לא רק על פגישה בין אבו מאזן לחאלד משעל מדובר כאן, אלא בהתקרבות טיטאנים בעולם הערבי, שאלה כמעט בלתי אפשרית. האם האסלאם הפוליטי יסכין לדור בכפיפה אחת עם הלאומיות הערבית הנמצאת בנסיגה. ולא סתם איסלאם פוליטי, אלא מי שניצח ותפס את השלטון; ולא סתם לאומיות ערבית, אלא תנועת פתח שכל עולמה חשך עליה לפני שנה, כאשר סולקה בבושת פנים מן השלטון.
לא על פגישה סתם מדובר כאן, אלא על שאלות של עתיד, השפלה, וכבוד לאומי. השילוב הזה של מחמוד עבאס מצד אחד וחאלד משעל כל כך בלתי אפשרי, עד כי לא על ממשלת אחדות לאומית מדברים עוד, אלא על סתם מיפגש. וגם זה כמעט בלתי אפשרי.
יכול להיות שהשניים יפגשו בדמשק ויכול להיות שלא. ברור שמחלוקות עצומות מפרידות ביניהם. שלא יהיו לנו אשליות: לא מדברים שם על שחרור גלעד שליט או על אלפי אסיריהם. לזה איש עדיין לא הגיע.
מה קרה שהפגישה שהיתה אמורה להתקיים במוצאי שבת התפוצצה בזעם רב מצד אנשי חמאס? אנשי אבו מאזן, ביניהם סאיב עריכאת הזכור משנות התשעים, החליטו להתחכם עם העולם, במטרה להקים ממשלת אחדות, מבלי שזו תכיר ממש בישראל ובהסכמים שנחתמו עימה, שכן תנועת חמאס לא מוכנה לכך. ההתחכמות היא שכתב המינוי שיגיש אבו מאזן לממשלה החדשה יכלול במעומעם את התנאים הללו, שנועדו להסיר את מצור החנק הכלכלי מעל צואר הרשות. אנשי חמאס היו מוכנים לשמוע על פטנט כזה, אך הם נדהמו לקרוא את הטיוטה, שכללה הכרה בישראל ובהסכמים שנחתמו. כאשר ראו את זה, טרקו את הדלת בפני אבו מאזן, מבלי שיפגשו אותו. הם טענו שרימה אותם, וטמן פח לחאלד משעל. אבו מאזן נעלב קשות, והוא לא היה מוכן להמשיך במגעים. מיד נכנסו לתווך כמה “צדיקים” מוכרים: רמדאן שלח, מזכ”ל הג’יהאד האסלאמי, נאיף חוואתמה, מזכ”ל החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, ואחרים. הסורים לא התלהבו להיכנס למיטה החולה הזו. זו הפכה לשאלת כבוד והשפלה. בכל מקרה חמאס מתעקש שלא להכיר בישראל.
מה עוד מפריד בין שני הצדדים? אידאולוגיה עצומה, אך גם כמה שאלות בלתי פתירות. מי ישלוט בשלוש המשרות החשובות בממשלה החדשה, אם בכלל, משרות שרי הפנים (כלומר בטחון הפנים), החוץ והאוצר. גם כאן אין עדיין הסכמה. משרד הפנים, קרי המיליציות המאיימות שהקים חמאס במסגרת המשרד; והאוצר, כאן מדובר בכספי הרשות, מקור כוח גדול.
ומי יהיה ראש הממשלה החדשה? חמאס עדיין דורש בתוקף כי יהיה זה אסמאעיל הנייה. בפתח דוחים את דרישות חמאס בנקודות אלה, וטוענים כי אם יהיה זה הנייה, העולם לא יבדיל בין הממשלה הנוכחית לעתידית.
למעשה אילו אותן נקודות מחלוקת כמו לפני חודש וחודשיים, מה שמראה שהרבה התקדמות בנושא לא אירעה. מזכ”ל החזית הדמוקרטית נאיף חוואתמה היושב בדמשק סיכם היום את המצב באומרו: “במו ידינו אנחנו מחזירים את עצמנו ואת העניין הפלסטיני דורות אחורה”.
העולם הערבי מביט בחרדה על חוסר היכולת של הלאומיות והאסלאם הפוליטי לחבור ביחד. הוא יודע שמה שקורה היום ברשות הפלסטינית עלול לקרות מחר אצלו. דעת הקהל נחצית בבירור לשניים: תומכי פתח ותומכי חמאס. שחור ולבן. הנה שתי דוגמאות:
הראשון, תומך הלאומיות. בטוקבק באתר “אלערביה” הוא כותב: “לא לממשלת טליבאן. אני עיראקי ומוצאי ממחנה הפליטים ג’נין, אנחנו לא רוצים שפלסטין תיהפך לאפגניסטאן-טליבאן, לא רוצים ששכם תיהפך לקנדהאר, או עזה לטורה בורה. הדת היא לאלוהים והמולדת לכל. ולאילו הממומנים על ידי הפרסים אומר: לכו לקום ולטהראן, ושם תמצאו הרבה כמוכם, עיזבו את פלסטין שלנו, כדי שנחייה בשלום עם שכנינו הערבים והישראלים, ותודה”.
– لا لحكومة طلبان
أنا عراقي من مخيم جنين |21/01/2007 م، 01:35 مساء (السـعودية) 10:35 صباحا (جرينيتش)
لانريد ان تكون فلسطين افغانستان -طلبان- ولانريد قندهار بنابلس ولاطرة بوره بغزة والدين لله والوطن للجميع والى من تمول بنفس الفارسيين اقول لكم ارحلوا الى قم وطهران فستجدون هناك بامثاكم واتركوا فلسطيننا نعيش بسلام مع جيراننا العرب والاسرائييلين وشكرا.
השני תומך מובהק של חמאס :
حماس حركة إسلامية وطنبة مخلصة تريد للفلسطينين حقوقهم المشروعة وكرامتهم وعزتهم وهذا ما لا تريده قيادات فتح التي تريد المال والسلطة..
“חמאס היא תנועה אסלאמית מסורה”, הוא כותב, “הרוצה להשיב לפלסטינים את זכויותיהם החוקיות, את כבודם ואת גדולתם, ואת זה לא רוצה מנהיגות פתח, המעוניינת בכסף ובשלטון..”
