ידיד ג’יפלאנט, המלווה את האתר מראשיתו, עו”ד אורי סלונים, שלח אלי את הספר החדש שכתב בחו”ל. סלונים היה יועץ של שרי בטחון בנושא השבויים והנעדרים, בעיקר בשנות השמונים בלבנון, והספר (למעלה) מתאר את המשא ומתן, אם כי בחלק גדול מן המקרים לא היה נושא ונותן ברור מן הצד השני אלא סוג של מתווכים ומתווכי משנה, אם בכלל. בשנים ההם ישראל היתה ענייה וחלשה בינלאומית, בעוד הערבים היו לכאורה בשיא. כיום אנחנו יודעים שישראל דווקא היתה החזקה והערבים בחולשתם, אך אז רבים טרם הבינו זאת. ‘אפקט פרח הצבעוני’ היה ברור לנו, אך הוא עדיין לא נגלה במלוא תפארתו. 

הספר “דפיקה בדלת” מתאר את מה שאפשר לספר, רב הנסתר עד היום, והוא עושה זאת ברגישות, ומזווית אישית. מדובר בספר בחיפוש אחר חללי קרבות לבנון: קרב סולטן יעקוב בלבנון (1982): צבי פלדמן, זכריה באומל (שגופתו הוחזרה בשנת 2019 על ידי הרוסים) ויהודה כץ; וכן בחייל הדרוזי סמיר אסעד, שנעלם בלבנון בשנת 1983 וגופתו הוחזרה בשנת 1991; בנווט רון ארד (1986), שגורלו נותר בערפל עד היום; ובחיילים יוסי פינק ורחמים אלשייך, שנחטפו בידי חיזבאללה בשנת 1986, וגופותיהם הוחזרו לישראל בעיסקת חילופים עשור אחר כך. השהייה בת 18 השנים בלבנון היתה אשליה נמשכת של “מערכת הבטחון”, נלחמנו נגדה בזמן אמת, וכתבנו גם על כך. 

ליוויתי אף אני מרחוק את האירועים האלה כל השנים, ואלה אירועים היסטוריים בתולדות האומה הישראלית המתחדשת לאחר אלפיים שנים. 
באתר שלנו ליווינו במאמרים רבים גם את עניין השבוי גלעד שליט והאנרכיה שהתנהלה בנושא, והיו תקופות שאלה היו החדשות המרכזיות בישראל. 

הנה כמה מאמרים מאותה תקופה שהם בעלי ערך, שכן הכללים נותרו גם היום, והאויבים שלנו נותרו אכזריים כשהיו, תוך שהם עושים שימוש ציני בסולידריות הלאומית שלנו. אלא שעם השנים יכולותיה של ישראל השתפרו, ואויבינו נחלשו מאוד. את שני המאמרים הראשונים כאן כתבתי בתקופת שהייתי בהארוורד, בבית הספר למשפטים, כחוקר אורח, וזה מעלה זכרונות (2009-2010). אני זוכר כל מאמר ומאמר, גם אם עברו שנים מאז: