מאת ד”ר גיא בכור
למלך עבד אלעזיז איבן סעוד (1876-1953), מייסד הממלכה הסעודית המודרנית היו לא פחות מ-43 בנים זכרים רשומים (ויש אומרים עוד המספר הזה לא רשומים). כמה בנות היו לו? איש לא טרח לספור אותן (ואני לא צוחק, לא תמצאו את המספר בשום ספר היסטוריה), כך שבסך הכל היו לו בסביבות מאתים צאצאים.
גם כמה נשים היו לו, לא ברור, אך לפחות כמעט עשר חוקיות. הוא נהג להתגרש ולהתחתן מחדש, לפי הצורך, כך שבו זמנית היו תמיד ארבע.
אלה היו נישואין פוליטיים, כדי לייסד ממלכה. כל אם באה משבט אחר, והיו שבטים גדולים והיו קטנים, כך שהבנים הזכרים שאותה אם ילדה למלך, היו המניות של שבט זה בסדר הממלכתי החדש, שנקרא “ערב הסעודית”. מסיבה זו יש כיום אלפי נסיכים ובני משפחה המלוכה.
אלא שכאן נולדה בעיה. מי יירש את הממלכה אחרי עבד אלעזיז? כלומר איזה שבט? המלך עבד אלעזיז שהיה אדם מתוחכם מאוד הגה רעיון גאוני: המלוכה תעבור מבן אחד שלו לבן שני, לפי סדר הילודה הביולוגי, כלומר הבכור ראשון, וכאשר יילך לעולמו, הבא בתור אחריו וכך הלאה. כך כל שבט יקבל את הזכות הרנדומאלית לשלוט, וכך היה. להסדר הזה הסכימו כל השבטים. המלוכה בסעודיה עוברת, אם כן באופן אופקי, מאח לאח, ולא מאב לבן.
מיהם הבנים המלכים? הבא נסקור אותם.
תורכי (1900-1919), לא מלך, נפטר בגיל צעיר.
סעוד, שימש כמלך הראשון (1902-1969)
ח’אלד, מת כילד
פייצל, שימש כמלך עד שנרצח (1904-1975)
פאהד (המלוכה דילגה עליו)
מוחמד,(המלוכה דילגה עליו)
ח’אלד, שימש כמלך עד מותו (1910-1982)
סעד, המלוכה דילגה עליו
נאסר, הורד מין הירושה
סעד, המלוכה דילגה עליו
פאהד, מלך סעודיה עד מותו (1921-2005)
מנצור, נפטר צעיר
עבדאללה, המלך הנוכחי (1923-)
בנדר, ירושת העצר דילגה עליו
מוסאעד, אביו של רוצח המלך פייסל, נודה.
עבד אלמוחסן, הירושה דילגה עליו
מישעל, הירושה דילגה עליו
סולטן, יורש העצר (1927-)
מי שהמלוכה או ירושת העצר דילגה עליו משמע הדבר, בדרך כלל, שאינו מן האם הנחשבת ביותר, היא חסה סודיירי.
האם חסה סודיירי היא נקודת מפתח בעניין, שכן היא באה מן השבט הגדול ביותר בסעודיה, שבט סודייר, ולכן צאצאיה הם הנחשבים מכל האחים. אלה השתלטו על הממלכה, ובהם המלכים פייצל, פאהד, יורש העצר סולטן, נאיף, שר בטחון הפנים, ועוד. גם בניהם של אלה הם נחשבים, למשל שר החוץ הסעודי, סעוד אלפייצל, שהוא בנו של המלך פייצל; מי שהיה שגריר סעודיה בוושינגטון, וכיום דמות פתח, בנדר בן סולטאן, שהוא בנו של יורש העצר סולטאן ועוד. סעודיה הפכה במידה רבה ל”קשר הסודיירי” בתוך בית המלוכה.
כיוון שהסדר הוא שלטון האחים, המערכת מאוד מזדקנת. המלך עבדאללה הוא כבר בן 84. יורש העצר סולטן הוא “צעיר” בן 80. בסעודיה נושא זה מטריד מאוד את המערכת.
אלא שפה קרתה תקלה. לאחר המלך פאהד יורש העצר היה הנסיך עבדאללה (המלך הנוכחי) שאינו סודייירי. פחד נפל על המערכת כולה. הסודיירים פחדו שהוא יגיע וימליך את בנו, ויבטל את כוחם. עבדאללה פחד פן הסודיירים יפגעו בו בצורה זו או אחרת. המערכת התנדנדה.
חשב עבדאללה וחשב, מי יציל אותו מן הקטסטרופה. מי יציל את סדר הירושה בממלכה. מי? ישראל כמובן.
בראשית שנת 2002 כאשר ניפגש יורש העצר עבדאללה עם העיתונאי (היהודי) של ניו יורק טיימס, תומס פרידמן בחוותו שבג’דה, הוא פרס בפניו לראשונה את מה שייודע לימים כתוכנית הסעודית. סעודיה תהיה מוכנה להכיר ולנרמל היחסים עם ישראל, בתמורה לנסיגה ישראלית מוחלטת מכל השטחים של 1967 ובהכרה מסויימת ומעורפלת בנושא הפליטים הפלסטיניים או בלשון ההחלטה: “פתרון צודק לבעיית הפליטים”.
פרידמן פירסם את התוכנית בכותרת הראשית של עיתונו. המימשל האמריקני נדהם.
מדובר בימים שלאחר ספטמבר 2001 וההתקפה המפורסמת, כאשר האמריקנים זעמו על הסעודים שהסתירו מהם מידע על אלקאעדה, שמנהיגו סעודי, וחלק מהזעם יצא כנגד בנדר בן סולטן השגריר הסעודי-סודיירי בוושיגנטון. והנה, עבדאללה שאינו סודיירי, מוכן להכיר בישראל! והם תמכו בסודיירים כל הזמן!
האמריקנים, נרגשים מן ההתפתחות בסעודיה, העבירו את תמיכתם מן הסודיירים לעבדאללה, דהיינו נתנו לו חסות. האמריקנים רמזו כי אם עבדאללה “יפגע” פתאום באיזו תאונת דרכים מסתורית, האשמה תוטל בכל מקרה על הסודיירים. כך שריין עבדאללה לעצמו את המלוכה, וכך היה. באותה שנה ב- 2002 עברה התוכנית הסעודית בשינויים מסויימים, גם בועידת ראשי מדינות ערב בביירות והפכה להיות תוכנית השלום הערבית.
כך הבטיח עבדאללה לעצמו את הכתר, כך נרגעה שאלת הירושה, וכך נרגעה והתייצבה המערכת הסעודית. בדיל שנכרת בין הנסיכים הובטח שהמלוכה תדלג על כמה אחים ותשוב אל החיק הסודיירי עם יורש העצר סולטן, בעצמו שר ההגנה. כולם הרוויחו.
עבדאללה הפיקח ידע שישראל תדחה את התוכנית מייד, וכך גם היה. הוא את הפירות קטף בכל מקרה, ולא סיכן דבר.
אך מה הרוויחה ישראל??
