לאחר ששיטת ההפחדות ב”תקשורת” פשטה את הרגל, שכן הציבור הבין (גם בעזרתנו) שאלה בלופים, “התקשורת” בישראל, שכולה מפסידה, עומדת בפני שוקת שבורה.
איך יביאו את הקהל המכור? איזה אופיום ימכרו להמונים?
ולכן המציאו זן חדש, ונמוך מצח במיוחד, שאותו אנחנו מכנים כאן לראשונה: “עסקני תקשורת”. הם לא עיתונאים כי הם לא מדווחים, הם גם לא תורמים לנו שום דבר, אפילו ה”פרשנות” שלהם חסרת משמעות, או בעלת אינטרס ניסתר.
הם עסקנים.
יושבים באולפנים (זה הזול ביותר לבעלי העסק, הם גם “עולים” לבעל העסק סכומים מגוחכים, או שבכלל לא משלמים להם) ומקשקשים, משמיצים, מלהגים, משגרים לשון הרע ,ובקיצור: אוויר מהביל. אין להם יידע או נסיון מיוחד, ועסקנותם, אומנותם. הם “מצייצים” אחד נגד השני, וכיוון שהז’אנר המאוס מתקרב למיצוי עצמי, הם כבר מביימים “יציאה מהאולפן בזעם” וכיוצא באלה. הם אינם תורמים לכם דבר.
וכך, יש לנו עסקני מפלגות ברמה ירודה עד כדי סכנה לאומית, ועסקני תקשורת ברמה עוד יותר ירודה, ואלה גם אלה מפרכסים אלה את אלה, ומרעילים ביחד את האוויר הציבורי. אין ביניהם באמת “ימין” או “שמאל”, מרכז או פריפריה, הם רק מעמידים פנים. זו גילדת עסקנים אחידה, שעסוקה רק בעצמה, ובאינטרסים הכלכליים הניסתרים שהאוויר החם מעניק לה.
לא לצפות בהם או להקשיב, לא לצטט או לשתף, לא להאמין, וכמובן שלא להתייחס להתנפחויותיהם ב”טוויטר”. אם עברנו את “תקשורת” ההפחדות, נעבור גם את אלה.
ומה הם שרים בינם לבין עצמם בביצתם העכורה? We All Stand Together:
על ז’אנר ההפחדות, ששלט בכיפה כל כך הרבה שנים, כתבנו את המאמר הזה, האהוב על רבים:
שמתם לב שז’אנר “חשש בישראל” נעלם, בעקבות הזרקור הענק שהפנינו לעברו? כך נעשה גם עם ז’אנר “עסקני התקשורת” המאוס.
חשש בישראל:
ח ד ש של ד”ר גיא בכור:
