ביום ששי האחרון נסענו נסיעה חפוזה לקרית גת, הפעם בנסיבות לא נעימות: המגיפה הארורה נטלה את בן המשפחה האהוב, לאון אזולאי, מראשוני קרית גת, ונסענו להלוויתו. בית העלמין הקטן נמצא ליד מפעלי אינטל האדירים, אחד ממרכזי השבבים של העולם, מפעלים שממשיכים לגדול, ועוד בונים שם. 

קרית גת היא עיר נעוריה ומשפחתה של רעייתי, השופטת נאוה בכור, ושם, במאות הביקורים מאז אמצע שנות השמונים, עברו עלינו החוויות הנעימות של חיי. במשפחה הפרנקופונית הזו, שחלקה נמצא בקרית גת וחלקה בפריז, למדתי לאהוב את השפה ואת התרבות הצרפתית. זו עיר נעימה ועדינה, היושבת במרכז הארץ. 

בהלוויה פגשתי את ראש עיריית קרית גת, חברי הוותיק אבירם דהרי, שחולל פלאות בעיר הזו, ובירכתי אותו שוב. כאשר אני הכרתי את העיר, היו בה כ- 25,000 תושבים וכיום מעל ל- 60,000. העיר עצמה בתנופת בנייה עצומה, עם הרובע הצפוני אדיר המימדים. רחובות שלמים נבנים שם במרוכז ממש עכשיו, כולל מוסדות הציבור, החנויות והבתים, ואז ייכנסו התושבים המאושרים. העיר מזנקת גם בשל תחנת הרכבת בקו המהיר בין באר שבע לתל אביב, וגם בשל הפיכתה לעיר הייטק. הרבעים הצפוניים, בבניה מתקדמת (הוידאו מלפני חצי שנה, בינתיים התקדם עוד יותר):