אל תלכו שולל אחר השמחה לאיד של חיזבאללה להתפטרות הרמטכ”ל, ולשאר ההתנפחויות של הארגון השיעי. גם בלבנון לא קונים את הסחורה שנסראללה מוכר, וההוכחה הטובה ביותר היא כישלונו של נסראללה מן הימים האחרונים להפיל את ממשלת ראש הממשלה פואד סניורה בביירות. מתברר שהכוח של נסראללה לא כל כך משמעותי, מתחילים להבין גם בביירות.
רק בדצמבר התמלאה התקשורת הישראלית דיווחים על כי או-טו-טו פואד סניורה נופל, וחיזבאללה משתלט על המדינה. וזה לא קרה. משום שחיזבאללה נחלש מאז מלחמת האזרחים בתוך הפוליטיקה והחברה הלבנוניות, ומשום שראש הממשלה פואד סניורה הוא אומן דגול של הפוליטיקה הלבנונית. להביט בו וללמוד. פואד סניורה ניצח, לפי שעה, את נסראללה משום שהוא השתמש בנשק שנסראללה לא ציפה לו, והיה צריך לצפות לו: נשק החולשה. מעניין שסניורה השתמש בנשק הזה גם נגדנו בזמן המלחמה.
בחודש שעבר החליט נסראללה, שיכור כוח, להפיל את הממשלה האנטי סורית והפרו- מערבית של פואד סניורה. הוא אסף אלפי שיעים, והקיף איתם את ה”סראי”, ארמון הממשלה במרכז ביירות. התחושה היתה שנגיעה קטנה וסניורה נופל, ואיתו ממשלת ההישגים הפרו- מערבית, זו שהביאה לסילוק סוריה מלבנון. חיזבאללה התכוון לייבש את פואד סניורה בתוך הארמון עד שיתפטר, או שיתן בידי הארגון זכות וטו בממשלה.
סניורה החליט להשתמש בנשק החולשה. הוא צייר את עצמו כמסכן, זכה באהדת העולם והתקשורת העולמית, ופשוט התבצר בארמון הממשלה. אתה רוצה לייבש אותי, כאילו אמר לנסראללה – אני אייבש אותך ואת האנשים שלך. אתם נמצאים בחוץ, בגשם, לא אני.
חודש וחצי אחרי, ועוצמת ההפגנות נגד סניורה כמעט ונעלמה. נסראללה הבין שסניורה בחוכמתו סידר אותו. נכון, נסראללה ניסה לנפח את ההפגנות בכוח. פעם בנאום מוקלט שלו שהוקרן להמונים, ופעם בהפגנת ענק, שכללה הסעות מסודרות לשיעים מכל לבנון. זה לא עזר. עכשיו הוא מנסה שביתה כללית ביום שלישי, שביתה של הנמלים ושדה התעופה. ספק אם זה יעזור, במיוחד שביום חמישי תיפתח “ועידת פאריז”, שאמורה לספק מליארדים של תרומות והשקעות לכלכלה הלבנונית המתדרדרת. בכל מקרה זו לא צפויה להיות שביתה כוללת, וראש לשכות המסחר של בנון, נדים עאצי, כבר קרא היום לשבור את השביתה ולפתוח את העסקים כאילו מדובר ביום רגיל.
בינתיים עוצמת ההפגנות צנחה, וסניורה כבר יוצא ובא מן הארמון כאילו כלום. הוא היה במוסקווה, בסיור איסוף כספים בעולם הערבי, ובכוונתו לצאת גם לאירופה.
אם היה פואד סניורה ישראלי, מה הוא היה עושה? מפעיל את צבא לבנון נגד ההמונים, מהומות ואלימות, כלומר תרחיש שחיזבאללה ציפה לו. אך הוא אינו ישראלי, והוא פעל בעורמה לבנונית.
מעניין שסניורה הפעיל את אותה מדיניות חולשה גם כלפינו, כאשר לפני סיום המלחמה האחרונה הוא כינס את שרי החוץ הערביים בביירות, כדי לשכנעם לסייע לו להשיג טיוטה טובה יותר של החלטת מועצת הביטחון 1701 לסיום הלחימה. הוא השמיע אז את “נאום הדמעות”, ובכך הפעיל דינמיקה ציבורית קשה, שחייבה ממש את שר החוץ הערביים לסייע לו במועצת הביטחון בניו יורק, למרות שלא התלהבו לכך מלתחילה.
נסראללה מוטרד מן העוצמה שהאמריקנים שבו להפגין במזרח התיכון, והוא רואה שהפטרונית הגדולה שלו, איראן, הולכת ושוקעת בעימות עם המעצמה הגדולה בעולם. הוא רואה את פטרוניתו השנייה, סוריה, מחפשת בכל הכוח נתיבות לארצות הברית, בניסיונה לפתוח במשא ומתן (עקר) עם ישראל, והוא מוטרד. הוא יודע שכל התפתחות כזו תהיה קודם כל על חשבונו. זו הסיבה שחיזבאללה ניפח את “החגיגות” המבויימות על התפטרות חלוץ. זו לא הפגנה של עוצמה מצד חיזבאללה, כפי שמתארים זאת אצלנו, זו דווקא הפגנת חולשה ודאגה רבה.
