מאת ד”ר גיא בכור

הרבה דברי בלע נשפכו בישראל בימים האחרונים על הנשיא טראמפ ועל שני ראיונות (שפורסמו באופן חלקי וסלקטיבי, איננו יודעים אם מה שפורסם הוא כל הדברים) שהעניק לכתב של האתר הפרוגרסיבי בארה”ב Axios. 

הנשיא דונלד טראמפ היה ועודנו הנשיא הפרו ישראלי ביותר בבית הלבן, מעולם. הוא העניק לישראל ארבעה הישגים אסטרטגיים והיסטוריים:

ההכרה בירושלים כבירת ישראל, והעברת השגרירות האמריקאית אליה. זה אושר גם על ידי “הדמוקרטים”, והפך לעובדה סופית. גם השגריר האמריקאי החדש, מטעם מימשל ביידן, הדליק השנה חנוכיה ברחבת הכותל, דבר שלא היה עולה על הדעת בעבר. 

ההכרה ברמת הגולן כשטח ריבוני ישראלי, אושר גם על ידי “הדמוקרטים” והפך לעובדה.

היציאה מהסכם הגרעין הקלוקל עם המשטר הרצחני באיראן.

הסכמי אברהם, כולל יצירת הברית האסטרטגית עם האמירויות, וגימוד הנושא הפל-תינאי למקומו הטבעי: אפס. זאת, בנוסף להרבה הישגים קטנים נוספים.

על כל אלה עלינו להיות אסירי תודה לטראמפ, לנצח, ומגיע לו יותר מרק הישוב רמת טראמפ, שאנחנו היינו שהגינו באתר את עצם הרעיון לקרוא ישוב על שם הנשיא, מיקומו, ואף שמו. זה אומץ על ידי הממשלה בירושלים באופן מלא, כולל המיקום שאנחנו הצענו. 

בישראל נעשו כמה שגיאות שהיה ברור לנו באופן מיידי שהן שגיאות, וניסינו להילחם בכך:

עוד ביום טקס ההכרזה בבית הלבן על תוכנית השלום (ינואר 2020), יצאו ראש הממשלה נתניהו ומקורביו בהצהרות שיהיה מיד סיפוח, דבר שהעמיד את האמריקאים ככלי ריק, כאילו התוכנית שלהם היא תרמית. זו היתה טעות קשה, וגרמה נזק גדול.

הטעות השניה היתה כאשר כמה מראשי המתנחלים, כולל נפתלי בנט ואיילת שקד, פתחו במסע הסתה נגד התוכנית, חברו לפרוגרסיבים, התראיינו ל”עיתון” האנטי ישראלי בעברית, ואף יצאו לארה”ב להיפגש עם ראשי האוונגליסטים, תוך שהציגו בפניהם את הנשיא טראמפ כאויב ישראל. זה היה אגרוף בבטנו של טראמפ, במקום החשוב לו ביותר, ואותם בכירי מתנחלים גרמו נזק גדול לישראל, ולמאבק שלהם עצמם. בכל מקרה, אין שום סיכוי שבעולם, שנציגים בשבט המומצא יקבלו תוכנית כזו.

יש מקום עכשיו לעבודה שקטה ועדינה מצד ראשי המחנה הלאומי מול טראמפ, הרחק מאור הזרקורים, כדי לבנות את האמון מחדש. זה בהחלט אפשרי. כידוע, יש אפשרות שהוא יחזור לתפקיד נשיא ארצות הברית, ולנו יש עוד משימות גדולות, שרק הוא יוכל להגשים, כנשיא גדול. 

אני סבור שטראמפ מצפה לכך, וזו מבחינתו מטרת הראיון. 

עבור נתניהו, דווקא הראיון הוא הזדמנות להיפגש עם טראמפ, לאחר עבודת הכנה, ויש לכך עכשיו לגיטימציה, לכאורה כדי ליישר את ההדורים האישיים בעקבות הראיון (“אני עדיין אוהב את ביבי”), ולכן המימשל האמריקאי הנוכחי פחות יכעס. כך שהראיון הזה הוא גם בבחינת הזדמנות, ויש להודות עליו. הוא בא לקלל ולקלקל, אך אם ינהגו בו נכון, הוא יכול דווקא לברך.