לאורך השנים עודדתי את אנשי ‘עטרת כהנים’ (שנזקקו להוצאות משפטיות כבדות), ואמרתי להם שאני מבקש שיזמינו אותי להתארח במלון, וכי אשמח ואתכבד לשלם מחיר מלא למלון היהודי. הם הבטיחו שכך יהיה, וכך, בכל שנה הייתי שב ומתקשר אליהם. 

אך האם זה סוף הסיפור? עדיין לא. האויבים טוענים שבמלון אימפריאל מתגורר “דייר מוגן”, קשיש ערבי הנמצא שם, ולכן יש צורך לפנותו. במלון אמדוסקי יש איזו חברה “מוגנת” המפעילה חנויות, והבעלים החדש מנהל קרב משפטי לפנות גם אותה. באחרונה חלה התקדמות, והיהודים חזרו לחלק ממלון אמדורסקי, שאינו קשור לחברה השוכרת, והמערכה נמשכת. בכל מקרה, הבעלות חזרה לעם היהודי, לתמיד. 

לאחר העברת החזקה, יש לשפץ מן היסוד את שני בתי המלון, שנמצאים במצב תחזוקתי גרוע, וברגע שהיהודים יקחו זאת לידיהם, תור הזהב של שני בתי המלון יחזור. יש מקום להגיש תביעת ענק נגד הכנסיה ונגד העמותות, על שהטריחו את הנתבעים ואת בתי המשפט במשך שני עשורים. “שיטת מצליח” הזו חייבת להסתיים.  

לאחרונה ספגו העמותות, הממומנות בידי מדינות אירופה, שורה מוחצת של תבוסות, ומערכות משפטיות של עשרים שנה הגיעו אל סופן. העמותות השתמשו בבג”ץ ככלי בידיהן, כאילו הוא סניף שלהן, וגם לבג”ץ נמאס מיחס הפטרונות הזה. רק לאחרונה הוא קבע שבמושג “שיקום אתרי מורשת” יכללו רק אתרים עליהם תחליט הממשלה. זו מטרת הציונות, זו מטרת הקמת מדינה יהודית, ומי שרוצה לאומנות ערבית – שיתכבד ויעבור ל”סוריה”. 

וכמובן, התבוסה הצורבת האחרונה, באישור הקמת הרכבל לכותל, וכאן תקראו על התבוסות הנוספות שלהם. אני, במקום האירופים, הייתי מפטר מיד את כל חבורת הנכשלים הזאת. ב”עיתון” הטרולים, ששמו מתחיל באות ה’, הם בדיכאון עמוק, כרגיל: