני הגנרל, כרכרת נשיאות מזוייפת סובבת בכפרי האנדיאנים, ועושה עסקים פורחים בהתחזות נוכלים, ראו את העינים העצובות באפלולית האֶבֶל של הכרכרה, ראו את השפתים החיוורת, ויד כלה רגישה בכפפה של משי זורה קמצי מלח על החולים הכורעים ברך ברחוב. ואחרי הכרכרה רכבו שני קציני פרשים כוזבים, וגבו מזומנים בעבור חסד הבריאות, שווה בנפשך, אדוני הגנרל, איזה חילול הקודש.
אבל הוא לא ציווה דבר נגד הנוכל, אלא ביקש שיביאו אותו בחשאי לארמון הנשיא, וראשו בשק של סיבים, שלא יטעו הבריות בינו ובינו, ואז ידע את ההשפלה שבראיית עצמו במצב כזה של שוויון, לעזאזל, האיש הזה אני הוא, אמר. (וכך הפך פטריסיו ארגונס לכפילו של הגנראל).
בלבול זה של זהויות הגיע לשיאו לילה אחד, שהיו הרוחות ארוכות, והוא מצא את פטריסיו ארגונס נאנח כלפי הים, ושאל אותו בבהלה אמיתית אם לא שמו לו רעל אקוניטון במזונו, ופטריסיו ארגונס השיב ואמר לו, לא, אדוני הגנרל, העסק קשה מזה. בשבת הכתרתי מלכה של קרנבל ורקדתי איתה את הואלס הראשון, ועכשיו איני מוצא פתח לצאת מן הזיכרון הזה, כי היא היפה מכל אישה על האדמה. הגנראל הציע לו לחטוף לו אותה, כפי שעשה הוא עצמו בכל כך הרבה נשים סרבניות שהן עכשיו פילגשיו, אצווה וישטחו לך אותה בכוח על המיטה וארבעה חיילים מחזיקים בידיה וברגליה ואתה גומר אותה בכף של מרק, לעזאזל. אבל פטריסיו ארגונס לא ביקש לו כל כך הרבה, אלא ביקש לו יותר מזה, שיאהבו אותו רצה, ולכן מצא תרופה של שיכוך, והראה לו את שבילי הלילה לחדרי פילגשיו, ונתן לו רשות להשתמש בהן כאילו הוא עצמו הוא, ומכאן ואילך לא ידע איש מהם, מי הוא ילדו של מי, וממי נולד. וכך היה פטריסיו ארגונס לאיש שאי אפשר לכס השלטון בלעדיו, האיש האהוב מכל, ושמא אף שמתייראים ממנו יותר מכל.
עכשיו היה הגנראל פנוי יותר לטפל בצבא בתשומת לב יתירה כבראשית שלטונו, ולא מפני שבכוח הצבא קיים את שלטונו, אלא להיפך, מפני שהצבא היה אויבו המפחיד ביותר, והוא ראה להכניס בליבם של מקצת הקצינים, שקצינים אחרים פוקחים עליהם עין, וטרף להם את גורלותיהם כדי למנוע אותם מלקשור קשר, ולקסרקטינים שלח שמונה כדורי סרק כנגד כל עשרה כדורים חיים, ואבק שריפה מעורב בחול ים, והוא עצמו שמר את התחמושת הטובה בהישג יד, במחסן ארמון הנשיא, ואת מפתחותיו תלה על טבעת עם מפתחות אחרים, שאין להם העתקים לדלתות אחרות, כך שאיש מלבדו לא יוכל לפותחם”.
גבריאל גרסיה מארקֵס, סתיו של פטריארך, תרגמו מספרדית ריטה מלצר
ואמציה פורת, עם עובד/ספריה לעם, 1979.
הנה לנו סיפורו של הגנראל בשלהי ימיו, שהכָפיל שלו הפך ליותר פופולארי ממנו, עד שהגנראל כבר לא בטוח מיהו הגנראל, או שזהו הכפיל, העושה את העבודה טוב ממנו. סדאם חוסין היה בדיוק טיפוס הדמות עליה כתב מארקס, ועם הפלת פסליו, נותרנו עם מועמר קדאפי ובשאר אלאסד. זה בשאר אלאסד, שמרוב תחבולות, מניפולציות פאראנויות, כבר אינו יודע בדיוק מדוע עשה מה שעשה, מה המטרה, האם הוא תוקף את ישראל או מותקף על ידה, מזימות בלבנון, הסתרה, המצאה, ואולי הוא בכלל הכפיל של מארקס. פרשנויות, מזימות, חיסולים ותככים, בייצר השרדות שאין לו ברירה, שכן אם יפסיד כמיעוט אכזרי – יושמד.
היומון הערבי היוצא לאור בלונדון “אלקודס אלערבי” (המקורב לחמאס) דיווח אתמול על גיוס מילואים סורי והזרמת תגבורות, בעקבות הערכה בדמשק כי ישראל מתכוונת לתקוף את סוריה ואת חיזבאללה. מעניין שידיעות דומות התפרסמו באביב האחרון, אז ביומון ערבי אחר, “א-שרק אלאווסט“. קיראו על פרשייה אחרת של דיווחים מגמתיים.
נעשה קצת סדר. במדינה כמו סוריה אין הדלפות לכתבים, ואין דיווח עצמאי של העיתונאים. איני מדבר על היומונים המנוונים של סוריה, תשרין, א-ת’אורה או אלבעת’, המשמשים כמחלקות רדומות במשרד ההסברה, אלא גם על כתבים ערביים זרים. לא יעלה על הדעת שידיעה כזו באה ביוזמתו של העיתון, שכן אם המשטר אינו מרוצה מידיעה כזו, גם הכתב וגם המערכת שלו מסולקים מסוריה עוד באותו יום, במקרה הטוב.
כלומר, זו הדלפה מכוונת מצד המשטר, וכמו אז, באביב, גורמי המשטר בסוריה מעוניינים שידיעה כזו תתפרסם. הם, כפי הנראה, שתלו אותה. באביב הקודם זה היה ביומון סעודי, אך כיוון שהיחסים שלהם עם סעודיה קפאו, הם פנו אל אלקודס אלערבי, עיתון שקשריו טובים מאוד עם חמאס, והגי’האד. מעניין מי תיווך בין העיתון למשטר.
◄מחלקים סוכריות בדמשק, מדיניות אחרת באשר לשלום עם סוריה
◄“המתווך הסורי”, אבראהים סולימאן, יישפט בסוריה – ובחומרה
מדוע שסוריה תרצה פרסום שכזה?
אולי היא באמת חוששת ממתקפה ישראלית, בשל ההסתבכות של חיזבאללה, ומבקשת להרתיע, ואולי, וזה נראה לי יותר, מעונינת לעשות קולות של עמידה מול ישראל, בלי המערכה עצמה. להערכתי, לסוריה אין כיום אינטרס להגיע לעימות כולל עם ישראל, שכן משמעות הדבר, וזאת הסורים מבינים היטב, יכולה להיות סוף המשטר. הם עוד זוכרים בתדהמה את תקרית המטוסים המוזרה מהקיץ האחרון.
איראן, בעלת הברית היחידה של סוריה בעולם כולו, מסובכת מעל הראש לכשעצמה, היא לא תצא להצלת המשטר החילוני העלווי בדמשק, אם יותקף. לכל היותר היא תספק נשק ועצות. הגבול הסורי-תורכי אינו רגוע, לבשאר יש מיעוטים לוחמניים אצלו בפנים, בעיקר הכורדים, מאות אלפי גולים עיראקים חשודים, הוא לא יכול להרשות לעצמו מלחמה. גם הקופה הסורית התרוקנה, לאחר שהנפט שמצאה סוריה לפני כעשר שנים – אזל. כיום סוריה קונה את הנפט שלה בעיקר ממצרים, דהיינו שדות הנפט שהחזירה ישראל למצרים.
כמו הגנראל של מארקס, גם פה יש תחבולה, כוונות מדומות של אמת הפוכה, שנועדה להסתיר פחדים ופאראנויה, למשטר המוקף בים של איבה, אסלאם פוליטי, אלקאעדה, עדות, דתות וצללים ארוכים-ארוכים. משטר של בעת’, המדבר על אחדות כלל-ערבית, בהנהגתו כמובן, עודף ביטחון עצמי שבא להסתיר חולשה עדתית נוראה. העולם כבר האמין לסדאם חוסין ולפסאדה שהציג, כאילו יש כבר לאומיות עיראקית כמקשה אחת, עד שקולפה שכבת הבעת’, וכל השדים העדתיים זינקו בבת אחת החוצה. בעיראק כמו גם בסוריה.
תפקידו של צה”ל לעמוד על המשמר תמיד, בלי קשר להערכות שלנו, כאילו בכל יום אמורה לפרוץ מלחמה. אך בבליל הידיעות מן הימים האחרונים, יש לראות את המציאות בצורה נכונה. מבודד, פאראנואידי ואולי באמת מאויים, המשטר בסוריה מוקף בצללים ארוכים-ארוכים.
“והגו למעני את “רעיון המשרד לביטחון לאומי”, ואת “הסוכנות הכללית לחקירות”, ואת “המחלקה הלאומית לסדר ציבורי”, ועוד הרבה קשקושים שאני עצמי לא יכולתי לזכור אותם, כולם מוסדות דומים זה לזה שהוא הצליח להציגם כאילו הם שונים זה מזה כדי לשלוט בייתר רגיעה בתוך הסערה, וראה להכניס בלב קצתם שהאחרים פוקחים עליהם עין. והיה מערב בחול ים את אבק השריפה שבקסרקטינים, וטורף להם את האמת בדבר כוונותיו בכוונות מדומות של אמת הפוכה.
ואף על פי כן התקוממו, והוא היה פורץ לקסרקטינים וצועק: זוזו, מטומטמים, נותן הפקודות בא, לבהלתם של הקצינים המתאמנים בקליעה אל הדיוקנאות שלי, פירקו את הנשק מעליהם, ציווה, והוא הופיע בעמדת הפיקוד של המורדים, בלי ליווי, צועק: שיכבו על הארץ, הכל-יכול בא, נבלות בני פקועה, בני זונות שכמותם”.
◄שלב א’: יום כיפור חדש?
◄שלב ב’: פחתה סכנת המלחמה עם סוריה. איך זה קרה?
◄אל תקנאו בבשאר, מנווט בין איומים לסכנות, וריח הפחד באוויר
◄אל התגובות שלכם למאמר על המתיקות שבמרירות
אנא, סייעו לאתר, ושילחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור המלץ לחבר, כאן למטה.
למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן.
